הנושאים החמים
הנושאים החמים
ניסיתי לכתוב בצורה נתנית גלנטית, לא כל כך הצלחתי, אבל אולי בכל זאת?!
השנה יצחק הולך לנצח את השיטה!
לאחר שבמוצאי ראש השנה הקודמת הוא ישב עם הפנקס הצהוב ובמשך שעות ארוכות העלה על גבי הכתב ותיעד את כל איי ההבנות ששחו בתוך ים הרגעים הבלתי נכונים, איי הנעימויות שצצו בתוככי ים הפאשלות, נחלי הטעויות ומעיינות הקונפליקטים, הקטנטנים אמנם, אך המציקים להחריד, שהרסו לו את ראש השנה דאשתקד.
כעת הכל כתוב, רשום, מסומן ומתויג עלי צהבהביות דפי הפנקס ששכן לבטח ממעל לארון המטבח, עטוף בניילון נצמד, שבתוך נייר כסף, שבתוך שקית פצפצים, שבתוך מרבד הפשתן שהגן בזמנו על האתרוג ז"ל, שבתוך שקית קטיפה ששימשה בזמנו את תפיליו של סבא ז"ל, שבתוך ריבועי קלקר לבנים ומצמררים בגירודם, שהגנו בזמנו על מכשיר המיקרו-ג"ל, שבתוך קופסת קרטון שסובבה בזמנו את ההיי-רובוט ימ"ש וש"ז שר"י, שבתוך מזוודונת גלגלונים שהסיעה בזמנו לישיבה הקטנה את גופיותיו של אבא שליט"א, שבתוך תיבת הנצרים שהביאה עמה בזמנה כנדוניה - אמא תליט"א, שבתוך ארגז עץ מלא שאכסן בזמנו עלי אוניית מעפילים רעועה את אקורדיונו ע"ה של סב רבא מנשה זצ"ל. ולולי היה תופס נפחו של הנ"ל את כל המרווח המתנשא מגגו של הארון הדל, ועד לתקרת המטבח המהולל - הייתה הרשימה מתארכת וממשיכה עד אין קץ.
אבל זהו. לא עוד. עד כאן. השנה הוא עומד להפיק את הלקחים כולן במלואן.
כבר מראש חודש אלול החל יצחק מסתובב כאחוז תזזית כשבכיסו שוכן לבטח הפנקס. מידי כמה רגעים הוא היה עוצר מהילוכו, פותח את הפנקס ומשנן לעצמו בפעם המי-יודע-כמה את רשימת המטלות אותן עליו לבצע עוד בטרם יתקדש החג, למען לא ישובו על עצמן אותן הרגשות הנבזיים והמאוכזבים מן השנה שעברה עלינו פחות לטובה.
השנה הולך להיות לו דין דין.
החליפה כבר מצויה עמוק עמוק אצל המנקה היבשושי, למען יעביר ממנה כל הקליפות והמניעות ושאר שאריות של מריבות וכעסים, מחשבות זרות וענייני חולין, העלולים לפגום ח"ו בהשפעות הקדושות לקראת השנה החדשה.
עץ רימונים נבחר קיבל על עצמו באהבה את השלט שננעץ בגרונו, המורה כי כל פירותיו ופירות פירותיו מעתה ועד למוצאי ראש השנה, הרי הן מיוחדין ושמורין ליצחק ומשפחתו וכל בני ובאי ביתו.
סבתתו הקשישה קיבלה על חשבונו שלש עוזרות פיליפיניות שיעמדו על ימינה, יסייעו בידה וימלאו את כל דרישותיה והוראותיה, למען לא שוב יישרפו אותן הקציצות הירוקות והכתומות המסייעות בהכרתת וסילוק כל אויבנו ומחרפנו ומגדפנו ומבקשי רעתנו מכאן ולהבא ולאלתר ולכתחילה ועד כי לא יותר מהם שריד ופליט.
מאבטחי נמלי אשדוד וחיפה כבר התרגלו לדמותו התזזיתית המתרוצצת אנה ואנה בין המכולות, מחפשת ומפשפשת, חוקרת ובודקת ביבוא הרוביא, בחיפוש אחר הגרגרים המובחרים שביניהם, למען יאה כל גרגר - גרגר, מכוון זוויות ומושלם מכנימות. ולמען תאה כל נקודה שחורה המעטרת את מרכז הרוב - הוא הרוביא היחידני - שחור, קטיפתי, מלכותי ומבריק.
שלשה טכנאי מזגנים שונים, מעדות שונות, התרוצצו סביב בית הכנסת, בודקים ובוחנים מזגן אחר מדחס, מאוורר אחר ווינטלטור. מוסיפים גז לזה וכבל מתח לאחר. מיטיבים צינור סורר ומשאירים אחריהם גנרטור חרום, סוללות גיבוי ופאנלים סולארים העומדים בתקנים, על מנת לקדם כל קפיצת מתח, נפילת חשמל או קצר פתאומי שלא יבואו ר"ל.
"הערב בשמונה וחצי תיפתח מכירת המקומות לקראת הימים הנוראיים הבעל"ט" - הכריזה מודעה קטנטנה, כתובה בכתב יד בלתי קריא בפינת לוח המודעות. מוסתרת על ידי שלטים ענקיים הקוראים לציבור הבודד להתבודד, ולבעלי המשפחות מרובות הילדים להבטיח את מקומם ברכישה מרוכזת ומוזלת של רגלי עופות מסוג 'בראקל פורטוגזי ללא ציפורניים באגודליים'.
בשתיים בצהריים הוא כבר עמד שם, מוכן להיות הראשון בתור, מאחורי דלתו של הגבאי הקשיש כמובן. בשלוש הוא הסניף בהנאה מרובה את ניחוחות ארוחת הצהריים של הגבאי דנן ומשפחתו. בארבע וחצי הוא מנע מן הגבאית הכבודה להוריד את הפח שאולה - מחשש שמא יקדימנו אחר במרווח הרגעי שיווצר בעת עוברה את מפתן הדלת כשהשקית המטפטפת בידה. זוג גבאי צדקה כחושים נשלחו על ידו אחר כבוד לנסות את מזלם בבתים אחרים בהם לא מצוי אדם קצר רוח המונע כל גישה אל הדלת. תפילת מנחה - התפלל הגבאי באותו יום ביחידות מעברה הפנימי של הדלת. לו היה המעשה בגבאי אחר, כבר מזמן היה פותח את הדלת ומאפשר למר יצחק היקר לתפוס את מקומו ובכך להיפטר מן הטרדן עד לשנה הבאה. אך כגודל טרחנותו של יצחק, כן חוזק עקשנותו של היקה הזקן והוא יפתח את הדלת בשמונה וחצי. שנייה לא לפני.
ובשמונה וחצי הסתובב המפתח סיבוב אחד בחור המנעול. יצחק, שלא לקח בחשבון שקשישים נוהגים לנעול את דלתותיהם בשני סיבובים, וקשישים יקים אף בשלשה סיבובים - הזניק את גופו לכיוון הפתח. הוא חישב את הזמן שבשעה שבה גופו המרחף יגיע אל מקום הדלת - היא כבר תהייה פתוחה לרווחה, אך לא כך היה מעשה. גופו נחבט בדלת בחוזקה וזו נעקרה מציריה ועפה פנימה אל חלל הבית. יצחק אחריה פנימה, מרחף בין נתז שבבי עץ, מדלג על יפעת הברזלים העקומים ששימשו כמנעול, ונחת בחבטה אדירה על כיסא עץ בעל ריפוד אדום עתיק.
ענן אבק התרומם מן הריפוד וסימא לרגע את עיניו של קשישא. ידיו עדיין אחזו במפת המקומות בעלת מאות הריבועים שעדיין היו ריקים. משפקח את עיניו, המקום מולו כבר היה ריק. על מפת המקומות סומן בלורד שחור עבה, בשלשה ריבועים שונים היוצרים יחדיו משולש שווה שוקיים החולש על כל יתרונותיו של בית הכנסת: "יצחק". שלשה מקומות. אחד למעריב, השני לשחרית והשלישי למנחה.
ובליל ראש השנה, עם השמש השוקעת בעת בא ומתקדש החג. כאשר פסים צהובים, אדומים ובורדו לוהטים, משתקפים מקרני השמש דרך ריבועי הזכוכית הצבעוניים, מלטפים בעדינות את יצירות הוויטראז' המדהימות ואוספים אל חיקם את השניות האחרונות של השנה החולפת. מפנים את המקום לקראת השנה החדשה שבאה ומפציעה לעולם שכולו יהיה טוב. והנה יצחק בכבודו ובעצמו מופיע בפתח בית הכנסת. טלית מקופלת על זרועו האחת, ערימת מחזורים וספרי מחשבה בעניינו של יום, ביד השנייה. חיוך רחב מרוח על פרצופו וזמזום נרגש מתזמזם לו בין שפתותיו: "ויאואוימרו, הנה. יואהואוהוים הדין. לפקויד"...
"אוח"! בתנועה קלה ובלתי זהירה נדפקה זרת רגלו הימנית בפינת רגל ספסל העץ הכבד. הכאב היה בלתי נסבל. קטן, טורדני ומציק. בשמונה עשרה של מעריב - זרת נפוחה. ב"המלך" - זרת שולחת איתותי כאב. בקריאת פרשת עקדת יצחק הוא מרגיש כאילו התורה אשכרה כותבת עליו ועל מה שהוא עובר. האש, המאכלת, אל תשלח ידך אל הזרת, זרת נאחזת בסבך...
ובמוצאי ראש השנה הוא התיישב בראש השולחן, הניף את הרגל אל על, שלף את נעלו וקילף את הגרב. הוא נופף בזרת אדומה ונפוחה וקרא בקול רם: "יהי רצון שיידפקו זרתות הרגליים לכל אויבנו ומשטיננו ומקטרגנו וכל מבקשי רעתנו.
אוף אלע' גויים.
השנה יצחק הולך לנצח את השיטה!
לאחר שבמוצאי ראש השנה הקודמת הוא ישב עם הפנקס הצהוב ובמשך שעות ארוכות העלה על גבי הכתב ותיעד את כל איי ההבנות ששחו בתוך ים הרגעים הבלתי נכונים, איי הנעימויות שצצו בתוככי ים הפאשלות, נחלי הטעויות ומעיינות הקונפליקטים, הקטנטנים אמנם, אך המציקים להחריד, שהרסו לו את ראש השנה דאשתקד.
כעת הכל כתוב, רשום, מסומן ומתויג עלי צהבהביות דפי הפנקס ששכן לבטח ממעל לארון המטבח, עטוף בניילון נצמד, שבתוך נייר כסף, שבתוך שקית פצפצים, שבתוך מרבד הפשתן שהגן בזמנו על האתרוג ז"ל, שבתוך שקית קטיפה ששימשה בזמנו את תפיליו של סבא ז"ל, שבתוך ריבועי קלקר לבנים ומצמררים בגירודם, שהגנו בזמנו על מכשיר המיקרו-ג"ל, שבתוך קופסת קרטון שסובבה בזמנו את ההיי-רובוט ימ"ש וש"ז שר"י, שבתוך מזוודונת גלגלונים שהסיעה בזמנו לישיבה הקטנה את גופיותיו של אבא שליט"א, שבתוך תיבת הנצרים שהביאה עמה בזמנה כנדוניה - אמא תליט"א, שבתוך ארגז עץ מלא שאכסן בזמנו עלי אוניית מעפילים רעועה את אקורדיונו ע"ה של סב רבא מנשה זצ"ל. ולולי היה תופס נפחו של הנ"ל את כל המרווח המתנשא מגגו של הארון הדל, ועד לתקרת המטבח המהולל - הייתה הרשימה מתארכת וממשיכה עד אין קץ.
אבל זהו. לא עוד. עד כאן. השנה הוא עומד להפיק את הלקחים כולן במלואן.
כבר מראש חודש אלול החל יצחק מסתובב כאחוז תזזית כשבכיסו שוכן לבטח הפנקס. מידי כמה רגעים הוא היה עוצר מהילוכו, פותח את הפנקס ומשנן לעצמו בפעם המי-יודע-כמה את רשימת המטלות אותן עליו לבצע עוד בטרם יתקדש החג, למען לא ישובו על עצמן אותן הרגשות הנבזיים והמאוכזבים מן השנה שעברה עלינו פחות לטובה.
השנה הולך להיות לו דין דין.
החליפה כבר מצויה עמוק עמוק אצל המנקה היבשושי, למען יעביר ממנה כל הקליפות והמניעות ושאר שאריות של מריבות וכעסים, מחשבות זרות וענייני חולין, העלולים לפגום ח"ו בהשפעות הקדושות לקראת השנה החדשה.
עץ רימונים נבחר קיבל על עצמו באהבה את השלט שננעץ בגרונו, המורה כי כל פירותיו ופירות פירותיו מעתה ועד למוצאי ראש השנה, הרי הן מיוחדין ושמורין ליצחק ומשפחתו וכל בני ובאי ביתו.
סבתתו הקשישה קיבלה על חשבונו שלש עוזרות פיליפיניות שיעמדו על ימינה, יסייעו בידה וימלאו את כל דרישותיה והוראותיה, למען לא שוב יישרפו אותן הקציצות הירוקות והכתומות המסייעות בהכרתת וסילוק כל אויבנו ומחרפנו ומגדפנו ומבקשי רעתנו מכאן ולהבא ולאלתר ולכתחילה ועד כי לא יותר מהם שריד ופליט.
מאבטחי נמלי אשדוד וחיפה כבר התרגלו לדמותו התזזיתית המתרוצצת אנה ואנה בין המכולות, מחפשת ומפשפשת, חוקרת ובודקת ביבוא הרוביא, בחיפוש אחר הגרגרים המובחרים שביניהם, למען יאה כל גרגר - גרגר, מכוון זוויות ומושלם מכנימות. ולמען תאה כל נקודה שחורה המעטרת את מרכז הרוב - הוא הרוביא היחידני - שחור, קטיפתי, מלכותי ומבריק.
שלשה טכנאי מזגנים שונים, מעדות שונות, התרוצצו סביב בית הכנסת, בודקים ובוחנים מזגן אחר מדחס, מאוורר אחר ווינטלטור. מוסיפים גז לזה וכבל מתח לאחר. מיטיבים צינור סורר ומשאירים אחריהם גנרטור חרום, סוללות גיבוי ופאנלים סולארים העומדים בתקנים, על מנת לקדם כל קפיצת מתח, נפילת חשמל או קצר פתאומי שלא יבואו ר"ל.
"הערב בשמונה וחצי תיפתח מכירת המקומות לקראת הימים הנוראיים הבעל"ט" - הכריזה מודעה קטנטנה, כתובה בכתב יד בלתי קריא בפינת לוח המודעות. מוסתרת על ידי שלטים ענקיים הקוראים לציבור הבודד להתבודד, ולבעלי המשפחות מרובות הילדים להבטיח את מקומם ברכישה מרוכזת ומוזלת של רגלי עופות מסוג 'בראקל פורטוגזי ללא ציפורניים באגודליים'.
בשתיים בצהריים הוא כבר עמד שם, מוכן להיות הראשון בתור, מאחורי דלתו של הגבאי הקשיש כמובן. בשלוש הוא הסניף בהנאה מרובה את ניחוחות ארוחת הצהריים של הגבאי דנן ומשפחתו. בארבע וחצי הוא מנע מן הגבאית הכבודה להוריד את הפח שאולה - מחשש שמא יקדימנו אחר במרווח הרגעי שיווצר בעת עוברה את מפתן הדלת כשהשקית המטפטפת בידה. זוג גבאי צדקה כחושים נשלחו על ידו אחר כבוד לנסות את מזלם בבתים אחרים בהם לא מצוי אדם קצר רוח המונע כל גישה אל הדלת. תפילת מנחה - התפלל הגבאי באותו יום ביחידות מעברה הפנימי של הדלת. לו היה המעשה בגבאי אחר, כבר מזמן היה פותח את הדלת ומאפשר למר יצחק היקר לתפוס את מקומו ובכך להיפטר מן הטרדן עד לשנה הבאה. אך כגודל טרחנותו של יצחק, כן חוזק עקשנותו של היקה הזקן והוא יפתח את הדלת בשמונה וחצי. שנייה לא לפני.
ובשמונה וחצי הסתובב המפתח סיבוב אחד בחור המנעול. יצחק, שלא לקח בחשבון שקשישים נוהגים לנעול את דלתותיהם בשני סיבובים, וקשישים יקים אף בשלשה סיבובים - הזניק את גופו לכיוון הפתח. הוא חישב את הזמן שבשעה שבה גופו המרחף יגיע אל מקום הדלת - היא כבר תהייה פתוחה לרווחה, אך לא כך היה מעשה. גופו נחבט בדלת בחוזקה וזו נעקרה מציריה ועפה פנימה אל חלל הבית. יצחק אחריה פנימה, מרחף בין נתז שבבי עץ, מדלג על יפעת הברזלים העקומים ששימשו כמנעול, ונחת בחבטה אדירה על כיסא עץ בעל ריפוד אדום עתיק.
ענן אבק התרומם מן הריפוד וסימא לרגע את עיניו של קשישא. ידיו עדיין אחזו במפת המקומות בעלת מאות הריבועים שעדיין היו ריקים. משפקח את עיניו, המקום מולו כבר היה ריק. על מפת המקומות סומן בלורד שחור עבה, בשלשה ריבועים שונים היוצרים יחדיו משולש שווה שוקיים החולש על כל יתרונותיו של בית הכנסת: "יצחק". שלשה מקומות. אחד למעריב, השני לשחרית והשלישי למנחה.
ובליל ראש השנה, עם השמש השוקעת בעת בא ומתקדש החג. כאשר פסים צהובים, אדומים ובורדו לוהטים, משתקפים מקרני השמש דרך ריבועי הזכוכית הצבעוניים, מלטפים בעדינות את יצירות הוויטראז' המדהימות ואוספים אל חיקם את השניות האחרונות של השנה החולפת. מפנים את המקום לקראת השנה החדשה שבאה ומפציעה לעולם שכולו יהיה טוב. והנה יצחק בכבודו ובעצמו מופיע בפתח בית הכנסת. טלית מקופלת על זרועו האחת, ערימת מחזורים וספרי מחשבה בעניינו של יום, ביד השנייה. חיוך רחב מרוח על פרצופו וזמזום נרגש מתזמזם לו בין שפתותיו: "ויאואוימרו, הנה. יואהואוהוים הדין. לפקויד"...
"אוח"! בתנועה קלה ובלתי זהירה נדפקה זרת רגלו הימנית בפינת רגל ספסל העץ הכבד. הכאב היה בלתי נסבל. קטן, טורדני ומציק. בשמונה עשרה של מעריב - זרת נפוחה. ב"המלך" - זרת שולחת איתותי כאב. בקריאת פרשת עקדת יצחק הוא מרגיש כאילו התורה אשכרה כותבת עליו ועל מה שהוא עובר. האש, המאכלת, אל תשלח ידך אל הזרת, זרת נאחזת בסבך...
ובמוצאי ראש השנה הוא התיישב בראש השולחן, הניף את הרגל אל על, שלף את נעלו וקילף את הגרב. הוא נופף בזרת אדומה ונפוחה וקרא בקול רם: "יהי רצון שיידפקו זרתות הרגליים לכל אויבנו ומשטיננו ומקטרגנו וכל מבקשי רעתנו.
אוף אלע' גויים.
נערך לאחרונה ב:
