פשוט וטוב לי.

[לכאורה.]

פשטות.

מכירים את זה שהפשוט ההוא הישן והטוב, נעלם לכם?
חמק לו מבעד לדלת הפתוחה,
נמס מהתחממות הגלובליזציה,
היטשטש מבעד לפיח המכוניות
נמרח איפשהו על הקיר ממהירות החיים?
אז זהו,
שאני לא מסכימה לזה לקרות.
מידי פעם שאני קולטת שהטיימר שלי לא מאופס,
שהלב שלי על 200
שאני סובלת ממחשבות בלתי רצוניות,
אני יודעת שהוא שוב השתמט,
פרח ונעלם.
ואני מנסה להחזיר אותו בכח
ואז זה נראה עצוב מאוד.
ילדה אחת מול עולם קוסמי מסוחרר
2 ידיים קטנות מנסות לאחוז במשהו ענק,
וזה מחליק.
ונופל
ונעלם שוב.

אופס.
יצא מגילה,
בואו נעשה את זה פשוט.
אז,
רק רציתי לשאול
מה הסיפור הפשוט שלך?
תאמת שפשוט אפשר גם לשורר...
והאם הוא נעלם לך גם לפעמים, כמוני?
ואיך גורמים לו לחזור?
אשמח שנעלה פה כזה אשכול פשוט כזה...
על סיפורים פשוטים.

כבר מעלה את השיר הפשוט לי.

 

[לכאורה.]

בסופו של יום כולנו סיפורים.

סיפור טכנולוגי חסר תחושות

על ריצת בוקר,

סנדוויץ נשכח,

אוטובוס,

נהג

ובוס אחד קשוח.

סיפור ארעי חרוש קמטים

מול נצח של שגרה מבורכת,

אבל ארוכה מידי.

סיפור מהיר

על אנשים טובים,

שעפים מדבר לדבר,

ושכחו על הדרך להשקיע זמן

במשפחה ובחברים.

סיפורים.

ואני רוצה סיפור פשוט

על סלט כרוב עם פקאן מסוכר בסלון,

ירח גדול,

בעצם ענק.

קפה הפוך מוקצף,

דיבור פשוט על מורכבות החיים

עם איש פשוט,

ומבט פשוט.

לנדנד רגליים

ולבהות.

סיפור פשוט מורכב.

 

[יוסף שחק]

מול נצח של שגרה מבורכת,

מי השקרן שטבע את המושג "שגרה מבורכת" ?
לי השגרה מסמלת תמיד סוג של חידלון

או שסתם אני אדם לא שגרתי?

 

[ביזנסטורי - אילה]

הרגע המרגש בחיי.​

פתאום, בבת אחת, נפלה לה ההארה אל תוך מוחי.
"תראי אילה, תראי כמה טוב לך, תראי מה רבונו של עולם נתן לך,
תראי איך את מסוגלת, תראי איזה תפקיד את ממלאת פה בשלמות"
עצמתי עיניים ושלחתי דמעה קטנה למעלה.
​

יום שלישי אחרי הצהריים.
אני עומדת במטבח הנקי שלי, על הכיריים סיר "גריץ" (מרק ירקות וגריסים שגברים אוהבים...)
על ידי, עומד שוקי בן השנה וחצי על כסא ואנחנו מכינים עוגה.
בסלקל על הריצפה מגרגר מוישי הקטן ומוזיקה שקטה דולקת ברקע.
שוקי לוקח כפית ח"פ, טובל את הכפית בעיסת השוקולד,
מברך בכוונה "אומיין אומיין" ומלקק, מחייך אליי באושר.
לא עמדתי בזה, פשוט לא עמדתי בזה.
הורדתי אותו מהכסא, רצתי איתו לסידור שלי בסלון ואמרתי כמה פרקי תהילים בדמעות רותחות של הודיה. זה היה יותר מידיי טוב, יותר מידיי מרגש ואמיתי.
שיגרה פשוטה של בית,
וכל כך לא מובן מאליו...

 

[בא בחשבון]

היום בבוקר ראיתי אישה רצה.
היא הייתה לבושה יפה, עם תיק ופאה, וכנראה היתה בדרך לעבודה, כמוני.
השעה היתה שבע ושלוש דקות בדיוק, וכשראיתי את קו 422 עובר מרחוק, הבנתי שהיא רצה כי יש עוד זמן עד שהאוטובוס הבא יגיע...
האמת שלא היה לה כל כך סיכוי, האוטובוס היה רחוק ואף אחד לא חיכה בתחנה.
אבל היא רצה, בלי לעשות חשבונות, הפאה שלה קצת התבלגנה ואנשים יכלו להסתכל עליה, אבל לא היה לה אכפת.
ובסוף היא הספיקה את האוטובוס והיא עלתה, מתנשפת ושמחה. ושמחתי גם

 

[RACHELIZ]

ואני הולכת לי ברחוב
וסתם אושר קטן
עולה בי לרגע
כי הכל טוב עכשיו פתאום.
אז למה,
למה המצח שלי חרוש קמטים
והמבט חתום כזה?
לא,
לא דיברתי על חיוך לעצמי
מהסוג המטופש.
ואז,
מתיישר לו איזה קמט אחד
או שתיים.

 

[גוגלית]

מי השקרן שטבע את המושג "שגרה מבורכת" ?

אחד שטבע בשגרה מקוללת של בית חולים,
למשל.

 

[אשר שרבר]

מי השקרן שטבע את המושג "שגרה מבורכת" ?
לי השגרה מסמלת תמיד סוג של חידלון

או שסתם אני אדם לא שגרתי?

לא כי, (קניות) שישי, שבת, (קניות) ערב חג, ראש השנה, (קניות) ערב שבת, (קניות) שבת, (קניות) ערב יום כיפור, כיפור, (קניות) ערב שבת, שבת, (קניות) ערב חג, סוכות, אורחים אורחים ומתארחים, ערב שבת, שבת, ערב חג, שמחת תורה, ערב שבת, שבת.
שגרה כפרה מבורכת, ראשון תפוחי אדמה שני תפוחי אדמה שלישי תפוחי אדמה רביעי תפוחי אדמה חמישי תפוחי אדמה שישי תפוחי אדמה שבת פעמיים תפוחי אדמה.

 

[יוסף שחק]

אחד שטבע בשגרה מקוללת של בית חולים,
למשל.

לפעמים תשובה ניצחת אחת
שווה כמו עשרות שיחות מוסר

"אין אנחנו מספיקים וכ"ו"

 

[RACHELIZ]

השיר 'פשוט אנשים' של אודי דמארי, מתקשר לי כל כך:

זה סיפור על אדם כה נחמד שהיה כאן,
מסתובב בין כולם ובכל זאת לבד,
כל חייו לא ביקש שום דבר
רק חייך, וקיבל באהבה
כל מה שעבר עליו.
אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא,
לאן הוא הולך
ומה הוא עושה בלילה גשום וקריר
ברחובות העיר,
אף אחד לא שמע את הלב שזועק,
בתפילות ודמעות שעלו לשמיים,
ובקעו רקיעים.


כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה תמימים,
נשמות טהורות, שרוצות רק לתת,
לתקן ולבנות, להאיר ת'חיים.

העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה פשוטים,
אנשים באמת, באמת ובתמים,
פשוט אנשים.


מספרים הזקנים שזוכרים את הרגע,
שבו הוא עמד ואמר לעולם:
אין לי כלום ויש לי הכל בחיי,
וזה יותר מידי, יותר מידי.
התרופה לעולם היא לשמוח וגם,
לא לקחת ללב,
את מה שכואב,
כי גם ככה הכל יעבור ויחלוף לו,
יש מקום לכולם בעולם
רק צריך לוותר,
לא צריך למהר,
ולזכור לאהוב באמת את כולם.

 

[עיתונאית]

פשוט -
זה להיות אמיתי עם עצמך, ככה בלי לחשבן.
להיות אתה.
פשוט -
זו תפילה במוסיוף. כל מילה - מילה.
יהודים של צורה, של פשטות,
של תום.
פשוט -
זה ההיפך מלהתפלסף.

פשוט -
זה פשוט,
פשוט?