הנושאים החמים
הנושאים החמים
בסייעתא דשמייא
קטע שכתבתי תוך כדי נשנוש סוגים שונים של חטיפים,
אולי לכן יצא קטע בכמה טעמים...
בתאבון!
על משקלי בלילות, אחרי ניקוי החלונות, ביקשתי את שאהבה בטני -
מלוח חמוץ ומתוק, קריספי פריך ונמס, ולאו דווקא בכוס...
כולם אכילים, [לא]כולם בריאים, כולם טעימים, כולם נגמרים, מהר מאוד.
וכולם, מתקבלים בברכה זה אחר זה, הקטן והגדול, הדל והעשיר, בלא משוא פנים,
הלוא כבר נאמר- 'ודל לא תהדר בריב[ת]ו'.
ההתמודדות היומיומית הזו, אין מה לומר, מפרכת ומשביעה,
היא דורשת מאמץ רב של שרירי הפה שלא רגילים לעבוד שעות נוספות ובנוסף גם משמרת לילה,
ובל נשכח שיש קושי עצום בלשלב את כל זה בין הניקיונות,
אמנם שוקולד מרוח על האצבעות לא נחשב חמץ מבחינה הלכתית, אבל חמץ גמור מבחינה ניקיונית,
מעבר לכך יש בהחלט מגוון רחב של חטיפים
שפירוריהם חייבים כליה ושריפה כדין חמץ,
ושאריותיהם בבטן יחייבו אותי בשריפת קלוריות, שהשם יעזור לי.
היכולת של הגוף לעמוד במעמסה שנפלה עליו היא מופלאה,
איך המשגיח היה אומר, 'כשרוצים אז יכולים', הנה הראייה.
תשאלו אותי אם אני רוצה? כן בהחלט! ולא רק אני...
השוקולדים קרצו לי כל אימת שפתחתי את המזווה,
אפשר לומר להם לא?
על העוגיות ניכרת הייתה התרגשות בכל פעם שנכנס למטבח מישהו עם צורה של פה,
ויש לי פה, פה גדול.
גם לסוכריות החמצמצות שהגיעו בכמויות במשלוחי מנות באריזות צלופן קטנות, התייחסתי יפה,
לא יכולתי לאכזב אותם.
רק הערגליות נשארו קשוחות, טוב, זה רמה אחרת.
החטיפים חייכו כשרק הפניתי אליהם מבט סתמי,
ראיתם פעם ביסלי מחייך?
עם דוריטוס בזמן האחרון אני בקצר, ההם שם בחברה עשו את שלהם, ומודעות הרחוב עשו את שלהן.
עוד חודש בשנה משנה את כל המאזן,
התכנון לאחרי החגים היה מתוכנן כך שעד פסח ההיסטוריה אמורה לחזור בחזרה אל הימים הטובים והקלילים במשקל הרצוי בייחס לגיל והגובה.
אז מה אם הוא תפס גובה? המשקל.
הוא אמור לדעת שיש עוד חודש השנה שהביא אתו משלוחי מנות מועשרים באלפי קלוריות?
מצאתי את עצמי מתעסק בטבלאות, לא! לא טבלאות אקסל, אני אברך! מה לי ולזה,
גם לא בטבלאות המלאות בהוראות מדוקדקות של כללי תזונה מרעיבה, שמכין לי הדיאטן של הקופה מידי חודש .
טבלאות השוקולד המשובחות נאכלו להן בזו אחר זו, עד תומן.
היצר הטוב המפרגן, המשחרר היה אומר לי בשקט באוזן,
מה קרה, שבועיים תשחרר קצת את החגורה, תן לגוף את שלו,
למה למנוע אותו מלהתפתח, למה לעצור את הגידול הטבעי,
את הרצון לפרוץ עוד ועוד גבולות ומידות,
הקשבתי לו, בינתיים אני זורם איתו
אם ממש ארגיש שעברתי את הגבול, זה יהיה בטח כבר ממש בערב פסח
אז, באווירת החג אתחיל דיאטה אביבית / קיצית,
כזאת שמשלבת מצות עם מצות, מצות עם חסה, ומצות עם כלום.
לא אצטרך להתאמץ כדי לא לאכול עוד ועוד מהקמח הלבן בצורתו המצתית.
זה הרגע הנכון לפרוץ במבצע דיאטטי, כשעוד לא נטחן הקמח ממנו ייצרו אחרי הפסח את בצק העלים הממכר.
זה הרבה יותר קל כשגם לא נשארו בסביבה מפתחי ציפיות מהפחמימה הנוראית – תפוח האדמה. הירק המיותר איבד את התקווה ויכולת להמציא את עצמו מחדש.
פלפל שחור גרוס ומלח, גם אם נגוון כשפעם אחת המלח ייבזק ראשון ולאחריו הפלפל, ובפעם השנייה הפלפל יתפוס את מקומו ראשון בין פרוסות התפודים, זה לא ישכנע לאכול ממנו כמות שמאיימת על משקלי.
אופס... איך שכחתי, אפשר לגוון גם עם בצל, וזה כבר מסוכן.
האמון והסיכוי שאני נותן בעצמי שואף למספר נמוך בהרבה מהיעד הקילוגרמי שלי
בכל אופן אני מאחל לעצמי
בהצלחה
הגם שזו מילה בעייתית שקוראת לי למלאות אותה בכל טוב,
בעצם, אפשר גם בירקות.
שמישהו יעצור אותי מלכתוב, כי לתחושתי זה לא הולך להסתיים,
'הו' תודה,
זהו עצרתי.
תודה שהקשבתם לי,
תאכלו טוב,
אתם בטוח עובדים קשה עכשיו.
אולי לכן יצא קטע בכמה טעמים...
בתאבון!
על משקלי בלילות, אחרי ניקוי החלונות, ביקשתי את שאהבה בטני -
מלוח חמוץ ומתוק, קריספי פריך ונמס, ולאו דווקא בכוס...
כולם אכילים, [לא]כולם בריאים, כולם טעימים, כולם נגמרים, מהר מאוד.
וכולם, מתקבלים בברכה זה אחר זה, הקטן והגדול, הדל והעשיר, בלא משוא פנים,
הלוא כבר נאמר- 'ודל לא תהדר בריב[ת]ו'.
ההתמודדות היומיומית הזו, אין מה לומר, מפרכת ומשביעה,
היא דורשת מאמץ רב של שרירי הפה שלא רגילים לעבוד שעות נוספות ובנוסף גם משמרת לילה,
ובל נשכח שיש קושי עצום בלשלב את כל זה בין הניקיונות,
אמנם שוקולד מרוח על האצבעות לא נחשב חמץ מבחינה הלכתית, אבל חמץ גמור מבחינה ניקיונית,
מעבר לכך יש בהחלט מגוון רחב של חטיפים
שפירוריהם חייבים כליה ושריפה כדין חמץ,
ושאריותיהם בבטן יחייבו אותי בשריפת קלוריות, שהשם יעזור לי.
היכולת של הגוף לעמוד במעמסה שנפלה עליו היא מופלאה,
איך המשגיח היה אומר, 'כשרוצים אז יכולים', הנה הראייה.
תשאלו אותי אם אני רוצה? כן בהחלט! ולא רק אני...
השוקולדים קרצו לי כל אימת שפתחתי את המזווה,
אפשר לומר להם לא?
על העוגיות ניכרת הייתה התרגשות בכל פעם שנכנס למטבח מישהו עם צורה של פה,
ויש לי פה, פה גדול.
גם לסוכריות החמצמצות שהגיעו בכמויות במשלוחי מנות באריזות צלופן קטנות, התייחסתי יפה,
לא יכולתי לאכזב אותם.
רק הערגליות נשארו קשוחות, טוב, זה רמה אחרת.
החטיפים חייכו כשרק הפניתי אליהם מבט סתמי,
ראיתם פעם ביסלי מחייך?
עם דוריטוס בזמן האחרון אני בקצר, ההם שם בחברה עשו את שלהם, ומודעות הרחוב עשו את שלהן.
עוד חודש בשנה משנה את כל המאזן,
התכנון לאחרי החגים היה מתוכנן כך שעד פסח ההיסטוריה אמורה לחזור בחזרה אל הימים הטובים והקלילים במשקל הרצוי בייחס לגיל והגובה.
אז מה אם הוא תפס גובה? המשקל.
הוא אמור לדעת שיש עוד חודש השנה שהביא אתו משלוחי מנות מועשרים באלפי קלוריות?
מצאתי את עצמי מתעסק בטבלאות, לא! לא טבלאות אקסל, אני אברך! מה לי ולזה,
גם לא בטבלאות המלאות בהוראות מדוקדקות של כללי תזונה מרעיבה, שמכין לי הדיאטן של הקופה מידי חודש .
טבלאות השוקולד המשובחות נאכלו להן בזו אחר זו, עד תומן.
היצר הטוב המפרגן, המשחרר היה אומר לי בשקט באוזן,
מה קרה, שבועיים תשחרר קצת את החגורה, תן לגוף את שלו,
למה למנוע אותו מלהתפתח, למה לעצור את הגידול הטבעי,
את הרצון לפרוץ עוד ועוד גבולות ומידות,
הקשבתי לו, בינתיים אני זורם איתו
אם ממש ארגיש שעברתי את הגבול, זה יהיה בטח כבר ממש בערב פסח
אז, באווירת החג אתחיל דיאטה אביבית / קיצית,
כזאת שמשלבת מצות עם מצות, מצות עם חסה, ומצות עם כלום.
לא אצטרך להתאמץ כדי לא לאכול עוד ועוד מהקמח הלבן בצורתו המצתית.
זה הרגע הנכון לפרוץ במבצע דיאטטי, כשעוד לא נטחן הקמח ממנו ייצרו אחרי הפסח את בצק העלים הממכר.
זה הרבה יותר קל כשגם לא נשארו בסביבה מפתחי ציפיות מהפחמימה הנוראית – תפוח האדמה. הירק המיותר איבד את התקווה ויכולת להמציא את עצמו מחדש.
פלפל שחור גרוס ומלח, גם אם נגוון כשפעם אחת המלח ייבזק ראשון ולאחריו הפלפל, ובפעם השנייה הפלפל יתפוס את מקומו ראשון בין פרוסות התפודים, זה לא ישכנע לאכול ממנו כמות שמאיימת על משקלי.
אופס... איך שכחתי, אפשר לגוון גם עם בצל, וזה כבר מסוכן.
האמון והסיכוי שאני נותן בעצמי שואף למספר נמוך בהרבה מהיעד הקילוגרמי שלי
בכל אופן אני מאחל לעצמי
בהצלחה
הגם שזו מילה בעייתית שקוראת לי למלאות אותה בכל טוב,
בעצם, אפשר גם בירקות.
שמישהו יעצור אותי מלכתוב, כי לתחושתי זה לא הולך להסתיים,
'הו' תודה,
זהו עצרתי.
תודה שהקשבתם לי,
תאכלו טוב,
אתם בטוח עובדים קשה עכשיו.
מפחד להסתבך עם דוריטוס
