הוקפץ פה לאחרונה אשכול ישן, שעסק בפרסומת כלשהיא למכבי.
לא יודעת למה, קראתי קודם את התגובות, לפני שצפיתי בסרטון.
התגובות היו בנוסח:
"מחריד! אני הייתי עוברת קופה"
"תת רמה"
"שפלות שטוב שלא הגענו אליה"
וכו' וכו'
ציפיתי לראות סרטון ירוד לגמרי, והנה אני פותחת ו...
קצת בדיחות על מבטא רוסי, חקיין עלוב שמצחיק קצת... זהו...
על מה הסער?
התשובה כנראה נעוצה בתאריך. זה היה מ-2014 או 2016, לא זוכרת בדיוק. אז לא התעמקתי, עכשיו חשבתי לעצמי:
עד כמה הלכנו רחוק בחמש השנים האחרונות? עד כמה נפתחנו, כציבור, כחברה, באופן כללי? אילו קוים אדומים שברנו?
כמובן שחשבתי גם על עצמי... וגם על ביגוד, אירועים, סגנונות כתיבה, אורח חיים, עבודה, הכל בעצם.
ואח"כ הגיעו גם מחשבות של "פנינו לאן". איפה נמצא את עצמנו בתשפ"ה, לא ממקום של חיזוי עתידות אלא ממקום ריאלי של פתיחות?
מה דעתכם?
לא יודעת למה, קראתי קודם את התגובות, לפני שצפיתי בסרטון.
התגובות היו בנוסח:
"מחריד! אני הייתי עוברת קופה"
"תת רמה"
"שפלות שטוב שלא הגענו אליה"
וכו' וכו'
ציפיתי לראות סרטון ירוד לגמרי, והנה אני פותחת ו...
קצת בדיחות על מבטא רוסי, חקיין עלוב שמצחיק קצת... זהו...
על מה הסער?
התשובה כנראה נעוצה בתאריך. זה היה מ-2014 או 2016, לא זוכרת בדיוק. אז לא התעמקתי, עכשיו חשבתי לעצמי:
עד כמה הלכנו רחוק בחמש השנים האחרונות? עד כמה נפתחנו, כציבור, כחברה, באופן כללי? אילו קוים אדומים שברנו?
כמובן שחשבתי גם על עצמי... וגם על ביגוד, אירועים, סגנונות כתיבה, אורח חיים, עבודה, הכל בעצם.
ואח"כ הגיעו גם מחשבות של "פנינו לאן". איפה נמצא את עצמנו בתשפ"ה, לא ממקום של חיזוי עתידות אלא ממקום ריאלי של פתיחות?
מה דעתכם?