סיפור פרנסה או יידישקייט - הכרעת התורה

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
קלמן גביר עיירת פקולוביץ', היה גם ידידו הקרוב של סטורץ' הפריץ - השליט ללא עוררים של עיירת פקולוביץ'.

הכסף בביתו נשפך כמים, על נברשות קריסטל וקנקני כסף. לא היה חסר לו דבר.

מאידך, ליבו היה רחב כאולם (של ימינו {לפני הקורונה}). היה תומך של עניי עיירות האיזור כולו. ומחזיק ממש את כל התלמידי חכמים בעיירה על שולחנו.

ויהי היום -

סטורץ' הפריץ הסתכסך עם ראש הקהל דעיר הבירה. והסכסוך ביניהם הגיע להיכל בית המשפט של עיר הבירה.

יומיים לפני הדיון, משרתי הפריץ הגיעו לטירת ר' קלמן הגביר, והזמינו אותו לאחוזת הפריץ.

קלמן לא נבהל, רגיל הוא לצאת ולבוא בבית הפריץ. בשעה היעודה נכנס בשערי האחוזה, והתקבל ברוב כבוד ע"י בעל הבית.

הנחית הפריץ אט אט את המהלומה בראש קלמן במילים ברורות. או שאתה בא להעיד (עדות שיקרית) נגד ראש הקהל היהודי בעיר הבירה או שאתה מנושל מכל נכסיך בכפר, מפוטר ממשרתך, ונזרק לרחובות העיירה מדירתך הנאה, בקיצור חורבן כלכלי.

קלמן החויר, המילים לא מצאו להם דרך מוצא מפיו. אחרי דקות ספורות אמר לפריץ, "אשיב לך תשובה ביום מחר". הפריץ הינהן, ור' קלמן יצא ישירות לבית הרב.

הרב הישיש הזיל דמעות מול המעשה המזעזע, והניד בראשו אנה ואנה, "לא ר' קלמן, אין ברירה, תצטרך להיפרד מכל הונך הרב, להיות עני ורש, נצרך לבריות, אך אסור עליך לעשות זאת."

"אבל רבי, האלמנות, היתומים, התלמידי חכמים - מה יהיה עליהם???"

"זה ההלכה, ר' קלמן. קבלוה באהבה". דמעה נוספת נשרה מעיני הרב.

עני נהיה קלמן. לחם אין בביתו. נצרך לבריות. מחפשים להם מקור הכנסה היתומים והאלמנות. אבל "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד ה'".

רמ"א או"ח תרנ"ו "לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור" (הרשב"א וראב"ד)
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
מוקפץ לשבוע זה
תודה רבה למנהל המסור, ששלח את הטור להקפאה, והפשיר אותו השבוע.
- "טור אחד לשבוע אמרתי, אתה לא שומע???"

- "אי אי, הבנתי, תעזוב את האוזן..."
 
נערך לאחרונה ב:

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
המנהל השני, כוונתך...
כמאמרם: לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה.

דוד חצקל היה אומר: בן אדם הוא כמו חייט, מה חייט חי ולבסוף מת, עם או בלי מחלות רקע, אף בן אדם כך.
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
דוד חצקל היה אומר: בן אדם הוא כמו חייט, מה חייט חי ולבסוף מת, עם או בלי מחלות רקע, אף בן אדם כך.
התעמקתי. גיגלתי. שאלתי. חקרתי. ולא הבנתי.:rolleyes: (את העומק של דוד חצ'קל:D)
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
לפני כשנה עלה כאן אתגר ייחודי 'בלי קביים נוסעים לירושלים', והאתגר הוא:
לכתוב עם כמה שפחות תיאורים המתנשאים מעל האירועים הפיזיים הפשוטים, זה אומר ש-

אנשים לא יכעסו שם, אלא פניהם תאדמנה

לא תעבור רבע שעה, אלא הגברת תסיים להתלבש גרב אחר גרב או למצער המחוג הגדול ישלים רבע סיבוב

לא יהיה יום יפה, אלא השמש תזרח והציפורים תשרנה

ובקיצור ננסה להבנות (ה' פתוחה) את התחושות מתוך המציאות עצמה ובכך הסיפור יהפוך ליותר אוטנטי, פחות מתנשא, וכל מסר שישוקע בו, יבוא לידי ביטוי בצורה טבעית בהרבה.
כמדומני שזו אחת הנקודות שמפריעות לי בסיפור כאן. קשה לי למצוא כאן תיאורים פיזיים, אלא יותר פרשנויות, שכתובות במילים גבוהות, שהקורא הפשוט מתקשה להתחבר אליהן.
כך למשל, הפאנץ' העיקרי בסיפור, הלא הוא
הנחית הפריץ אט אט את המהלומה בראש קלמן במילים ברורות. או שאתה בא להעיד (עדות שיקרית) נגד ראש הקהל היהודי בעיר הבירה או שאתה מנושל מכל נכסיך בכפר, מפוטר ממשרתך, ונזרק לרחובות העיירה מדירתך הנאה, בקיצור חורבן כלכלי.
מסופר בפיסקה אחת בלבד. בלי הקדמות, מנחית המספר את העובדות כפי שהן על ראש הקורא. הייתי מצפה לשמוע את המעשה בראש הקהל היהודי בבירה, כיצד קלמן שמע על הסיפור עוד קודם לכן, וליבו חושש מפני הבאות, כיצד פניו מתמלאות בפחד למראה פני הפריץ שאינן כתמול שלשום, ואז לשמוע את הפריץ מרעים בקולו ומפרט לו מה בדיוק עליו לעשות.
כשהסיפור כולו מסופר במילים קצרות שכאלו, הקורא חש היטב שכל הסיפור לא בא אלא בשביל המסר שלבסוף, שכמובן נכתב באותיות גדולות ומודגשות.

וכעת, בכמה מילים לגבי עצם ההלכה. נאמר בגמרא (ב"ק ט ע"ב) שאסור לאדם לבזבז מממונו על מצות עשה, יותר מחומש (ויש לעיין במצוה החמורה של קניית חתן תלמיד חכם, אם מותר להוציא את כל ממונו). ולולא דברי הרמ"א היה מקום לומר שמה שכתב הרשב"א בשם הראב"ד [ב"ק שם] 'שלא אמרו אלא במצות עשה בשב ואל תעשה, אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו', היינו שמותר להוציא כל ממונו אם נכרי כופה עליו לעשות עבירה כגון שהוא מאיים להורגו אם לא יחלל שבת, שמעיקר הדין מותר לחלל שבת, אלא שהוא יכול ליתן את כל ממונו כדי שלא יכפנו, ובזה כתב הראב"ד שמותר להוציא בשביל זה את כל ממונו, אך יש לומר שחובה ליכא. אמנם פסקו הפוסקים שהוא חיוב גמור.
אך בנידון דידן אין צורך לכל זה, שהרי בכהאי גוונא הוא מצב של 'קום ועשה עבירה', ובזה פשוט דאמרינן 'מאי חזית דממונא דידך סומק טפי מממונא דחברך'.
 
נערך לאחרונה ב:

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
מסופר בפיסקה אחת בלבד. בלי הקדמות, מנחית המספר את העובדות כפי שהן על ראש הקורא. הייתי מצפה לשמוע את המעשה בראש הקהל היהודי בבירה, כיצד קלמן שמע על הסיפור עוד קודם לכן, וליבו חושש מפני הבאות, כיצד פניו מתמלאות בפחד למראה פני הפריץ שאינן כתמול שלשום, ואז לשמוע את הפריץ מרעים בקולו ומפרט לו מה בדיוק עליו לעשות.

הה"ד: הנחית אט אט...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיד

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:
נקרא  14  פעמים

אתגר AI

חלון ראווה • אתגר 123

לוח מודעות

למעלה