הנושאים החמים
הנושאים החמים
אם אפשר ביקורת על זה. תודה 
וגם מחמאות...
עלה שלי, איתך לנצח.
זה חם. לוהט כל כך.
זה נשפך פעם אחר פעם על הדשא הרך,
סופג אותן באהבה ובהכלה אינסופית.
וזה נשפך, צולף בו ברכות מהולה בעצב.
היא ממוללת את הדשא,
ומורטת אותו בעצבים.
והוא?! טוב לו, טוב לו שמעייני שלו חולקת עימו.
וזה מתפרץ שוב,
הפעם בחוזקה.
היא לא מתביישת, זוהי משפחתה שהיא אוהבת.
והנה היא, מגיעה ומלטפת אותה, מרגיעה אותה.
מעייני אוהבת את הרוח, זוהי הרוח שלה.
טוב לה, למעייני. נעים לה שהרוח מלטפת,
ופתאום הרוח מעיפה עימה גם את גומייתה שלה.
ושערה נשפך אליה, רך ונעים.
היא מלטפת את הדשא ברכות,
והרוח מביאה לה מתנה.
המתנה שלה עפה באויר ונוחתת היישר אל כף ידה שלה.
חום. משולב עם טיפונת צהוב וגבעול דקיק.
הצורה. הצורה שהיא כל כך אוהבת.
היא מצמידה את העלה שלה אל לחייה,
עוצמת עיניה,
נושמת לאט לאט.
שעה ארוכה ישבה מעייני כך,
עם העלה שלה.
היא פוקחת עיניה אל עולם קסום,
מחייך ואוהב.
כן. גם היא אוהבת.
מניחה את העלה שלה על הדשא,
הדשא שעדיין רטוב מדמעותיה שלה,
ופוסעת לאיטה מהגבעה,
פוסעת אל בית העץ שלה. בפינה.
היא עוצרת לפתע ומסובבת את ראשה אחורנית,
ומגלה את העלה שלה. מסתכל עליה.
היא רצה בחזרה אליו.
מלטפת, מחבקת חזק.
מעייני מותירה את העלה שם.
ופוסעת אל בית העץ שלה,
דלת העץ החומה, והיא היא, נבלעת לתוכה.
מעייני מסובבת את ראשה,
ומגלה את העלה שלה מרחוק. מתבונן בה.
חיוך דק מסתמן על שפתיה,
והיא מפריכה נשיקה לעלה שלה ולוחשת בדממה: "עלה שלי, מעייני אוהבת אותך."
וגם מחמאות...עלה שלי, איתך לנצח.
זה חם. לוהט כל כך.
זה נשפך פעם אחר פעם על הדשא הרך,
סופג אותן באהבה ובהכלה אינסופית.
וזה נשפך, צולף בו ברכות מהולה בעצב.
היא ממוללת את הדשא,
ומורטת אותו בעצבים.
והוא?! טוב לו, טוב לו שמעייני שלו חולקת עימו.
וזה מתפרץ שוב,
הפעם בחוזקה.
היא לא מתביישת, זוהי משפחתה שהיא אוהבת.
והנה היא, מגיעה ומלטפת אותה, מרגיעה אותה.
מעייני אוהבת את הרוח, זוהי הרוח שלה.
טוב לה, למעייני. נעים לה שהרוח מלטפת,
ופתאום הרוח מעיפה עימה גם את גומייתה שלה.
ושערה נשפך אליה, רך ונעים.
היא מלטפת את הדשא ברכות,
והרוח מביאה לה מתנה.
המתנה שלה עפה באויר ונוחתת היישר אל כף ידה שלה.
חום. משולב עם טיפונת צהוב וגבעול דקיק.
הצורה. הצורה שהיא כל כך אוהבת.
היא מצמידה את העלה שלה אל לחייה,
עוצמת עיניה,
נושמת לאט לאט.
שעה ארוכה ישבה מעייני כך,
עם העלה שלה.
היא פוקחת עיניה אל עולם קסום,
מחייך ואוהב.
כן. גם היא אוהבת.
מניחה את העלה שלה על הדשא,
הדשא שעדיין רטוב מדמעותיה שלה,
ופוסעת לאיטה מהגבעה,
פוסעת אל בית העץ שלה. בפינה.
היא עוצרת לפתע ומסובבת את ראשה אחורנית,
ומגלה את העלה שלה. מסתכל עליה.
היא רצה בחזרה אליו.
מלטפת, מחבקת חזק.
מעייני מותירה את העלה שם.
ופוסעת אל בית העץ שלה,
דלת העץ החומה, והיא היא, נבלעת לתוכה.
מעייני מסובבת את ראשה,
ומגלה את העלה שלה מרחוק. מתבונן בה.
חיוך דק מסתמן על שפתיה,
והיא מפריכה נשיקה לעלה שלה ולוחשת בדממה: "עלה שלי, מעייני אוהבת אותך."
