מידע שימושי פרגונים וביקורות על המגזין

[שימיגם]

אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.

 

[טיים ליין]

אהבתי את מה שנתן גלנט כתב

קרע אותי הפליימוביל
זה כזה אמיתי....
לא הצלחתי לתייג אותו

 

[מביטה]

לא אהבתי את העימוד שלא כל הטורים היו אותו רוחב, זוועה.

אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.

בשביל זה יש את האתר.

 

[ציפורנית]

העיתון היה יפה מוצלח ויוזמה ממש גאונית

בלי קשר העימוד ממש מעצבן! לא הסתדרתי איתו! אשמח להסבר כי בטוח שציבור המעמדים פה רציני ומקצועי

 

[תלמידים]

בלי קשר העימוד ממש מעצבן! לא הסתדרתי איתו! אשמח להסבר כי בטוח שציבור המעמדים פה רציני ומקצועי

רגע לפני שננסה להסביר, אכפת לכם לנסות לפרט מה הפריע לכם?
האם קראתם בגליון מודפס או דיגטלי?
ואיזה עימוד (באופן כללי) כן מוצא חן בעיניכם?
או איך בכל זאת ציפיתם שהוא ייראה?
תודה רבה!

 

[ציפורנית]

רגע לפני שננסה להסביר, אכפת לכם לנסות לפרט מה הפריע לכם?
האם קראתם בגליון מודפס או דיגטלי?
ואיזה עימוד (באופן כללי) כן מוצא חן בעיניכם?
או איך בכל זאת ציפיתם שהוא ייראה?
תודה רבה!

הטורים, אחד רחב אחד צר
המרווחים (חורים) הגדולים באמצע העמוד
אני באתי לקרוא מגזין אז אוטומטית ציפיתי לעימוד הזה של טורים ומרווחים אחידים
אבל אולי כוונת המעמדים הייתה שיהיה מעניין ושונה בעין... ‍

 

[גברת חוקרת]

נהנתי מאוד מהכתבה 'דע בני אהובי', של ס. גרינבוים על שירו של שולי רנד.
וכמדומני שזכיתי להיות הטריגר לכתבה הזו, באשכול הזה:

ביקורת מילות שיר - עוקר הרים

אחפוץ להביע תמיהה על מילות השיר 'עוקר הרים' שיצא זה עתה, מפרי עטו של היוצר שולי רנד, כל השיר מלא בתוכן אמתי, טוב, עמוק. פשוט תענוג. משחקי מילים, וחריזה ברמה גבוהה. כרגיל מבית היוצר של הנ"ל. אך פתיחתו של השיר, העלתה על פני סימני תמיהה, שלא לומר בהלה. וכך זה נשמע: "אני לא באתי לעולם כדי להיות...

www.prog.co.il

רק אציין, שגם לאחר הסיפור המרתק שהובא שם, לא קבלתי מענה לכל תמיהותיי. אולי לחלקם.
אבל פ'סדר, איכשהו החיים המשיכו גם אחרי השיר הזה.

הסיפור שמובא שם נלקח מהפודקאסט של כאן 11 "שיר אחד", ובמקור הוא בכלל סיפור על שיר אחר של שולי רנד - השיר אדוני המשורר, שמדבר על היחסים המורכבים שלו עם המשורר והמחזאי חנוך לוין.
יש בכתבה ציטוטים מילה במילה מהראיון עם רנד בפרק של שיר אחד, בלי לתת קרדיט.
ואין שום קשר לשיר עוקר הרים.

 

[מ. י. פרצמן]

אין לי לצערי פירגונים על המגזין
כל הרעיון היה שסופרים מכאן (קהילת כתיבה) יכתבו שם
באותו סגנון, באותה קלילות, באותו הומור ובאותו פתיחות
בסוף זה יצא כמו סוג של חיקוי למגזינים הגדולים והוותיקים

אז כל הכבוד על היוזמה וכ"ו וכ"ו
אבל זה יכול היה להיות מיוחד, וזה לא.

סליחה על ההקפצה, רואה את זה עכשיו
שומעת את הביקורת והיא מעניינת מאוד, לוקחת אותה לתשומת ליבי. רק מנסה להבין עמוק יותר:
אם לפי עמדתך הרעיון היה שהתוכן במגזין יהיה באותו סגנון, קלילות, הומור ופתיחות - בדיוק כמו כאן,
מה לדעתך אמור להיות ההבדל בין הפלטפורמה כאן לבין המגזין?
ההבדל היחיד אמור להיות בהגשה המודפסת?
שואלת כדי להבין למה את מתכוונת.

 

[שימיגם]

כל הכבוד על ההתיחסות.
בא נאמר כך:
אם כולם היו יודעים מהו דבר מיוחד - אז זה לא היה מיוחד.
אז כך שאין לי בדיוק כרגע ציור מדוייק איך המגזין יכל היה להיראות
אבל אני בטוח שיש לפרוג יכולת להפיק מגזין שונה משאר המגזינים
הנה כמה יתרונות למשל שיש רק לפרוג:
א, דאטה מטורפת של נתונים טורים ורעיונות שנכתבו במשך השנים
ב, עשרות כותבים מוכשרים (חינמיים..)
ג, רוב הכותבים כאן היו מוכנים להשקיע ימים ולילות כדי שיתפרסם הטור שלהם
ד, קהילה גדולה שתחפש בנרות את המגזין ('הנחשק')

לדעתי האשכול כאן על "בחירת הנושא/השם" של המגזין
היה צריך להיות תחרות על רעיון איך יראה בכלל המגזין ומה יהיה בו
(כמו שבעיתונים הגדולים שוברים את הראש איך להפיק כל שנה חוברת סיפורים מקורית)

ספוילר: סתם זורק רעיון

מה רע בתחרות "הסופר הבא" שהגמר שלו היה במגזין

והפרס היה הוצאה לאור של ספר מתנת הוצאה מסויימת שהמגזין היה מופק בחסותה

[ואולי הכל מתחיל ונגמר בכסף]

 

[מ. י. פרצמן]

כל הכבוד על ההתיחסות.
בא נאמר כך:
אם כולם היו יודעים מהו דבר מיוחד - אז זה לא היה מיוחד.
אז כך שאין לי בדיוק כרגע ציור מדוייק איך המגזין יכל היה להיראות
אבל אני בטוח שיש לפרוג יכולת להפיק מגזין שונה משאר המגזינים
הנה כמה יתרונות למשל שיש רק לפרוג:
א, דאטה מטורפת של נתונים טורים ורעיונות שנכתבו במשך השנים
ב, עשרות כותבים מוכשרים (חינמיים..)
ג, רוב הכותבים כאן היו מוכנים להשקיע ימים ולילות כדי שיתפרסם הטור שלהם
ד, קהילה גדולה שתחפש בנרות את המגזין ('הנחשק')

לדעתי האשכול כאן על "בחירת הנושא/השם" של המגזין
היה צריך להיות תחרות על רעיון איך יראה בכלל המגזין ומה יהיה בו
(כמו שבעיתונים הגדולים שוברים את הראש איך להפיק כל שנה חוברת סיפורים מקורית)

ספוילר: סתם זורק רעיון

מה רע בתחרות "הסופר הבא" שהגמר שלו היה במגזין

והפרס היה הוצאה לאור של ספר מתנת הוצאה מסויימת שהמגזין היה מופק בחסותה

[ואולי הכל מתחיל ונגמר בכסף]

תודה על ההרחבה! לוקחת לתשומת לב.

 

[תלמידים]

הסיפור שמובא שם נלקח מהפודקאסט של כאן 11 "שיר אחד", ובמקור הוא בכלל סיפור על שיר אחר של שולי רנד - השיר אדוני המשורר, שמדבר על היחסים המורכבים שלו עם המשורר והמחזאי חנוך לוין.
יש בכתבה ציטוטים מילה במילה מהראיון עם רנד בפרק של שיר אחד, בלי לתת קרדיט.
ואין שום קשר לשיר עוקר הרים.

מעניין.
בעקבות ההודעה שמעתי את הפודקאסט הנ"ל, באמת מעניין
אשר לכתבה במגזין.
לא יודע איך בדיוק להתנסח, זה מסוג השאלות שמתורצות אחת בחברתה, הראיון הנ"ל אכן לא נקשר כלל לשיר "עוקר הרים", ומשכך זהו חידושו של הכותב---
אמנות (כמעט כל אמנות) היא הרמוניה של ניגודים, לא בהכרח שכולם צריכים להיות מקוריים, בעיצוב גרפי זה בולט במיוחד, לוקחים פונט ממעצב פלוני, עוד כמה "וקטורים" ממעצב פלמוני, יוצרים יצירה נאה ומשוכללת.
דברים שאמר מרואיין בראיון זה או אחר, הופכים מאז לנחלת הכלל, וכל עוד זו לא עבודת דוקטורט זה יתחיל להצחיק (שלא לומר להציק) מתן קרדיטים שונים...
אכן יש ציטוט מהראיון (אמנם לא גדול, בעיקר החלק של "שחקן גדול או דתי בינוני"). אבל גם צריך לשים לב שלא ברור איך קוראים במגזין חרדי מודפס יבלעו את הרעיון של "פודקאסט חולונייי"... (מישהו פעם אמר לי, שכל גליונות "זמן" זה שכתוב סרטים...).
אגב, בסוף הוא אומר משפט שאולי מאפיין הרבה מהשירים שלו: "כל הרעיונות הגדולים באים מאיזה כאב קטן"...
גם המשפט מהשיר "המשורר": "זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה" - מאפיין ויכוחים בין דתי לשאינם, זה נולד כזה - ואין לו ברירה, וכך גם עמיתו, כך שלפעמים הויכוח הוא רק פורקן עצבים שנרגע כשאחד נפרד.

 

[גברת חוקרת]

מעניין.
בעקבות ההודעה שמעתי את הפודקאסט הנ"ל, באמת מעניין
אשר לכתבה במגזין.
לא יודע איך בדיוק להתנסח, זה מסוג השאלות שמתורצות אחת בחברתה, הראיון הנ"ל אכן לא נקשר כלל לשיר "עוקר הרים", ומשכך זהו חידושו של הכותב---
אמנות (כמעט כל אמנות) היא הרמוניה של ניגודים, לא בהכרח שכולם צריכים להיות מקוריים, בעיצוב גרפי זה בולט במיוחד, לוקחים פונט ממעצב פלוני, עוד כמה "וקטורים" ממעצב פלמוני, יוצרים יצירה נאה ומשוכללת.
דברים שאמר מרואיין בראיון זה או אחר, הופכים מאז לנחלת הכלל, וכל עוד זו לא עבודת דוקטורט זה יתחיל להצחיק (שלא לומר להציק) מתן קרדיטים שונים...
אכן יש ציטוט מהראיון (אמנם לא גדול, בעיקר החלק של "שחקן גדול או דתי בינוני"). אבל גם צריך לשים לב שלא ברור איך קוראים במגזין חרדי מודפס יבלעו את הרעיון של "פודקאסט חולונייי"... (מישהו פעם אמר לי, שכל גליונות "זמן" זה שכתוב סרטים...).
אגב, בסוף הוא אומר משפט שאולי מאפיין הרבה מהשירים שלו: "כל הרעיונות הגדולים באים מאיזה כאב קטן"...
גם המשפט מהשיר "המשורר": "זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה" - מאפיין ויכוחים בין דתי לשאינם, זה נולד כזה - ואין לו ברירה, וכך גם עמיתו, כך שלפעמים הויכוח הוא רק פורקן עצבים שנרגע כשאחד נפרד.

יכול להיות שאתה צודק בענין הקרדיט, אבל לא מה שהציק לי בכתבה, כמו הענין שאי אפשר להסביר ע"י הסיפור הזה את השיר "עוקר הרים", כי הוא מסופר על שיר אחר. אולי שני השירים עוסקים בנושאים דומים, כי זה עדיין אותו יוצר, אבל זה עדיין שני שירים שונים.

 

[מים אחרונים]

זה היה מגזין מיוחד במינו רק הארה קטנה יש לי שבפעם הבאה יהפכו בדף הבית כל פתיח ללינק לכתבה שהיא מדברת.
יש את זה בעיתון הדרך במהדורה היומית במייל וגם אם מורידים את העיתון לPDF זה נשאר אותו דבר.