האם אנחנו קרובים להכרעת חמאס?
מה הקריטריון להכרעה?
מה אפשר לעשות כדי לקדם את ההכרעה?
בימים האחרונים מתרבים הדיווחים בתקשורת על כך שצה"ל עומד להודיע על סיום השלב העצים בלחימה ברצועת עזה ואז לעבור לשלב השלישי בו הוא יתבסס על פשיטות לתאי שטח ברצועה.
ככל שמתגבר העיסוק בסיום השלב העצים עולה השאלה המתבקשת, האם חמאס הוכרעה? האם היא לקראת הכרעה? האם היא לא אמורה להיות מוכרעת אחרי הפעולה הקרקעית ברפיח? מה צריך לקרות כדי שחמאס תוכרע? איך מודדים הכרעה? האם חיסול סנואר או לכידתו משמעם הכרעת חמאס?
אנסה לענות לפחות על חלק מהשאלות הללו.
ראשית נבחן את הנתונים המספריים:
1.לפני המלחמה, ע"פ הערכות שונות בישראל התפלג הכוח הצבאי ברצועה כדלקמן: כ 30 אלף פעילי הזרוע הצבאית של חמאס. כ 10,000 פעילי הזרוע הצבאית של הג'האד האסלאמי. כ 5,000-7,000 פעילי הזרועות הצבאיות של יתר הפלגים הפלסטינים ברצועה. כ 20 אלף פעילי מנגנוני הביטחון של חמאס. סה"כ נושאי נשק ברצועה (כולל כוחות שיטור) - בין 60 ל 70 אלף איש.
2. ע"פ נתוני משרד הבריאות בעזה נהרגו עד כה כ 38 אלף עזתיים.
3. ע"פ ניתוח נתון של ראש הממשלה נתניהו מחודש מרץ האחרון עולה שלמעלה מ 42% מההרוגים בעזה הם מחבלים (וזה נתון מעולה בכל קנה מידה צבאי בינ"ל). אם נשתמש ביחס הזה לצורך החישוב עולה ש 16 אלף מתוך ההרוגים עליהם מצהיר משרד הבריאות הפלסטיני בעזה הם מחבלים.
4. ע"פ פרסום של ערוץ כאן מתאריך 1.7 ישנם 1300 מחבלים עזתיים כלואים בישראל.
5. חמאס טוענת שישנם 10,000 נעדרים ונניח לצורך העניין שגם שם נשמר יחס של 42% מחבלים מתוך ההרוגים. כלומר כ 4200 מחבלים קבורים מתחת להריסות (בהם כאלה שנהרגו בתוך מנהרות).
6. כאלף מחבלים נהרגו בעוטף ב 7.10.
מסיכום הנתונים ניתן להעריך שכ 22 אלף מתוך כ 70 אלף נושאי נשק עזתיים יצאו באופן סופי ממעגל הלחימה.
נשארנו עם קצת פחות מ 50 אלף שעדיין בחיים. צריך להוריד מכך פצועים שלא יכולים לשוב ללחימה, ועוד כאלה שברחו לחו"ל, אך גם נהיה נדיבים מאוד לגבי כמות המחבלים הפצועים ואלה שברחו ונאפשר שוליים רחבים למרווח הטעות בהערכות, עדיין נשאר עם עשרות אלפי מחבלים מאומנים נושאי נשק שמאפשרים, נכון לשלב זה, את המשך שלטונה של חמאס ואת הסיכול של כל גורם אחר ששואף להוות אלטרנטיבה שלטונית לחמאס.
אז איך זה שצה"ל לא הרג יותר מחבלים? חשוב לציין שהמחבלים נטמעים בתוך אוכלוסיה אזרחית ואף לבושים בבגדים אזרחים וקשה לדוג אותם אחד אחד בתקיפות מהאוויר או בפשיטות קרקעיות. ע"פ קצב ההרוגים היומי אותו מציין משרד הבריאות בעזה בחודשיים האחרונים יקח זמן רב להדביר את כל המחבלים.
רפיח היא דוגמא טובה לעניין זה.
נצלול פנימה:
חטיבת חמאס של רפיח מכילה ארבעה גדודים. בגדוד ממוצע של חמאס ברצועה ישנם כאלף פעילים צבאיים. בתמרון הנוכחי ברפיח, שעומד ע"פ פרסומים שונים להסתיים בקרוב, נהרגו ע"פ הרמטכ"ל (2.7), כ 900 מחבלים, מתוך פעילי 4 הגדודים. עדיין ישנם עוד כ 3000 פעילים צבאיים שלא נהרגו ורובם ככל הנראה ברחו צפונה מרפיח.
כשצה"ל נערך לפעולה ברפיח הוא איפשר לכל מי שרצה לברוח צפונה, זאת במטרה לרוקן במהירות את רפיח מאזרחים כדי להקל מעט על ההתנגדות האמריקאית העזה לפעולה הצבאית שם.
אפשר לומר שצה"ל כיוון את פעולתו ברפיח יותר לחיסול תשתיות הטרור מאשר לחיסול פעילי טרור. האוכלוסייה שברחה מרפיח צפונה לא עברה סינון דרך עמדות בידוק. וכך קרה גם ברוב הפעולות הקרקעיות של צה"ל במחוזות השונים ברצועה. לא נעשה סינון של האוכלוסייה (למעט הפינוי ההתחלתי הגדול של אזור צפון הרצועה בראשית הפעולה הקרקעית שם) וכל מחבל שרצה יכול היה לנוע כמעט בחופשיות מלאה ממקום למקום ברצועה.
נוסף על כך יש לציין שצה"ל לא ביצע תמרון קרקעי בדיר אלבלח ובנציראת במרכז הרצועה ויש להניח שיש שם ריכוז גבוה של מחבלים ותשתיות טרור.
עוד אציין כי צה"ל נמנע כמעט לחלוטין מחיסול גורמי מפתח במערך השלטון המקומי ברצועה - הנשלט לחלוטין על ידי חמאס.
אז מה אפשר לעשות כדי לקדם את הכרעת חמאס?
קודם כל להאזר בסבלנות ואורך רוח וגם... רוח. רוח לחימה. זה מפתח מרכזי בדרך להכרעה וארחיב על זאת בהמשך.
ולגבי המישור הצבאי - מעשי:
בשנות השמונים השתמשו בכירי תנועת האחים המוסלמים במינוח: التطهير قبل التحرير - ובתרגום לעברית: "הטיהור קודם לשחרור". יש שיגידו שחמאס שהיא למעשה הסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים, פעלה בהתאם לעיקרון הזה כשזרקה את פעילי הפת"ח מהגגות בהפיכה הצבאית ברצועה בשנת 2007.ובכן אותו העיקרון של האחים המוסלמים משנות השמונים יכול לעבוד גם ברצועה.
ישראל צריכה לפעול לסגמנטציה של הרצועה - לחלק אותה להרבה תאי שטח קטנים ונפרדים, עם תיחום גאוגרפי ברור (דוגמת מסדרון נצרים) ואז להתחיל בטיהור תאי השטח הללו ממחבלים - כדי להפוך אותם לשטחים סטרילים הנקיים מנשק וממחבלים.
הכניסה לכל תא שטח כזה, אחרי שטוהר, תותר לכל תושב עזתי שיחפוץ בכך, לאחר שעבר בידוק פיזי ובידוק מול מערכות המודיעין השונות.
בדרך זו בתוך מספר חודשים יוכלו להיות רוב תאי השטח ברצועה נקיים וסטרילים ואילו בשטחים שטרם נוקו יוכל צה"ל להפעיל כוח צבאי רב יותר מאשר בשטחים בהם יש כעת עירוב בין מחבלים ואוכלוסייה אזרחית.
ישראל תוכל לעבוד לפי הגיון מסדר גאוגרפי שתבחר נניח מהדרום (אחרי שתנוקה רפיח) לצפון או כל הגיון מסדר אחר, וכך לאפשר לאלטרנטיבות שלטוניות לצמוח בתוך תאי השטח האלו ללא חשש מכך שחמאס תפגע בהן או תחסל אותן.
ישראל תוכל להציג לעולם בתוך פרק זמן קצר תאי שטח ראשונים שפועלים במתכונת הזו ולהראות שיש אופק ל"יום שאחרי" ללא חמאס, ברצועה ההופכת אט אט לשטח מפורז.
בתאי השטח האלה יחלו לפעול בתי ספר (עם תוכנית חינוך שתיובא מאיחוד האמירויות), יוקמו תשתיות אזרחיות ראשוניות ויתאפשרו חיים נורמליים.
הם יהיו אנטיתזה לאזורים שבהם עדיין נמצאת חמאס. ישראל תזכה לניקוד גבוה בסירה הבינ"ל ותקדם פיתרון שיהיה טוב עבורה לניהול הרצועה.
נותרו עוד כמה שאלות שהצגתי בראשית המאמר שיש לענות עליהן:
האם חיסול סנואר או לכידתו יובילו להכרעת חמאס? התשובה היא: לא בהכרח.
האם זה יסייע להתקרב להכרעה? - בהחלט כן.
עוד מראשית דרכה בסיס כוחה של חמאס היה מושתת על שכבה רחבה של אוכלסיה תומכת (בנו את הפירמידה מלמטה) ועל "ריבוי מנהיגים" - באופן שחיסול של אדם אחד, בכיר ככל שיהיה, לא יפגע בתפקוד הכולל של התנועה (בניגוד לג'האד האסלאמי למשל, שחיסולו מנהיגה, פתחי שקאקי הצליח לשבש את פעילותה לכמה שנים).
יחיא סנואר הוא מנהיג משמעותי ובולט בנוף שהצליח כמעט בעצמו לשנות מקצה לקצה את יחסי ישראל והרצועה בעשור האחרון. חיסולו בהחלט יהווה מכה משמעותית לחמאס ויכול לסייע בהאצת תהליכי הכרעה ושינוי משמעותיים ברצועה, אך יחד עם זאת חיסולו לא יביא לחיסול תנועת חמאס.
איך מודדים הכרעה? איך נדע שהכרעת חמאס הגיעה?
התשובה קצת מעצבנת: כשזה יגיע, לא יהיה ספק בכך. אם יש ספק אז זה לא הגיע וצריך להמשיך.
ואיך בכל זאת הכרעה יכולה להראות? גירוש בכירי חמאס מהרצועה. התפרקות חמושי חמאס מנשקם והנפת דגל לבן. ויתור פומבי על השלטון ברצועה.
סוף דבר ישראל עדיין לא הכריעה את חמאס ברצועה. ישראל יכולה להכריע את חמאס ברצועה. ישראל חייבת להכריע את חמאס ברצועה, גם אם זה יקח עוד עשור.
אי אפשר לקצוב לזה זמן אך בהחלט אפשר לעשות פעולות כדי לקרב את הרגע.
הסבלנות היא מפתח חשוב.
הביטחון בניצחון הוא מפתח חשוב נוסף.
רוח הניצחון חשובה מאוד וחשוב להקרין אותה החוצה. זה נקלט אצל האויב.
האויבים (לא רק חמאס אלא כל המזה"ת) קוראים ועוקבים יום יום אחר הנעשה בישראל. הם יושבים ומנתחים מדי שעה את המצב בישראל, ע"פ רוב על בסיס מה שהם רואים בתקשורת הישראלית. ככל שהתקשורת תשדר תבוסתנות, קרע, פילוג, דברי שטנה, מלחמת אחים, כך ישאב האויב עידוד וכוח, הדבר יחזק את רוחו ויאריך את פרק הזמן עד לשבירתו.
בהקשר זה אחדד כי רוחה של רוב האוכלוסייה העזתית נשברה כבר מזמן, מי שמחזיק את המערכה אלה דרג ההנהגה הבכיר ברצועה והשכבה הצבאית שעוטפת אותם (עם עזרה של ההנהגה מבחוץ) .
ככל שישראל תציג חזית אחידה, חזקה, בלתי מנוצחת ולא מיואשת, לצד פעולה צבאית אפקטיבית למיגור חמאס כפי שצוין מעלה, כך יתקצר משך הזמן להכרעת חמאס.
יחד ננצח
הנושאים החמים
www.prog.co.il
