וואו. די הרבה זמן חיכיתי להיכנס לקהילה הזאת, עקבתי מהצד, והייתי בטוחה שייקח לי חודשים להעז לפרסם משהו
אבל למרבה הנס בדיוק השבוע הייתה כתבה בקטיפה שהעירה לי תחושות ממילוי מקום ישן ושכוח בכיתת תקשורת, והייתי חייבת לזעוק את הזעקה שלהם
התוצאות לפניכם.
מוקדש: לילדי כיתה א'2.
פסבדו חיים
אסור לך להיגעל משאריות של תפוח נגוס.
אסור לך להודות שהבד של החולצה החדשה מציק לך.
אסור לך לבטא את הטעם שלך, להיות מי שאתה.
אסור לך לגלות לאנשים שהם עומדים להיכשל. אפילו שברור לך שזה מה שיקרה.
לאנשים אחרים מותר. לאלו שאין להם בתיק הרפואי אבחנה באותיות אנגליות.
לאלו שקובעים את כללי המשחק כאן.
לך אסור. אתה מסומן.
עליך יגידו שיש לך ויסות חושי, והיפראקטיביות, ושאתה לא מבין קודים. ומי אתה בכלל שתביע דעה, ילד תקשורת שכמוך.
תנשוך שפתיים ותפנה את השאריות של התפוח. תלך עם החולצה החדשה עד שהעור שלך ישתפשף ויפצע ויהיו לך ראיות אמפיריות שהבד שלה לא מוצלח. תשב בשקט ותחכה שאנשים יטעו ויכשלו-כמו שצפית מראש- ובשום פנים ואופן אל תאמר אחר כך 'אמרתי לך'.
אל תגדיל ראש, אל תיזום, ולעולם-לעולם אל תסמוך על שיקול דעתך. אתה הרי חושב שונה, אחר.
תתנהג בדיוק כפי שמצפים ממך, אם יש לך ספק אל תעשה כלום. תמחק את עצמך. תשתוק כמה שיותר.
יחשבו שאתה נורמלי. יאמרו שאתה קלאסי כזה, רגיל. המסכה שלך שכל כך עמלת לבנות, תהיה בדיוק כמו האנשים האחרים. תהיה שייכת.
אבל אז, אף פעם לא תחיה את החיים האמיתיים.
אבל למרבה הנס בדיוק השבוע הייתה כתבה בקטיפה שהעירה לי תחושות ממילוי מקום ישן ושכוח בכיתת תקשורת, והייתי חייבת לזעוק את הזעקה שלהם
התוצאות לפניכם.
מוקדש: לילדי כיתה א'2.
פסבדו חיים
אסור לך להיגעל משאריות של תפוח נגוס.
אסור לך להודות שהבד של החולצה החדשה מציק לך.
אסור לך לבטא את הטעם שלך, להיות מי שאתה.
אסור לך לגלות לאנשים שהם עומדים להיכשל. אפילו שברור לך שזה מה שיקרה.
לאנשים אחרים מותר. לאלו שאין להם בתיק הרפואי אבחנה באותיות אנגליות.
לאלו שקובעים את כללי המשחק כאן.
לך אסור. אתה מסומן.
עליך יגידו שיש לך ויסות חושי, והיפראקטיביות, ושאתה לא מבין קודים. ומי אתה בכלל שתביע דעה, ילד תקשורת שכמוך.
תנשוך שפתיים ותפנה את השאריות של התפוח. תלך עם החולצה החדשה עד שהעור שלך ישתפשף ויפצע ויהיו לך ראיות אמפיריות שהבד שלה לא מוצלח. תשב בשקט ותחכה שאנשים יטעו ויכשלו-כמו שצפית מראש- ובשום פנים ואופן אל תאמר אחר כך 'אמרתי לך'.
אל תגדיל ראש, אל תיזום, ולעולם-לעולם אל תסמוך על שיקול דעתך. אתה הרי חושב שונה, אחר.
תתנהג בדיוק כפי שמצפים ממך, אם יש לך ספק אל תעשה כלום. תמחק את עצמך. תשתוק כמה שיותר.
יחשבו שאתה נורמלי. יאמרו שאתה קלאסי כזה, רגיל. המסכה שלך שכל כך עמלת לבנות, תהיה בדיוק כמו האנשים האחרים. תהיה שייכת.
אבל אז, אף פעם לא תחיה את החיים האמיתיים.