הנושאים החמים
הנושאים החמים
// נכתב כאות פרידה, בסוף י"ב שנות לימודים.
// באווירת סיום שנה, סיום של שנים.
בעת של סוף, כשביקשתי לכתוב את כל דברי השירה הזו על קלף הלב.
קצת מורכב יהיה לגולל איגרת ארוכה ונפתלת, שנכתבה משך שנים,
תחילה בכתמי גואש שנלחמו בשיתוף - בניסיון נואש ליצור עיגול, עיניים ופה מחויך.
אחר התפתחה ל"שלום כיתה א'" בכתב עשוי היטב, עט נוצץ, חלוצי וזוהר.
בהמשך הוא ארך, גדל, מעט השתובב וצבע כמעט את כל השטח באון תשחורת מסחרר.
בפרק האחרון, בו כתבי העטים החלו להתעגל, להתעצב ולשוות לעצמם צורה משלהם - הם לא פסקו מלכתוב.
כשהדיו אזל, נשפך כמים, לא עייפו הם מרשום, עיתים שהתייגעו לנסח משפטים ולשרטט במרץ.
פעמים שמשכו עצמם לספור מילים קונבנציונאליות, עתיקות, ונדושות למדי.
היו גם זמנים בהם נותרו חסרי מעש, חסרי אונים, ששרבטו עצמם ללא כל משמעות.
בעתות כאב, כשדמעות מחו את כתב האותיות, הם היססו לרגע בשאלה האם לתת להן לקלוח על סיפור החיים, או לנתב אותן אל נקודה משמעותית, למלא איתן מצברים שלא ידעו על קיומם קודם.
עתה, הגיע כתב העת.
עת סיום.
בה העטים מותירים את סימנם, רישומם האחרון מספסל הלימודים.
עת יפנו כל אחד אל מחברת אחרת, איש איש אל דרכו, לכל מחברת כריכה משלה, גופן כתב, צפיפות וצבע דיו התואם לו.
הם עמלים לרשום, לחבר את משפט המפתח, שבה בעת ינעל תקופה מלאת סיפורים.
הוא יפנה אל הדלת הבאה, לכתוב בה את שירת חייו. צעדיו מהוססים, אך אמונתו בו בצדקת הדרך.
כי הוא מלא, טעון בכל הדרוש לו. את פרק הפתיחה היסודי, הבסיסי והתיכון – הוא כבר חתם ובהצלחה.
שילת.
// באווירת סיום שנה, סיום של שנים.
בעת של סוף, כשביקשתי לכתוב את כל דברי השירה הזו על קלף הלב.
קצת מורכב יהיה לגולל איגרת ארוכה ונפתלת, שנכתבה משך שנים,
תחילה בכתמי גואש שנלחמו בשיתוף - בניסיון נואש ליצור עיגול, עיניים ופה מחויך.
אחר התפתחה ל"שלום כיתה א'" בכתב עשוי היטב, עט נוצץ, חלוצי וזוהר.
בהמשך הוא ארך, גדל, מעט השתובב וצבע כמעט את כל השטח באון תשחורת מסחרר.
בפרק האחרון, בו כתבי העטים החלו להתעגל, להתעצב ולשוות לעצמם צורה משלהם - הם לא פסקו מלכתוב.
כשהדיו אזל, נשפך כמים, לא עייפו הם מרשום, עיתים שהתייגעו לנסח משפטים ולשרטט במרץ.
פעמים שמשכו עצמם לספור מילים קונבנציונאליות, עתיקות, ונדושות למדי.
היו גם זמנים בהם נותרו חסרי מעש, חסרי אונים, ששרבטו עצמם ללא כל משמעות.
בעתות כאב, כשדמעות מחו את כתב האותיות, הם היססו לרגע בשאלה האם לתת להן לקלוח על סיפור החיים, או לנתב אותן אל נקודה משמעותית, למלא איתן מצברים שלא ידעו על קיומם קודם.
עתה, הגיע כתב העת.
עת סיום.
בה העטים מותירים את סימנם, רישומם האחרון מספסל הלימודים.
עת יפנו כל אחד אל מחברת אחרת, איש איש אל דרכו, לכל מחברת כריכה משלה, גופן כתב, צפיפות וצבע דיו התואם לו.
הם עמלים לרשום, לחבר את משפט המפתח, שבה בעת ינעל תקופה מלאת סיפורים.
הוא יפנה אל הדלת הבאה, לכתוב בה את שירת חייו. צעדיו מהוססים, אך אמונתו בו בצדקת הדרך.
כי הוא מלא, טעון בכל הדרוש לו. את פרק הפתיחה היסודי, הבסיסי והתיכון – הוא כבר חתם ובהצלחה.
שילת.
