המחקר הניסיוני הראשון בתחום הניתוחים לתיקון
אסטיגמציה פורסם בשנת
1896 על ידי Lendeer Jans Lans, מורה ל
רפואת עיניים ב
הולנד. בשנת
1930 רופא עיניים יפני בשם Tsutomu Sato עשה את הניסיון המעשי הראשון לבצע ניתוחים של חיתוך ה
קרנית בטייסים צבאיים, אך הליך זה נדחה על ידי הקהילה הרפואית בגלל שיעור גבוה של ניוון הקרנית כתוצאה מהטיפול.
בשנת
1960 סביאטוסלב פיודורוב לראשונה ב
ברית המועצות ביצע ניתוח להחלפת
קרנית. הנהלת המכון פיטרה אותו בטענה שניתוחים שהוא ביצע לא הוכנו כראוי ובוצעו ללא הוכחה מדעית מספקת. אמנם לאור החלמת המנותחים וההד הציבורי פיודורוב הוחזר לעבודה.
בשנת
1963, במרפאה בקולומביה, פיתח Ignacio Barraquer את הניתוח הראשון בטכניקה הנקראת keratomileusis, כלומר עיצוב מחדש של הקרנית. Keratomileusis איפשר תיקון לא רק של קוצר ראייה, אלא גם
היפרופיה. בניתוחים ראשוניים אלה שכבת הקרנית הוסרה והוקפאה, אז פוסלה באופן ידני בצורה הנדרשת, ולבסוף נשתלה חזרה בעין. סוג זה של ניתוח שופר מאוחר יותר על ידי ד"ר Swinger בשנת
1986, אך הטכניקה עדיין נחשבה לחסרת דיוק.
בינתיים, ניסויים ב
שנות ה-70 של המאה ה-20 הביאו להמצאת סוג של לייזר שנקרא לייזר Excimer. לייזר מסוג זה שימש בהתחלה לתעשייה, אך בשנת
1980 גילה
מדען של
IBM שניתן לחתוך בעזרת הלייזר רקמות אורגניות בדיוק גבוה. הגילוי של חיתוך ביולוגי בעזרת לייזר, יחד עם פיתוח מחשבים כדי לשלוט בו, איפשרו ביצוע פעולות וטכניקות שלא היו זמינות בעבר.
(ויקיפדיה)