הנושאים החמים
הנושאים החמים
נראה לי שזו היתה הבלדה הראשונה שכתבתי אי פעם.
זהו סיפור על בחור צעיר
ששמו הוא ג'ון סמית בשבילכם
(השם האמיתי שמור במערכת
ובאמת זה לא עניינכם)
אך אין זה חשוב, כי כל מכריו
קראו לו בלדד ככינוי
שהתאים לו כיון שהוא כתב בלדות
בכל עט ובכל זמן פנוי
את יצירותיו הראשונות פרסם בלדד
בתוך המשפחה הקרובה
ולאט לאט הוא הלך וכבש
את כל השכונה והסביבה
ההורים, החברים טענו פה אחד-
"איזה מוכשר! אלוקים!
הוא יכול להיות מהגדולים בתחום-
הוא פשוט כישרון מדקים!
למרות כל ההתלהבות מסביב
הוא הבין שזה לא העיקר
הזקנים תמיד אומרים ששנות הבחרות
זהו זמן מאד יקר!
את ראשו ורובו השקיע בלימודיו
והבלדות היו רק תחביב
סיים את לימודיו בהצטיינות והלך
לאוניברסיטת תל- אביב
חיו כסטודנט התחילו יפה
אך מצבו נעשה קשה
היו גם ימים שלא בא לפיו
שום כדור של "פררו רושה"
כאדם חילוני הוא החליט שזה לא-
משתלם לו לסמוך על הנס
וחייב הוא בכל דרך שהיא
לעשות השתדלות להתפרנס
בעודו חושב (ומגרד בראשו)
עלה רעיון במוחו
למה שלא יפרסם בלדות
ויראה לעולם את כוחו?
מיד הוא קנה בלוק נייר, שני עטים
מאה גרם עיפרון מחודד
ואמר לעצמו "בהצלחה ג'ון סמית
אני יכול גם לקרוא לי בלדד?"
את תחילת צעדיו הוא ניסה לעשות
במין מקומון עירוני
אך מהר מאד הוא גילה שלכך-
הוא פשוט מידי כישרוני
קוראי המקומון היו (לצערנו)
אנשים בלי הרבה רמה
שאין להם עניין בשום דבר כתוב-
אם אינו רכילות וזימה
אח"כ הוא ניסה להתקדם לעבר
מספר עיתונים גדולים
אך גם שם לא לקח לו זמן רב לקלוט
שאין חיים קלים
עם משכורת כזו לכותב מתחיל
משתלם לנקות רחובות
כך לפחות אפשר לקנות מסטיק-
בלי להיכנס לחובות
הוא ניסה מזלו בעיתון חסידי
אך אחרי חודשיים הואשם
שגיבורי בלדותיו אכלו "שארית"
ולא חבשו שטריימל לראשם
על סף ייאוש טוטאלי הוא נזכר
שישנו מאמר חז"ל
שאם אדם משנה מקום
משתנה לו גם המזל
לפיכך הוא החליט לנסות בחו"ל
והתחיל בארצות הברית
אך הייתה בעיה ממש קטנטנה-
הוא ידע לכתוב רק עברית
עורכת העיתון הבהירה בחן
"בשבילנו עברית זה כמו סינית"
ואחרי שזרקו אותו גם מסין-
הוא הבין שהיא סתם הייתה צינית
אחרי עוד שבוע של התלבטות
הוא הגיע למסקנה ודאית
שאין ברירה הוא צריך בדחיפות
לעשות הסבה מקצועית
הוא ניחם את עצמו שכל עבודה
מכבדת את בעליה
והלך להיות (לא נעים לספר)
סמנכ"ל חברת איקאה
המסכן גר מאז בדירה עם שלש-
קומות ושמונים מדרגות
אך כולם טוענים (ממש לא מקנאה)
שהוא בטח מלא דאגות
מי רוצה להיות מיליונר
שגר ברמת אביב גימל
עדיף לי פת חרבה עם שלוה,
(אבל אם כבר תביא לחם-קימל!)
מוסר ההשכל הוא לזכור תמיד
"שאין מה לבנות בנינים"
לא תמיד לפי התכניות
מתנהלים כל העניינים
יש הרבה אנשים שכך הם חשבו
ובסוף הם גלו- אין חכמות
כי היום גם הם גרים לא עלינו
בבנין מפואר רב קומות
***
סופו של בלדד הוא ממש הפי-אנד
והרי החדשות הטובות-
הוא חזר בתשובה והיום הוא לומד-
באחת הישיבות החשובות!
ואם פעם תראו מין כזה בלדד סמית
עם כיפה וזקן מדובלל
אז תדעו שבמאה אחוז זה לא הוא-
כי זה שם בדוי בכלל
זהו סיפור על בחור צעיר
ששמו הוא ג'ון סמית בשבילכם
(השם האמיתי שמור במערכת
ובאמת זה לא עניינכם)
אך אין זה חשוב, כי כל מכריו
קראו לו בלדד ככינוי
שהתאים לו כיון שהוא כתב בלדות
בכל עט ובכל זמן פנוי
את יצירותיו הראשונות פרסם בלדד
בתוך המשפחה הקרובה
ולאט לאט הוא הלך וכבש
את כל השכונה והסביבה
ההורים, החברים טענו פה אחד-
"איזה מוכשר! אלוקים!
הוא יכול להיות מהגדולים בתחום-
הוא פשוט כישרון מדקים!
למרות כל ההתלהבות מסביב
הוא הבין שזה לא העיקר
הזקנים תמיד אומרים ששנות הבחרות
זהו זמן מאד יקר!
את ראשו ורובו השקיע בלימודיו
והבלדות היו רק תחביב
סיים את לימודיו בהצטיינות והלך
לאוניברסיטת תל- אביב
חיו כסטודנט התחילו יפה
אך מצבו נעשה קשה
היו גם ימים שלא בא לפיו
שום כדור של "פררו רושה"
כאדם חילוני הוא החליט שזה לא-
משתלם לו לסמוך על הנס
וחייב הוא בכל דרך שהיא
לעשות השתדלות להתפרנס
בעודו חושב (ומגרד בראשו)
עלה רעיון במוחו
למה שלא יפרסם בלדות
ויראה לעולם את כוחו?
מיד הוא קנה בלוק נייר, שני עטים
מאה גרם עיפרון מחודד
ואמר לעצמו "בהצלחה ג'ון סמית
אני יכול גם לקרוא לי בלדד?"
את תחילת צעדיו הוא ניסה לעשות
במין מקומון עירוני
אך מהר מאד הוא גילה שלכך-
הוא פשוט מידי כישרוני
קוראי המקומון היו (לצערנו)
אנשים בלי הרבה רמה
שאין להם עניין בשום דבר כתוב-
אם אינו רכילות וזימה
אח"כ הוא ניסה להתקדם לעבר
מספר עיתונים גדולים
אך גם שם לא לקח לו זמן רב לקלוט
שאין חיים קלים
עם משכורת כזו לכותב מתחיל
משתלם לנקות רחובות
כך לפחות אפשר לקנות מסטיק-
בלי להיכנס לחובות
הוא ניסה מזלו בעיתון חסידי
אך אחרי חודשיים הואשם
שגיבורי בלדותיו אכלו "שארית"
ולא חבשו שטריימל לראשם
על סף ייאוש טוטאלי הוא נזכר
שישנו מאמר חז"ל
שאם אדם משנה מקום
משתנה לו גם המזל
לפיכך הוא החליט לנסות בחו"ל
והתחיל בארצות הברית
אך הייתה בעיה ממש קטנטנה-
הוא ידע לכתוב רק עברית
עורכת העיתון הבהירה בחן
"בשבילנו עברית זה כמו סינית"
ואחרי שזרקו אותו גם מסין-
הוא הבין שהיא סתם הייתה צינית
אחרי עוד שבוע של התלבטות
הוא הגיע למסקנה ודאית
שאין ברירה הוא צריך בדחיפות
לעשות הסבה מקצועית
הוא ניחם את עצמו שכל עבודה
מכבדת את בעליה
והלך להיות (לא נעים לספר)
סמנכ"ל חברת איקאה
המסכן גר מאז בדירה עם שלש-
קומות ושמונים מדרגות
אך כולם טוענים (ממש לא מקנאה)
שהוא בטח מלא דאגות
מי רוצה להיות מיליונר
שגר ברמת אביב גימל
עדיף לי פת חרבה עם שלוה,
(אבל אם כבר תביא לחם-קימל!)
מוסר ההשכל הוא לזכור תמיד
"שאין מה לבנות בנינים"
לא תמיד לפי התכניות
מתנהלים כל העניינים
יש הרבה אנשים שכך הם חשבו
ובסוף הם גלו- אין חכמות
כי היום גם הם גרים לא עלינו
בבנין מפואר רב קומות
***
סופו של בלדד הוא ממש הפי-אנד
והרי החדשות הטובות-
הוא חזר בתשובה והיום הוא לומד-
באחת הישיבות החשובות!
ואם פעם תראו מין כזה בלדד סמית
עם כיפה וזקן מדובלל
אז תדעו שבמאה אחוז זה לא הוא-
כי זה שם בדוי בכלל
