שיר עמל האדם

[גראביצר]

בָּאָה עֵת קְצִיר פֵּרוֹת הֶעָמָל,
שֶׁעֲלֵיהֶם נִשְׁפָּךְ דָּם הָאָדָם.
הָאָדָם אֲשֶׁר בְּכָל מְאוֹדוֹ דָּאַג
לִנְטֹעַ אֶת הַזֶּרַע בְּאֲדָמָה רַכָּה
שֶׁיּוּכַל לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ בִּמְנוּחָה.
בְּמַיִם מְתוּקִים לְהַשְׁקוֹתוֹ
גַּם בְּעִתּוֹת עֲקָרוּת הָעֲנָנִים.
וּבִזְמַן שֶׁל שָׁרָב וְחֹם בַּיָּמִים
לְהָסֵךְ בַּעֲדוֹ מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ חַמִּים.
הִנֵּה בָּאָה הַשָּׁעָה הַמְּיֻחָלָה
שֶׁבָּהּ נָתַן שָׁרָשִׁים הַזֶּרַע
וְצַמֶּרֶת הָעֵץ צָמְחָה לַגֹּבַהּ,
פָּרְשָׂה עֲנָפִים אֲרֻכֵּי גִּזְרָה
וְעָטְפָה עַצְמָהּ בִּכְתֹנֶת יְרֻקָּה.
הֵנֵצוּ פִּרְחֵי הָדָר מְלַבְלְבִים,
נָבְטוּ פְּרֵי מֶתֶק זְהוּבִים,
וְגָדְלוּ לִכְדֵי פֵּרוֹת מַשְׂבִּיעִים.
נֶחְלַשׁ הָאָדָם מֵעֲמָלוֹ הָרַב,
תַּשׁ כּוֹחוֹ, כָּבְדוּ רַגְלָיו,
וַיֵּשֶׁב תַּחַת הֶעָנָף, וַיָּנַח.
שָׁלַח יָדוֹ, קָטַף פֵּרוֹת עָמָל
וַיֹּאכַל מֵהֶם וַיִּשְׂבַּע מְאוֹד,
טָפְחוּ מֵעָיו, זָרַם דָּמוֹ
שָׁבָה רוּחוֹ וְנִתְחַזֵּק כּוֹחוֹ.

תַּמָּה תְּקוּפַת הַזֶּרַע וְהַקָּצִיר,
וְהִנֵּה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן
תְּקוּפַת הַחֹרֶף וְהַכְּפוֹר,
נָשְׁרוּ הֶעָלִים, יָצְאוּ לְמַסָּעָם,
הָעֵץ נוֹתַר עֵירֹם וּבַדַּד,
אֶת פֵּרוֹתָיו אָכַל הָאָדָם,
וְאֵלּוּ שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ לִפְלֵטָה
הָרִקָּבוֹן בָּהֶם נָתַן תַּחֲלוּאָה,
קָשְׁתָה אַדְמַת הַחֹרֶשׁ
אֶת הַשָּׁרָשִׁים צִמְּקָה בְּיֹבֶשׁ,
וַיִנְבֹּל גַּם הָעֵץ וְיָמוּת.
כֻּסָּה הָרָקִיעַ מֵעֵין כֹּל
בֶּעֲנָנִים אֲפֹרִים נוֹשְׂאֵי קֹר,
זָעֲקוּ בְּקוֹל בְּחַבְלֵי הַלֵּדָה
וּמִתּוֹכָם יָצָא הַשֶּׁלֶג הַנִּפְלָא.
כָּךְ עָבְרָה תְּקוּפַת הַחֹרֶף
עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר מִתְּנוּמָתוֹ הַקַּיִץ,
וּבְמָחוֹל עַלִּיז פָּצְחָה הַשֶּׁמֶשׁ
אֶת כָּל אֲשֶׁר קָפָא בְּחֻמָּהּ הֵמֵסָּה.
וְיֶאֱזֹר הָאָדָם גְּבוּרָה וּמַעֲדֵר,
שׁוּב לַעֲמֹל בַּעֲמַל הַמְּיַגֵּעַ,
לַחֲרֹשׁ בָּאֲדָמָה וְלִזְרֹעַ זֶרַע
שֶׁיִּצְמַח וְיִגְדַּל לְשִׁבֹּלֶת זְהוּבָה,
אוֹתוֹ יִקְצֹר וְיֶאֱגֹד בָּאֲגֻדָּה.

שׁוּב תִּשֹּׁב בְּחָזְקָה רוּחַ
וְאֶת הַקַּיִץ תַּשְׁכִּיב הִיא לָנוּחַ,
וְשׁוּב יָבוֹא חֹרֶף קַר וְאָפֹר
אֲשֶׁר בְּכוֹחַ יִטֹּל חַיִּים מִגִּבְעוֹל,
תִּבֹּל שׁוּב כָּל הַצִּמְחִיָּה
וְלֹא יִשָּׁאֵר מַאֲכָל לְאַף בְּרִיָּה.
שׁוּב יֵעוֹר הַקַּיִץ וְיָשׁוּב הַחֹם
וְתִפְרֹשׁ הַשֶּׁמֶשׁ זְרוֹעוֹת הָאוֹר.
שׁוּב יָקוּם הָאָדָם וְיַעֲמֹל,
וְיַחְרֹשׁ, וְיִטַּע, וְיִזְרַע, וְיֹאכַל,
יִשְׂבַּע, וְיִתְחַזֵּק, וְיִטְפַּח, וְיָשׁוּב וְיָנוּחַ.

פִּתְאוֹם כְּבָרָק הַמַּבְרִיק בְּחֹזֶק
בְּלַיְלָה אָפֵל לְלֹא אוֹר רַק חֹשֶׁךְ,
כְּעִוֵּר אֲשֶׁר אֵינוֹ רוֹאֶה דָּבָר
שֶׁלְּפֶתַע נִתְפַּקֵּחַ וַיִּרְאֶה בְּעֵינָיו,
וּכְשִׁכּוֹר הַלּוּטֶה בְּעִרְפּוּל הָרַעֲיוֹן
כְּשֶׁמִּתְרוֹנֵן מִיֵּינוֹ, הַמַּר לְכָל עִיּוּן,
כָּךְ הִכְּתָה בּוֹ בַּאֲדַם הֶעָמֵל
אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו עָבַד וְלֹא הִלֵּךְ בָּטֵל,
זוֹ הַהַכָּרָה שֶׁאֵלֶיהָ לֹא שָׂם לֵב.
וַיֵּבְךְּ הָאִישׁ בְּכִיָּה נוֹרָאָה
בְּמַר לֵב, בְּנֶפֶשׁ דּוֹאֵבָה,
עֵינָיו הָפְכוּ לְמַעַיְנוֹת מַיִם
הַנּוֹבְעִים לְלֹא מְנוּחַת צָהֳרַיִם.
כָּךְ הִלֵּךְ וּבִכָּה הִלֵּךְ וּבָכָה,
עַל עֲמָלוֹ אֲשֶׁר עָמָל
בִּיגִיעַ כּוֹחַ, בְּזֵעַת הַגּוּף
כָּל יָמָיו, בְּאֹמֶץ וּגְבוּרָה.
אַךְ כָּל זֹאת לְלֹא מוֹתָר
לַהֶבֶל הַיְּגִיעַ, לַהֶבֶל הֶעָמָל
כִּי לֹא נוֹתַר מֵהֶם דָּבָר.