הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
אביב תשפ"ב
השמש מקדימה אותו רק במעט, מאירה בחשש את שבילי המטע, מפחדת ששכח אותם, לא יודעת שכבר ביקר אתמול בלילה, אחרי ששקעה. ובכל זאת מראה השמש הזורחת על גבי עצי האבוקדו שלו מרחיב את ליבו של ישי.
האור מתעצם, מדגיש גם את העצים שלא פרחו, את אלה שיכול היה לטפל בהם אם לא ציוויה של התורה. הוא מלטף את הפרחים, נושם את השקט שלהם ורוגע פושט בו.
רחש מוכר מסיט את תשומת ליבו, הוא מתחיל לרוץ בין העצים, שולף את המכשיר מכיסו, מזעיק תגבורת. הוא חוצה קבוצת עצים נוספת ומגלה בלון מעוטר בערבית קשור בחוט לחפץ בלתי מזוהה. הוא חש רטט בכיסו,
"צביקה, מצאתי בלון נפץ במטע, לא התפוצץ", הוא מתנשף,
"נס, אני שולח לך חבלנים,"
"מהר, שלא ישתזף לי כאן"
_______
ו' אב תשפ"ב
"מתיחות בדרום בעקבות מעצר בכיר בארגון הג'יהאד האיסלמי, נחסמו מספר צירים בעוטף עזה. התושבי..."
הוא מנמיך את הרדיו וקם,
"כבר אתה יוצא?"
"צביקה ביקש להקדים את השיעור, יום הולדת לאשתו או משהו"
"תמסור מזל טוב בשמי"
_______
ח' אב סעודת השבת
בין הדגים למרק נפתחו שערי הגיהינום, ממטירים אש מהשמים ומניסים למרחב המוגן.
הצופרים מייללים, קוראים לבומים להצטרף אליהם,
"חמישה יירוטים" סופרים הבנים
"ונפילה" מוסיפה הקטנה, מתורגלת.
הם חוזרים לסעודת השבת, ומזמרים על מנוחה ושמחה, מדמיינים שקט.
דפיקות,
בדלת עומד צביקה.
"ישי, נפל פצמ"ר במטע האבוקדו" הוא משפיל את עיניו
ישי מחסיר פעימה, "והעצים?"
"המצב גרוע, יש שם שריפה רצינית"
הוא מחוויר
"כוחות הכיבוי כבר שם, תרצה להצטרף לכיבוי?"
"ושבת?"
"אם השריפה לא תכבה האש תגיע לבתים".
______
תשעה באב, עלות השחר
היום שחרבה בו ירושלים, שהמקדש נשרף.
וגם המטע שלו.
הוא הולך במטע, מביט בעצים השרופים, באבני השביל המפויחות, ועיניו דומעות.
השמיים רועמים מפיצוצים, מספרים על גלות שלא נגמרה.
ופתאום יללה קטנה, מבוהלת, חודרת מבין העצים השרופים, הוא מתקרב ומביט בפלא, גור שועלים קטנטן עם פרווה מפויחת,
ישי מרים את השועל,
"איך שרדת?" לוחש לו בשאלה,
הגור שולח בו מבט חודר, מסביר בלי מילים ושוב מיילל,
ישי מחייך, שולח מבטי תודה לשמיים, על הרעה ובעיקר על הטובה,
ועל הגאולה שעוד תבוא.
אביב תשפ"ב
השמש מקדימה אותו רק במעט, מאירה בחשש את שבילי המטע, מפחדת ששכח אותם, לא יודעת שכבר ביקר אתמול בלילה, אחרי ששקעה. ובכל זאת מראה השמש הזורחת על גבי עצי האבוקדו שלו מרחיב את ליבו של ישי.
האור מתעצם, מדגיש גם את העצים שלא פרחו, את אלה שיכול היה לטפל בהם אם לא ציוויה של התורה. הוא מלטף את הפרחים, נושם את השקט שלהם ורוגע פושט בו.
רחש מוכר מסיט את תשומת ליבו, הוא מתחיל לרוץ בין העצים, שולף את המכשיר מכיסו, מזעיק תגבורת. הוא חוצה קבוצת עצים נוספת ומגלה בלון מעוטר בערבית קשור בחוט לחפץ בלתי מזוהה. הוא חש רטט בכיסו,
"צביקה, מצאתי בלון נפץ במטע, לא התפוצץ", הוא מתנשף,
"נס, אני שולח לך חבלנים,"
"מהר, שלא ישתזף לי כאן"
_______
ו' אב תשפ"ב
"מתיחות בדרום בעקבות מעצר בכיר בארגון הג'יהאד האיסלמי, נחסמו מספר צירים בעוטף עזה. התושבי..."
הוא מנמיך את הרדיו וקם,
"כבר אתה יוצא?"
"צביקה ביקש להקדים את השיעור, יום הולדת לאשתו או משהו"
"תמסור מזל טוב בשמי"
_______
ח' אב סעודת השבת
בין הדגים למרק נפתחו שערי הגיהינום, ממטירים אש מהשמים ומניסים למרחב המוגן.
הצופרים מייללים, קוראים לבומים להצטרף אליהם,
"חמישה יירוטים" סופרים הבנים
"ונפילה" מוסיפה הקטנה, מתורגלת.
הם חוזרים לסעודת השבת, ומזמרים על מנוחה ושמחה, מדמיינים שקט.
דפיקות,
בדלת עומד צביקה.
"ישי, נפל פצמ"ר במטע האבוקדו" הוא משפיל את עיניו
ישי מחסיר פעימה, "והעצים?"
"המצב גרוע, יש שם שריפה רצינית"
הוא מחוויר
"כוחות הכיבוי כבר שם, תרצה להצטרף לכיבוי?"
"ושבת?"
"אם השריפה לא תכבה האש תגיע לבתים".
______
תשעה באב, עלות השחר
היום שחרבה בו ירושלים, שהמקדש נשרף.
וגם המטע שלו.
הוא הולך במטע, מביט בעצים השרופים, באבני השביל המפויחות, ועיניו דומעות.
השמיים רועמים מפיצוצים, מספרים על גלות שלא נגמרה.
ופתאום יללה קטנה, מבוהלת, חודרת מבין העצים השרופים, הוא מתקרב ומביט בפלא, גור שועלים קטנטן עם פרווה מפויחת,
ישי מרים את השועל,
"איך שרדת?" לוחש לו בשאלה,
הגור שולח בו מבט חודר, מסביר בלי מילים ושוב מיילל,
ישי מחייך, שולח מבטי תודה לשמיים, על הרעה ובעיקר על הטובה,
ועל הגאולה שעוד תבוא.
נערך לאחרונה ב:
