הנושאים החמים
הנושאים החמים
בסייעתא דישמיא
אשתדל להעלות פרקים עד שבוע מפרק קודם. אי"ה.
א.
מתי הרגשתי שמשהו מתרחש?
איני זוכרת ממש...
אימי הסתובבה במצח מקומט. פסיעות אבי היו נגררות מעט...
ובכלל.. בחלל הלך והתגבש לו יצור חסר שם. מן אפור שחור כזה.
סוג של טאי דאי משובלל.
ניסיתי לצמצם את עצמי הכי שיכולתי. כמעט ולא נשמתי. פחדתי לתפוס מקום...
חששתי להעיר את היצור ההוא, חסר השם והזהות. אולי אקרא לו פשוט "טאי דאי"?...
חזרתי מבית הספר. שרי ישבה עם הבובות כמנהגה מידי יום. והציגה את גננת טובה.
כשנכנסתי למטבח. הרגשתי אותו חזק. טאי דאי עמד שם נפוח כרס שבע ומדושן.
אבא ואמא ישבו ושוחח חרש על יד השולחן.
לאמא היו עיגולים שחורים מתחת לעיניים. מצחו של אבי היה מחברת שורות, אצבעותיו חורשות בזקנו. ועיניו מעיינות.
טאי דאי היה כה גדול ומפחיד עד שפסעתי לאחורי.
וברחתי לחדרי.
הטמנתי ראשי במיני מאוס ופרצתי בבכי.
המיני מאוס נרטבה לגמרי, ולי לא היה אכפת. היא בסך הכל ציור על כרית.
אך אף על פי כן חשתי את עיניה מביטות בי, אולי כועסות עלי, הרבה מרחמות.
'את סתם עושה עסק משסק' כמעט יכולתי לשמוע אותה מלחששת בארסיות.
'את מדמיינת! תמיד את מדמיינת!' עכשיו היא ממש התפרצה עלי 'ילדת תפנוקים... חסר לך משהו? ציונים גבוהים? חברות? הורים אוהבים? ממתקים מיוחדים? פינוקים?' 'קראת יותר מידי ספרים' עכשיו נעלמה המיני, ובמקומה עמדה מולי אמא. 'כבר כמה פעמים אמרתי לך להפסיק עם ספרי הבלשים?!...'
הרמתי את ראשי מהכרית. אבא ואמא עדיין שוחחו במטבח.
טאי דאי לא נעלמה. הבטתי על מיני. היא עמדה רטובה לחלוטין, נזופה. הבטתי בה, כועסת. כואבת.
'אני לא מדמיינת!'
הפקס הסכים איתי בקול צלצולו הרם.
אבא מיהר לעברו בשניות, אמא ניסתה להשיג אותו. הם כססו את ציפורניהם בהמתנה מורטת עצבים לצב-דף שיצא כבר ממערת הפקס לטובת אויר החדר.
3 דפים יצאו. והורי מיהרו איתם לחדר השינה. קליק, המנעול השמיע את עצמו.
ואני נותרתי לי בחדר, מעבירה מבט חד נוסף וצודק אל המיני מאוס שעל הכרית.
היא הביטה מטה באומללות. לא מוצאת מקום לעצמה.
לא ריחמתי עליה כלל. 'אמרתי לך!' סיננתי לעברה.
"אייייייייימאאאאאאא" קראה שרי מעם בובותיה. "שש....ששש.." השתקתי אותה.
"אבא ואמא משוחחים כרגע בחדר, אסור להפריע להם"
היא הביטה בי בפריווילגיה השמורה לאחות גדולה ומבינה. "אה," היא אמרה ושבה לבובותיה..
הלוואי וגם אני הייתי יכולה לשחק עכשיו בבובות ללא כל דאגה..
אשתדל להעלות פרקים עד שבוע מפרק קודם. אי"ה.
א.
מתי הרגשתי שמשהו מתרחש?
איני זוכרת ממש...
אימי הסתובבה במצח מקומט. פסיעות אבי היו נגררות מעט...
ובכלל.. בחלל הלך והתגבש לו יצור חסר שם. מן אפור שחור כזה.
סוג של טאי דאי משובלל.
ניסיתי לצמצם את עצמי הכי שיכולתי. כמעט ולא נשמתי. פחדתי לתפוס מקום...
חששתי להעיר את היצור ההוא, חסר השם והזהות. אולי אקרא לו פשוט "טאי דאי"?...
חזרתי מבית הספר. שרי ישבה עם הבובות כמנהגה מידי יום. והציגה את גננת טובה.
כשנכנסתי למטבח. הרגשתי אותו חזק. טאי דאי עמד שם נפוח כרס שבע ומדושן.
אבא ואמא ישבו ושוחח חרש על יד השולחן.
לאמא היו עיגולים שחורים מתחת לעיניים. מצחו של אבי היה מחברת שורות, אצבעותיו חורשות בזקנו. ועיניו מעיינות.
טאי דאי היה כה גדול ומפחיד עד שפסעתי לאחורי.
וברחתי לחדרי.
הטמנתי ראשי במיני מאוס ופרצתי בבכי.
המיני מאוס נרטבה לגמרי, ולי לא היה אכפת. היא בסך הכל ציור על כרית.
אך אף על פי כן חשתי את עיניה מביטות בי, אולי כועסות עלי, הרבה מרחמות.
'את סתם עושה עסק משסק' כמעט יכולתי לשמוע אותה מלחששת בארסיות.
'את מדמיינת! תמיד את מדמיינת!' עכשיו היא ממש התפרצה עלי 'ילדת תפנוקים... חסר לך משהו? ציונים גבוהים? חברות? הורים אוהבים? ממתקים מיוחדים? פינוקים?' 'קראת יותר מידי ספרים' עכשיו נעלמה המיני, ובמקומה עמדה מולי אמא. 'כבר כמה פעמים אמרתי לך להפסיק עם ספרי הבלשים?!...'
הרמתי את ראשי מהכרית. אבא ואמא עדיין שוחחו במטבח.
טאי דאי לא נעלמה. הבטתי על מיני. היא עמדה רטובה לחלוטין, נזופה. הבטתי בה, כועסת. כואבת.
'אני לא מדמיינת!'
הפקס הסכים איתי בקול צלצולו הרם.
אבא מיהר לעברו בשניות, אמא ניסתה להשיג אותו. הם כססו את ציפורניהם בהמתנה מורטת עצבים לצב-דף שיצא כבר ממערת הפקס לטובת אויר החדר.
3 דפים יצאו. והורי מיהרו איתם לחדר השינה. קליק, המנעול השמיע את עצמו.
ואני נותרתי לי בחדר, מעבירה מבט חד נוסף וצודק אל המיני מאוס שעל הכרית.
היא הביטה מטה באומללות. לא מוצאת מקום לעצמה.
לא ריחמתי עליה כלל. 'אמרתי לך!' סיננתי לעברה.
"אייייייייימאאאאאאא" קראה שרי מעם בובותיה. "שש....ששש.." השתקתי אותה.
"אבא ואמא משוחחים כרגע בחדר, אסור להפריע להם"
היא הביטה בי בפריווילגיה השמורה לאחות גדולה ומבינה. "אה," היא אמרה ושבה לבובותיה..
הלוואי וגם אני הייתי יכולה לשחק עכשיו בבובות ללא כל דאגה..
נערך לאחרונה ב:
