כמי שמבלה 4 שעות ביום בנסיעה בינעירונית
אני נתקלת באינספור אפיזודות וסיפורים.
רק שבאופן ישיר למשך הנסיעה, כך המחסור בזמן לשיתוף וכתיבה.
אבל בכל זאת, על זה לא יכולתי לעבור לסדר היום- טרי מאתמול.
אם גבר מעל גיל 67 הוא אזרח ותיק, הרי שהוא היה כבר אזרח וקיטבג או אולי אזרח ומזוודה...
בקושי טיפס את מדרגות האוטובוס ושרך את רגליו הקשישות, בנסיון למשוך את גופו העתיק פנימה.
- כפיה דתית ! זו כפיה דתית!
הרמתי עיניים מבוהלות מהסידור מנסה להבין את המתרחש בזירה האוטובוסית.
- מה נראה לך חיילצ'יק?! זה בית כנסת כאן?!
החייל המבוהל שרק רגע קודם לכן הניח כיפה ותפילין לא ממש הצליח להבין מה הקשיש רוצה ממנו.
הבאה בתור היתה אישה בגיל העמידה, מרוקאית למחצה שקרה תהילים בלחישה.
הוא לא הסתפק בזה והתנפל על שני בני נוער שגרסו בדבקות את שמות הצדיקים.
- אני לא צריך שתדאגי לי ותתענייני בשלומי! וטב שעוד משהו מעניין אותך בעולם חוץ מהתפילות שלך...
את הצרחות חטפה בת שירות שהפסיקה את התפילה כדי להתעניין האם ביתו מוכן כראוי לקראת החורף.
- כפיה דתית ! מה הם חושבים להם?! זה בית מדרש פה?!
הטונים רק הלכו ועלו
הנהג מן הסתם שקל אם לעצור ולהמתין למשטרה רק שלא היה צורך בהחלטתו שכן ממילא עמדנו בפקק אחד גדול כזה החונק את כל גוש דן.
- סבא'לה,
אנחנו לא ברוסיה. כל עוד החייל לא קשר אותך בתפילין והמרוקאית למחצה לא דחפה לך לאף "עצי" ו"עשבי" אין לך זכות להתלונן, בנת?!
כך צעיר בטי וג'ינס ששלף לרגע את האוזניה והמסטיק.
- סתום! יא דוס.
מישהו ביקש ממך להתערב?!
המסכן נפגע עד עומקי נשמתו. שמישהו יעז לקרוא לו דוס...
ריחמתי עליו.
ריחמתי על הקשיש הזה
שמה כבר יש לו בחיים?
אפילו שיניים כבר אין
ועם חצי רגל בקבר
ועדיין, עדיין השנאה מפעפעת בו.
לא נותר לי כי אם להתפלל עליו שיזכה לפחות להרהור תשובה לפני מותו.
או שמא הצעקות האלו נובעות ממקום של תשובה?
מה דעתכם?