פרק רביעי
המכונית המדוברת התגלתה כמכונית פאר מרשימה, וכמה דקות אחרי שנכנס אליה בעל כורחו והיא הפליגה לדרכה התפשטה בתוכה אווירה נעימה ומענגת.
ארכימדס הברונטי התגלה כחברה'מן ומספר בדיחות מעולה, אחד כזה שבכמה דקות של שיחה יכול להתיידד אתך, וכוסות גבוהות מלאות בבירה קרה שמזג חברו, קירח עליז שהזדהה בשם פפוס - תרמו גם הן לשבירת הקרח.
מהחלון הרחב נשקף נוף מתחלף. שדות מלאות צמחייה ירוקה, פרדסים מטופחים ופה ושם גם נראה אוסף מקומט של בתי בוץ.
"הכפריים," החכים אותו ארכימדס. "הם חיים בכפרים קטנטנים של כמה עשרות בקתות מטות ליפול. מתפרנסים בעיקר מחקלאות. את הגידולים קונים בכסף מלא תושבי העיירות הגדולות והצפופות, האמידים יותר."
"והבוס שלך?"
ארכימדס לחלח את שפתיו באיטיות. "הבוס שלי הוא יותר מאמיד. הוא... אחד האנשים החזקים באזור. אדמותיהם של כפרים רבים שייכים, למעשה, לו."
"למה שבן אדם כזה יתעניין בי?"
"אני מניח שאת השאלה הזאת תצטרך לשאול אותו." החזיר ארכימדס לפניו את החיוך הדביק, הבלתי נעים.
הקירח תפס במהירות את המושכות, וכוסות בירה מקציפות החליקו הלאה את הסיטואציה המביכה. זאת יצאה מהחלון, כנראה, ושטפה את האיכרים העניים שעבדו בצדי הכביש בגשם של קנאה לא מוסתרת. הם היו שמחים לאפשר לעצמם יותר מסוס אומלל.
בין לגימה ללגימה הוא שם לב לצרוד. זה שמקודם בכמה מילים הצליח להבעית אותו עד מוות, וזה שעכשיו נהג ברכב בדממה בלי להביא טיפת משקה לפיו.
"מה הסיפור שלו?" דחק בפפוס. "טיפוס מפחיד קצת."
הוא השתעל וחייך. "רבוס הוא קצת יותר מטיפוס מפחיד. תלמד להכיר אותו עם הזמן."
המוח שלו עיבד את המידע בשקט.
עם הזמן. זאת אומרת שהבוס ההוא לא רוצה רק להיפגש ולשלח אותי לנפשי. יש כאן יותר מזה.
הוא פתאום נזכר במשהו.
"לא אמרתם לי עדיין איך קוראים למקום הזה..."
הפעם עונה לו הצרוד, חיוך קטן עולה בזוויות פיו.
"אנחנו קוראים לו ממד הצלקת."
***
היריעות המחוספסות, הגסות, הוסטו בזהירות בפעם הראשונה לאותו יום.
"סלח לי אדוני."
הגבר המבוגר שישב בתנוחה מדיטטיבית מסורתית הנהן בראשו באיטיות. עיניו עדיין עצומות, סביבו מעגל נרות חרס פשוטים.
"דבר, יקירי."
"הגיע היום אחד. האנשים שלו ישר התלבשו עליו, והם עכשיו בדרך לירח השחור. יגיעו בעוד כחצי שעה."
הזקן פלט אנחה עמוקה. "כך חשבתי." הוא העביר את ידו באיטיות מעל הלהבות המרצדות, מלטף את החום בעדינות, סופג את האנרגיה.
"תדאגו להוציא אותו משם עד סוף הלילה."
"כן, אדוני."
הצעיר נעלם מאחורי היריעות הנעות, מותיר את הזקן להתבונן בנרות במבע מהורהר.