ביקורת ספרות עולם חירש - בתיה ענה

[רותי רפפורט]

לדעתי, אם מסתכלים על הספר הזה כעל אלגוריה, הרי שאין בו בעיה.
אלגוריה אינה מתחייבת לדייק במשל ובנמשל עד הסוף.
היא בראה עולם עם חוקים אחרים, ואני חושבת שזו לגמרי זכותה. ככה חווים שם, בעולם ההוא. ככה מתקשרים. כן, אפשר לספר חוויות באמצעות ידיים. התנועות שם יותר מפותחות מאשר כאן.
איש לא העז לחלוק על רולינג כשהיא החליטה שקוסם לא יהרוג במבט עין בלבד, למשל, ובאמצעות שרביט כן.
כשהחליטה שקוסם לא ישלוט במזג אוויר (אם יורד גשם במשחק קווידיץ', למשל) אלא יתמודד כמו כל אדם.
ויש עוד רשימה ארוכה שלא אלאה אתכם לגביה.
למה? כי יש לה זכות להחליט לגבי הכללים בעולם אותו יצרה.
לא מתאים "עד הסוף" לעולם שלנו? אין בעיה. היא לא התחייבה שזה יתאים.
כנ"ל בעולם חירש.

 

[anotherית]

ובדרך אגב - הסופרת ב'תודות' מודה לפורום הסופרות ב'פרוג'.

אפרופו ביקורת ספרות ל בתיה ענה (אין על השם הזה), ש'בדיוק' 'התראיינה' שבוע שעבר לכתבה של מירה דביר שהתפרסמה בקטיפה בעניין ביקורת ספרות בציבור. רק על הכתבה הזו אפשר לכתוב ביקורת ספרות שלמה.

 

[פירי]

לדעתי, אם מסתכלים על הספר הזה כעל אלגוריה, הרי שאין בו בעיה.
אלגוריה אינה מתחייבת לדייק במשל ובנמשל עד הסוף.
היא בראה עולם עם חוקים אחרים, ואני חושבת שזו לגמרי זכותה. ככה חווים שם, בעולם ההוא. ככה מתקשרים. כן, אפשר לספר חוויות באמצעות ידיים. התנועות שם יותר מפותחות מאשר כאן.
איש לא העז לחלוק על רולינג כשהיא החליטה שקוסם לא יהרוג במבט עין בלבד, למשל, ובאמצעות שרביט כן.
כשהחליטה שקוסם לא ישלוט במזג אוויר (אם יורד גשם במשחק קווידיץ', למשל) אלא יתמודד כמו כל אדם.
ויש עוד רשימה ארוכה שלא אלאה אתכם לגביה.
למה? כי יש לה זכות להחליט לגבי הכללים בעולם אותו יצרה.
לא מתאים "עד הסוף" לעולם שלנו? אין בעיה. היא לא התחייבה שזה יתאים.
כנ"ל בעולם חירש.

זה שונה לגמרי, מעולם חדש עם חוקים חדשים.
יש אלגוריות כמו שכתבת עם חוקים הרבה יותר מופרעים מהספר עולם חירש.
אני אתן למומחים להסביר את ההבדל, @yonatanr אלא אם יידרש אנסה לנסח את זה.

 

[רותי רפפורט]

מעולם חדש עם חוקים חדשים.

זה לא בהכרח חייב להיות עולם חדש לגמרי.
ברוב הפנטזיות יש ציות לכללים בהם מתנהל העולם שלנו, במידה מסוימת.
ועדיין יש לסופר את החירות לבחור איך ייראה העולם הספציפי שלו.

 

[yonatanr]

לדעתי, אם מסתכלים על הספר הזה כעל אלגוריה, הרי שאין בו בעיה.
אלגוריה אינה מתחייבת לדייק במשל ובנמשל עד הסוף.
היא בראה עולם עם חוקים אחרים, ואני חושבת שזו לגמרי זכותה. ככה חווים שם, בעולם ההוא. ככה מתקשרים. כן, אפשר לספר חוויות באמצעות ידיים. התנועות שם יותר מפותחות מאשר כאן.
איש לא העז לחלוק על רולינג כשהיא החליטה שקוסם לא יהרוג במבט עין בלבד, למשל, ובאמצעות שרביט כן.
כשהחליטה שקוסם לא ישלוט במזג אוויר (אם יורד גשם במשחק קווידיץ', למשל) אלא יתמודד כמו כל אדם.
ויש עוד רשימה ארוכה שלא אלאה אתכם לגביה.
למה? כי יש לה זכות להחליט לגבי הכללים בעולם אותו יצרה.
לא מתאים "עד הסוף" לעולם שלנו? אין בעיה. היא לא התחייבה שזה יתאים.
כנ"ל בעולם חירש.

כפי שדנו באריכות באשכול האלגוריה, לא כל יצירה ספרותית עם מסר לחיים, נקראת 'אלגוריה'. בסדרת 'הארי פוטר' נוצר עולם חדש לחלוטין, של קוסמים ומכשפות, וזכותה של הסופרת להמציא לו חוקים כאוות נפשה, כל זמן שהסיפור קוהרנטי עם החוקים, ולא סותר אותם. גם על 'לוחמי התמורות' לא הייתי כותב ביקורת מעין זו, משום שמדובר בעולם פנטזיוני לחלוטין.
ב'עולם חירש', לעומת זאת, אין שום עולם חדש וחוקים חדשים. העולם הוא אותו עולם, עם אותם חוקים, ואין שום יציאה מגדר הטבע. ההבדל היחיד הוא שבעוד בעולמנו זה רוב העולם שומע, בעולם ההוא רוב העולם חירש. גם העלילה מתאימה מאד למציאות, בלי שום נסים ונפלאות.
על ספר מעין זה בהחלט אפשר לכתוב ביקורת ספרותית, על עלילה שלא תואמת למציאות המתוארת בה.

 

[shira bira]

אבל מי אמר שעולם חירש הוא אלגוריה?

 

[3333ציפי]

נכתב ע"י 3333ציפי:
אבל זה ספר שבא להסביר משהו, ולכן יש ענין בהקבלה הקרובה לעולם הרגיל.

דהיינו ספר אלגורי - והנה תגובתי על ספר מסוג זה :

כך זה התחיל...

 

[ירושל]

אפילו כאליגוריה, חיישן קול (במסרטה) סותר את ההיגיון של העולם בו בנוי הספר. וזה חבל כי זה לא חלק הכרחי בעלילה. (הספר עדיין מקסים!)
(חשבתי שרק אני "ניטפיקית" טרדנית שמוצאת את הכשלים האלו בספרים)

 

[רותי רפפורט]

בלי קשר ישירות לעולם חרש, באופן כללי:

מוצאת את הכשלים האלו בספרים

לעניות דעתי, באמת בעניות אני אומרת את זה, אין ספר בלי כשלים.
כמעט בכל ספר שקראתי אי פעם "קפץ" לי משהו לא הגיוני.
משהו שהסופר\ת הכריחה את המציאות להיכנע לתכתיביה כי כך היה לה נוח. משהו שלא הסתדר לה "עד הסוף" והיא לא שמה לב, או שמה לב והעלימה עין. למה היה בדיוק כך בספר ולא אחרת, הגיוני יותר. כן, ההיגיון לצדי.
גם אני בין הנופלים.
אולי זה בלתי נמנע. כי המציאות שלנו גם כן לפעמים לא מציאותית עד הסוף.
אירועים לפעמים גדולים מהחיים. (ולא רק הקורונה, אם הייתי מתארת ספר כזה שהעולם הושבת - כמה אחוזי שפיות הייתם משאירים לי?) מגדלי התאומים קרסו. האינתיפאדה פרצה. פתאום הסכים מנהיג צפון קוריאה להיפגש עם נשיא ארה"ב. מנהיגים נרצחים. צונאמי מחריב ארץ. המצאה ושמה "מזגן" גילוי ושמו "חשמל". אנשים טסו לירח וחזרו.
המציאות מפתיעה, בסופו של דבר.
ואני מרגישה חירות לקחת קמצוץ מן הדמיון המציאותי הזה, ולזרות אותו בתוך הספר.

 

[ירושל]

בלי קשר ישירות לעולם חרש, באופן כללי:

לעניות דעתי, באמת בעניות אני אומרת את זה, אין ספר בלי כשלים.
כמעט בכל ספר שקראתי אי פעם "קפץ" לי משהו לא הגיוני.
משהו שהסופר\ת הכריחה את המציאות להיכנע לתכתיביה כי כך היה לה נוח. משהו שלא הסתדר לה "עד הסוף" והיא לא שמה לב, או שמה לב והעלימה עין. למה היה בדיוק כך בספר ולא אחרת, הגיוני יותר. כן, ההיגיון לצדי.
גם אני בין הנופלים.
אולי זה בלתי נמנע. כי המציאות שלנו גם כן לפעמים לא מציאותית עד הסוף.
אירועים לפעמים גדולים מהחיים. (ולא רק הקורונה, אם הייתי מתארת ספר כזה שהעולם הושבת - כמה אחוזי שפיות הייתם משאירים לי?) מגדלי התאומים קרסו. האינתיפאדה פרצה. פתאום הסכים מנהיג צפון קוריאה להיפגש עם נשיא ארה"ב. מנהיגים נרצחים. צונאמי מחריב ארץ. המצאה ושמה "מזגן" גילוי ושמו "חשמל". אנשים טסו לירח וחזרו.
המציאות מפתיעה, בסופו של דבר.
ואני מרגישה חירות לקחת קמצוץ מן הדמיון המציאותי הזה, ולזרות אותו בתוך הספר.

תודה על התגובה, ועל הענווה. לכולנו יש טעויות - סופרים הם האמיצים שמפרסמים יצירות לציבור ולכן הם יותר חשופים לביקורת.
יותר מציקים לי דברים קטנים, שוליים, לא חורי עלילה - כמו תאור של אדם יוצא גרמניה עם שטריימל, או רופא רוסי בצבא הצאר שמזכיר מונח רפואי באנגלית. או אפילו יריבים שחותמים על הסכם שביתת נשק ומחתימים אותו בשעווה - אבל היא בצבעים הפוכים מצבעי הדגל שלהם. שטויות ממש, לכן ניטפיקינג.

 

[כנפיים]

כמעט בכל ספר שקראתי אי פעם "קפץ" לי משהו לא הגיוני.

באופן אישי אגיב, שלמרות הביקורות שאני נותנת פה, מרגע שאני מתחילה לקרוא ספר שכתוב היטב, והוא מעניין אותי, לא ארגיש את החורים אם לא יסבו את תשומת לבי אליהם. בכל אופן- בעולם חירש זה קפץ לי לגמרי. ברגע שהסופרת עצמה הפרידה את פס הקול מהחיים, וברוב המקרים השאירה הכל כמות שהוא, רק בלי פס קול, זה היה היסטרי לגלות שבעולם חירש יש פס קול לסרט, ועוד הוא שנבחר להיות מחולל גילוי השמיעה של אמי לסביבתה.

ועדיין, למרות כל הביקורות שלי על הספר- הוא שווה קריאה לגמרי, ולו רק בשל עומס המחשבות שהוא גורר.

ולא רק הקורונה, אם הייתי מתארת ספר כזה שהעולם הושבת - כמה אחוזי שפיות הייתם משאירים לי?)

95%.
אם היית מספרת על 'כיצד התמודדה מדינת חלם עם הקורונה' היית מאבדת כמה נוספים,
אבל את תעודת השפיות היו מחרימים לך רק כשהיית מעדכנת על הודעת טראמפ על הפחתת כמות הבדיקות כי חייבים לעצור את הנגיף

 

[java]

אגב, פרק הסיום האלטרנטיבי שרציתי לכתוב לסיפור, אמור היה לפתור במידת מה את (רוב) הבעיות שהעלית.
אני עדיין מחכה למישהו שיאמר לי האם זה אתי לכתוב סוף אחר ליצירה שאינה שלי.

ניתן לשאול אותה
@בתיה ענה

 

[@Simcha]

ניתן לשאול אותה
@בתיה ענה

היא אומנם היוצרת ויש מקום להתחשבות בדעתה, אך אינה מייצגת את האתיקה..

 

[java]

היא אומנם היוצרת ויש מקום להתחשבות בדעתה, אך אינה מייצגת את האתיקה..

כמובן.
אך גם כללי אתיקה נוקשים יסכימו כי בהינתן רשות מאת היוצרת ניתן לכתוב את הקטע המבוקש.

 

[3333ציפי]

חושבני שאין לה איך להגיב פה כי היא לא בקהילה....

 

[yonatanr]

חושבני שאין לה איך להגיב פה כי היא לא בקהילה....

יש את השיטה הוותיקה של פנייה למנהלים בכדי שיעלו את התגובה...

 

[Tweenset]

העלית נקודות נכונות מאד שהפריעו לי לגמרי, ממש תוך כדי קריאה.

בקשר לזה-

כמה עצוב, ככה לא נכון. ולא צריך להגיע עד מחלות נפש. ADHD, PDD, H.S.P, מוגדרים כלוקים, רק כי בעולמנו הם אכן סובלים. מהיכרות עם כמה וכמה כאלו, יש להם יכולות נדירות לגמרי, שאיש אינו מתייחס אליהם כלל. זה לא מעניין אף אחד מה הם יכולים. כי היכולות שלהם אינן מטבע עובר לסוחר בעולמנו המוגבל.
ואפילו עוד קודם, איך מתייחסת החברה לאנשים עם אינטואיציה חזקה שמוכיחה את עצמה? או לכאלו שמרגישים כל מיני דברים והתחושה שלהם היא חוויה חזקה עוצמתית ואמיתית, ומה לעשות שלא תמיד יש דרך להוכיח אותה?

נכון שהעולם מתקדם לכיוון כזה של הכרה ביכולות ה'מוגבלים' וכו', אבל עדיין ארוכה הדרך, הקיטלוגים בעיצומם, והעולם חירש.

כמה נכון.
זו ההשוואה המיידית שעברה לי בראש כשסיימתי לקרוא את הספר.
כמה מדכאים אצלנו כל מיני דברים, כמה יכולות מדכאים אצל ילדים רק כי יכולת הלמידה שלהם שונה מזו שהוחלטה והוחלה על כולם בשנות החמישים.