סיפור בהמשכים צפירה ושבירה

עכביש

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
D I G I T A L
זה לא הולך להיות ארוך.

א' ---

הוא היה חי.

אין דרך אחרת, או שביל מכוסה רסיסי רגשות אשר יוביל אותנו להגדרת ההוויה שלו. הוא היה חי.

איך שאהב, איך שחשב, איך היה מתמוגג לנוכח צליל צחוקה של ילדתו הקטנה, היה מניף אותה אל על ומנענע אותה כלולב, משתגע מעיניה הנוצצות באושר, והיו שניהם יחד מתנוענעים ומנפים בכברה כל דאגה.

איך היה מספר על היום שעבר, בלי להחסיר אף פרט, חי מחדש כל רגע. את כל חייו חי פעמיים. פעם בעת התרחשות המתרחש, ונוספת בעת ששיתף את רעייתו במה שעבר. ובמה שחושב שיעבור.

כל ערב היתה רק ממתינה לשובו, כוססת ציפרניה, מציצה בשעונה, מאיצה בשעותיה שיזוזו כבר, והנה בוא יבוא האיש שלה, ויהיו הם ביחד, רק הם.

נקל לשער את גודל הגעגוע, ועוצמת הדאגה, אשר היו מנת חלקן של האם וביתה, בעת הזו. שהוא איננו איתן.

הוא יצא בעקבות הדואר שהגיע. כך חונך, וכך יחנך את ילדיו. פקודה היא פקודה. יש מסגרת לחיים, ואנו שותפים כולנו יחד, נושאים בעול. הוא גם שמע בישיבה שזו מן המצוות הגדולות, מלחמת מצווה. והוא לא, אינו ירא, אינו רך לבב. בית חדש לא קנה - ועם הפקידים הקשוחים הסוגרים על האוצר - כנראה גם לא יקנה. ארס אישה ולקחה, וכעת דאגתו על עמו.

צו 8.


678 רקטות בלילה ויום בהיר, ואפילו החלמאים הגדולים הבינו שאין מצב.

--
 

עכביש

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
D I G I T A L
היא זוכרת איך הוא היה נקרע בין הערצתו אל מפקדיו, לבין החשש שלו מפחדיהם. איך רצה בכל מאודו להאמין ליושבים על ההגה, ומיום ליום נשחק אמונו בהם. 'אין אמונה באנשים' - ציטט במעורפל אמרת כנף מן הישיבה.

הגיע הצו, והוא יצא. והיא נשארה ערה. בוכה בלילות, ועיניה דומעות בימים. מעייפות כרונית, ומדאגה אינסופית.

אף אחד לא הזהיר אותה, שלא תמצה את כל כוחותיה. לא אמרו לה שהיא צריכה לאגור תעצומות נדירות, יכולות מאגיות של הכלה. לא אמרו לה.

והיא קרסה.

היא זוכרת שהיא לקחה את הילדה, וברחה מהבית הריק, המפחיד, ופשוט רצה, ורצה, ורצה.

היא כנראה לא הגיעה לשום מקום, כי רק לאחר יומיים היא פתחה עיניים, הילדה לא הייתה על ידה, והיא שכבה בחלוק לבן מעוטר וסולידי.

*

חודשיים ארכו ימי ההתאוששות.

זוכרת שלא רצתה לראות פני איש, שלא ינחמו אותה. אין נחמה בעולם הזה. אין תקומה. אין תקווה. רצתה לצעוק אל האופל העוטף אותה, ונחנקה.

אט אט, שלב אחרי שלב, הצליחה להתרומם. תחילה קלטה את קריאות המצילים, אחר תפסה בחבל המושט, התאמצה, והחזיקה ביד התומכת, ושלתה עצמה מים השחור האפל הזה.

*

אבל הזכרונות. אוי, הזכרונות. זה מרסק אותה כל פעם מחדש.

---
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
כתוב נפלא.
מרענן את נישת 'מדינת הלכה' הלעוסה. כל הכבוד!
יש המשך?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיב

א הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יי בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד:ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:ג הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:ה טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:ו כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:ז מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה:ח סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו:ט פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:י רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

דף חדש • אתגר 121

לוח מודעות

למעלה