אגיד לך את האמת.
רק בגילי המתקדם, אחרי שנים רבות של היכרות עם גני ילדות (מנהל הרשת בטח בירך שהחיינו כשהעליתי את הקטנה לבית הספר והפסיקו לשמוע ממני...) - התחלתי להכיר את עולם החיידרים.
והוא עולם מדהים, בעיניי.
קודם כל, הם עובדים. פועלים. פתוחים. יום יום. חנוכה. איסרו חג. קיץ. חורף. בחירות. יום העצמאות. המוסד פשוט פועל וקולט את הילדים. מחזיר אותם מחייכים, יודעים מה פרשת השבוע ומה מתחיל באות ל'. מה עוד אפשר לדרוש ממוסד חינוכי לגיל הרך?
מה שאצל הבנות עלה לי באובדן ימי עבודה אינסופיים, אצל הבן נפתר בקלות. קמים, הולכים לחיידר. עולם גברי נהיר ומובן. כיף של דבר.
מול כלליו של משרד החינוך, הגדושים בחופשים משונים, החיידר מבחינתי הוא מוסד הוגן. מוכנה בשמחה לשלם לו כמה שההנהלה קבעה, כדי לקבל את התמורה ההולמת.
אל תרחמו עלינו, על הורי הבנים. אנחנו מוכנים לשלם גם על חודש יולי, ומצידי שהמנהל ייקח הכל לכיסו ויקנה שלושה ג'יפים שחורים, רק שימשיך להפעיל לנו את החיידר, המקום הקסום שמארח את הפעוטות יום יום בלי להתעייף.
אחרי טונות של קש שאכלנו מול גני הבנות והתנהלותם, מבחינתי חיידרים זו המצאה נהדרת. קחו את כספי, והמשיכו לתת לי שירות.
ולמשרד החינוך יש לי לומר: אל תרחמו עלינו, ההורים. שחררו את החיידרים מעולכם ומפיקוחכם. תנו לשוק החופשי להתנהל בגיזרת החיידרים (מה שלמעשה קורה גם עכשיו), זה רק ישפר את השירות לציבור ההורים והילדים.