אני סולחת בזאת לכל מי שפגע בי בשוגג ואפילו לא יודע על כך.
להיא שאמרה: "הבגד הזה מרזה אותך" ולא ידעה שזה לא הבגד, אלא עשיתי דיאטה.
לשכנה שהבטיחה לשלוח לי לשבת אחרי שילדתי, טשולנט, ושניה לפני הצפצוף, כשבעלי כבר הוציא תפו"א כדי לבשל משהו מהיר העיקר שיהיה לנו מה לאכול, והנשמה שלנו כמעט יצאה, הבן שלה דפק בדלת עם סיר מהביל.
לשוכרים של הדירה שלנו שהצהירו שהשאירו לנו דירה נקיה למופת, וכשהגענו ראינו מזגן דלוק, וחלקי משחקים מתחת לספה מארון משחקים סגור.
לאמא של גילי, שהתקשרה להתלונן שסימי שלי לקחה לבת שלה את הקלמר, וכשהיא מצאה אותו בבית, היא אפילו לא מצאה לנכון להרים טלפון ולהתנצל.
לכל הרוצות בטובתי שהעירו לי והמליצו לשמור על הילדים שלי טוב יותר בגינה.
לכל אלו ששלחתי להם מיילים, וחיכיתי ליד המחשב כדי לקבל תשובה, וטרחו להתייחס רק אחרי שהתקשרתי לבסוף כדי לנדנד.
לעיתונאית שביקשה ממני חומר כתוב על נושא שאני אמורה לכתוב עליו בעיתון אחר במקביל, ולא נתנה לי מקום להתחמק בלי להרגיש אנוכית למדי.
לזה שביקש מבעלי להפקיד את המשכורת של אשתו לתוך החשבון שלנו, וכשנענה בשלילה הוא ממש נעלב איך אנשים רואים רק את עצמם.
לזו שהמליצה לי בפרוג על תכשיר/תכשיט/מוצר בחום רב, ולא טרחה להודות שהיא בעצם המשווקת שלו.
לזאת שישבתי לידה על הספסל בגינה, והמשיכה לדבר מעל הראש שלי, עם זאת שיושבת לידי מצד שמאל.
לחברה שהתקשרתי לספר לה בכאב לב מה עשו לי בעבודה, והיא קטעה אותי ואמרה: "ואו, גם לי עשו את זה" והתחילה לספר באריכות מה עשו ואיך.
לדודה שלי שהוציאה חבילה עטופה והזכירה לי שבדיוק היום יש לי יומולדת, ואמרה: "תוכלי להעביר את זה לשכנה שלך"? עד שכבר חשבתי שמישהו מפתיע אותי.
ולכל אלו שהצעתי להם הצעות ייעול, שמעו אותי, ובסוף עשו מה שהם רוצים.
לכל מי שהוציא דבריי מהקשרם באשכולות פרוג, עד שהיה עליי להתנצל על מה שבכלל לא כתבתי.
למי שראתה אותי חוזרת סחוטה הביתה אחרי יום מעייף ואמרה: "תגידי תודה להשם שיש לך עבודה".
אני סולחת לכולם בזאת על הכל.
ואם בכל אופן תרצו לבקש סליחה. אפשר גם אחרי שסלחתי
ובזאת אני מוחקת את כל הטינות, ומנקה את הלב כדי להשאיר מקום לעלבונות של שנה הבאה..
להיא שאמרה: "הבגד הזה מרזה אותך" ולא ידעה שזה לא הבגד, אלא עשיתי דיאטה.
לשכנה שהבטיחה לשלוח לי לשבת אחרי שילדתי, טשולנט, ושניה לפני הצפצוף, כשבעלי כבר הוציא תפו"א כדי לבשל משהו מהיר העיקר שיהיה לנו מה לאכול, והנשמה שלנו כמעט יצאה, הבן שלה דפק בדלת עם סיר מהביל.
לשוכרים של הדירה שלנו שהצהירו שהשאירו לנו דירה נקיה למופת, וכשהגענו ראינו מזגן דלוק, וחלקי משחקים מתחת לספה מארון משחקים סגור.
לאמא של גילי, שהתקשרה להתלונן שסימי שלי לקחה לבת שלה את הקלמר, וכשהיא מצאה אותו בבית, היא אפילו לא מצאה לנכון להרים טלפון ולהתנצל.
לכל הרוצות בטובתי שהעירו לי והמליצו לשמור על הילדים שלי טוב יותר בגינה.
לכל אלו ששלחתי להם מיילים, וחיכיתי ליד המחשב כדי לקבל תשובה, וטרחו להתייחס רק אחרי שהתקשרתי לבסוף כדי לנדנד.
לעיתונאית שביקשה ממני חומר כתוב על נושא שאני אמורה לכתוב עליו בעיתון אחר במקביל, ולא נתנה לי מקום להתחמק בלי להרגיש אנוכית למדי.
לזה שביקש מבעלי להפקיד את המשכורת של אשתו לתוך החשבון שלנו, וכשנענה בשלילה הוא ממש נעלב איך אנשים רואים רק את עצמם.
לזו שהמליצה לי בפרוג על תכשיר/תכשיט/מוצר בחום רב, ולא טרחה להודות שהיא בעצם המשווקת שלו.
לזאת שישבתי לידה על הספסל בגינה, והמשיכה לדבר מעל הראש שלי, עם זאת שיושבת לידי מצד שמאל.
לחברה שהתקשרתי לספר לה בכאב לב מה עשו לי בעבודה, והיא קטעה אותי ואמרה: "ואו, גם לי עשו את זה" והתחילה לספר באריכות מה עשו ואיך.
לדודה שלי שהוציאה חבילה עטופה והזכירה לי שבדיוק היום יש לי יומולדת, ואמרה: "תוכלי להעביר את זה לשכנה שלך"? עד שכבר חשבתי שמישהו מפתיע אותי.
ולכל אלו שהצעתי להם הצעות ייעול, שמעו אותי, ובסוף עשו מה שהם רוצים.
לכל מי שהוציא דבריי מהקשרם באשכולות פרוג, עד שהיה עליי להתנצל על מה שבכלל לא כתבתי.
למי שראתה אותי חוזרת סחוטה הביתה אחרי יום מעייף ואמרה: "תגידי תודה להשם שיש לך עבודה".
אני סולחת לכולם בזאת על הכל.
ואם בכל אופן תרצו לבקש סליחה. אפשר גם אחרי שסלחתי
ובזאת אני מוחקת את כל הטינות, ומנקה את הלב כדי להשאיר מקום לעלבונות של שנה הבאה..