סקר מעניין על כתיבה (מתאים לכל מי שכותב/ת).

[חיים V]

תגידו, שאלה מעניינת; (בעקבות האשכול הקודם צצה לפתע... השאלה המרתקת הבא):

מתי שמתם לב שהכתיבה שלכם יצאה הכי טוב והכי בקלות*?
היינו מתי אלו הם השעות שהכי קל לכם לכתוב בהם ושהכתיבה יוצאת לכם הכי טוב והכי חלק, באופן המשביע אתכם.

בחרו באפשרות הנראית לכם מתאימה:

א. בוקר
ב. צהריים
ג. ערב
ד. לאחר עיון/קריאה בספר/ים
ה. אחר...


אודה לכל מי שיכול לענות, זה יעזור לי ובוודאי גם לכם:

תודה!





*ולא, מומלץ שתשימו לב מהיום.

 

[welcome]

ככותב לא מקצועי (שלא עושה בזה שימוש מעל במה מסוימת - אבל כותב), אני יכול לומר שהכתיבה הטובה שלי (שאני מרוצה ממנה...) באה בשתי זמנים

1. כשהיה לי משהו מאד חשוב והייתי חייב לפרוק אותו, לחשוב עליו, לנתח אותו, לעמוד מולו, הכתיבה היא הפורקן הכי טוב שמצאתי, לכתוב את הדבר, לראות אותו 'מבחוץ' ואז להתבונן בו שוב, להסיק את המסקנות וכו'.

2. מתוך שיעמום, מתוך רצון לכתוב, להוציא פרי בשל, ואז כשאני מתחיל איני יודע איך זה יסתיים אך יצאו דברים טובים.

טיפ קטן: כשיש ביקורות או טענות ביחסים בין אישיים / עובד מעביד / סיטואציות חברתיות לא נעימות או מביכות וכו' המקלדת היא החבר הכי טוב לאותו הזמן, זה בדרך כלל פותר את כל הבעיות, פתאום הדברים נראים אחרת, ההסתכלות היא אובייקטיבית ונותנת מבט שונה - כדאי לנסות.

הצלחות.

 

[אורההה]

בשעות הפיצקיות של הלילה....

 

[מריומה~]

ואם דיברו על פריקה אז עומס רגשי , אירועים נוגעים ומסעירים מביאים למערבולת הדוחפת לכתיבה,
אירועים משמחים, מפחידים , מרגשים ומעציבים הכל מכל כל..

וזה קורה כל פעם בזמן אחר,
פעם כתבתי בשעת שקיעה, ופעם בחצות הליל, פעם אחר הצהרים סתמי,
ובעיקר בלילות ..

לעיתים זה יהיה סתם מלל נשפך , ואנכי לא אדע מה רשום בו...
לפעמים כמין מכתב למישהו ,
ובעיקר בעיקר שירים וקטעים פובליציסטים,

כשים המחשבות והרגשות גואות, והכל שם בפנים מסתחרר אזי מספיק עוד משהו קטן לדחוף את הכל בשוונג ........ ו............
וכל הסתימה משתחררת בבת אחת ........

 

[שיילה]

אין עת לעט. גם באור ובעיקר בחושך, בקור ובשרב, כשהלב לוקח את הקולמוס בידו ומשייפו עלי גוויל
כמו מתוך ערפילים אז שר אליו המוח, ועוד שורה רוקדת לה עור וגידים.

 

[שרה'לה]

דד ליין...

 

[חיים V]

אין עת לעט. גם באור ובעיקר בחושך, בקור ובשרב, כשהלב לוקח את הקולמוס בידו ומשייפו עלי גוויל
כמו מתוך ערפילים אז שר אליו המוח, ועוד שורה רוקדת לה עור וגידים.

השאלה היא למה? כי נחשפתם לחומר מעניין או כי קמתם עם מצב רוח מרענן (וממילא דבר זה יכול להיות רק לאחר שעות מנוחה כמו בוקר או ערב).
מה בעצם הסיבה שגרמה לכם לכתיבה שלכם להיות יותר טובה מאי פעם...?

תודה רבה.

 

[שיילה]

כל זמן ומצב כלשהוא מוציאים כתיבה המאפיינת את אותו הרגע. ומהי הכתיבה הטובה ביותר, זה עניין של בלוטות הטעם.

 

[מרציפן]

ואם דיברו על פריקה אז עומס רגשי , אירועים נוגעים ומסעירים מביאים למערבולת הדוחפת לכתיבה,
אירועים משמחים, מפחידים , מרגשים ומעציבים הכל מכל כל..

וזה קורה כל פעם בזמן אחר,
פעם כתבתי בשעת שקיעה, ופעם בחצות הליל, פעם אחר הצהרים סתמי,
ובעיקר בלילות ..

לעיתים זה יהיה סתם מלל נשפך , ואנכי לא אדע מה רשום בו...
לפעמים כמין מכתב למישהו ,
ובעיקר בעיקר שירים וקטעים פובליציסטים,

כשים המחשבות והרגשות גואות, והכל שם בפנים מסתחרר אזי מספיק עוד משהו קטן לדחוף את הכל בשוונג ........ ו............
וכל הסתימה משתחררת בבת אחת ........

נשמע מרתקקקקק....
אולי נקבל איזו טעימה??

 

[bekki]

אצלי המדד הקובע הוא מולד הירח
הכל על פי מצב הרוח. גם לכתיבה עצמה אי אפשר להריץ אותי בכוח אלא אם מדובר בכתיבה טכנית.
כשמדובר בכתיבה השראתית, אני מגלה ששעות הערב והלילה הן הדרמתיות ביותר לתיאורי דרמה ולחיבוטי נפש...

הבוקר לא משהו... מיצי העיכול הליליים עוד מקשים מן הסתם על המלאכה.
אלא אם הדד ליין דוחק והחומר ענייני ויבש.

 

[שולמית 1]

מעניין היה לקרא את התגובות.
עם חלקן הזדהיתי מאוד ויש כאלו שלא.
ובכן לתשובתי שלי-
אצלי זה בא עם הרגש והשכל.
כשאני עצובה ועצבנית- ואני טיפוס מאוד ביישן ומופנם (שלא רץ לספר מה מרגיש לי--)
אני פותחת מסמך בפובלישר או דף חדש בדפדפת ושופכת, הכול. לפעמים יוצא קטע קורע על יום מתסכל ולפעמים כתיבה ברמה של ילדה בת שלוש, אבל--- אני פשוט נשפכת וטוב לי.
המוזר הוא, שכשאני שמחה- אין לי טעם במילים. אני הולכת לנגן...
והקטע השכלי הוא, כשמתבקש ממני לכתוב. איך שקראו לזה כאן (לא זוכרת מי זו הייתה שם, בהודעה למעלה--) דד ליין. לאו דווקא מהעורכת.

 

[מריומה~]

נשמע מרתקקקקק....
אולי נקבל איזו טעימה??

אתם מגרים אותי לגמרי להעלות דברים שלי,
,
אני חייבת למצוא זמן להעלות אותם.

 

[מריומה~]

אצלי המדד הקובע הוא מולד הירח
הכל על פי מצב הרוח. גם לכתיבה עצמה אי אפשר להריץ אותי בכוח אלא אם מדובר בכתיבה טכנית.
כשמדובר בכתיבה השראתית, אני מגלה ששעות הערב והלילה הן הדרמתיות ביותר לתיאורי דרמה ולחיבוטי נפש...

הבוקר לא משהו... מיצי העיכול הליליים עוד מקשים מן הסתם על המלאכה.
אלא אם הדד ליין דוחק והחומר ענייני ויבש.

מיצי העיכול

 

[מרציפן]

אתם מגרים אותי לגמרי להעלות דברים שלי,
,
אני חייבת למצוא זמן להעלות אותם.

הפוטנציאל טמון בעצמך, אפשר לו להתגלות

 

[מריומה~]

הפוטנציאל טמון בעצמך, אפשר לו להתגלות

 

[בטטה 1]

זאת שאלה קשה.
כשיש לי מצב רוח טוב, אני כותבת מעולה.
מתי יש לי מצב רוח? טוב... תלוי...
כשיש לי דד ליין אני מרגישה שהכתיבה שלי פחות טובה וזורמת, אבל למעשה כשאני קוראת את החומרים אחר כך מסתבר שהתחושה שלי לא תמיד באה באמת לידי ביטוי בכתיבה. מה שכן הלחץ להספק קשה לי ועושה לי רע... אבל את כמות החומר הכתוב הוא מגדיל. כשחייבים - אז אין ברירה.

 

[שולמית 1]

אגב, אני נהנית לענות על דברים מעין אלו.
למדתי כתיבה מקצועית אולם ברסמי, לא כדי לעשות בזה שימוש ופתאום זה קופץ לי ממעמקי האינטלגנציה...

 

[חפציבה]

אני כותבת לעיתים רחוקות סיפורונים או שירים
וזה קורה רק כשיש השראה
שזה אומר בעיקר בלילה
אבל יכול להיות גם בטיול רגוע עם נוף עוצר נשימה
או למשל בחורף ביום שהכל מכוסה בשלג לבן וצח...

 

[פרספכתיבה]

שאלה טובה שאלתם ותשובה חד משמעית אין לה...

ככותבת גם בתור תחביב וגם כפרנסה בזמני לחץ עם דד ליין לאתמול... אני חושבת שהמשותף לכל אותם זמנים בהם הוצאתי יצירה משובחת היו מתוך "דחף פנימי" - או עומס רגשות כמו שתיארו קודמי שאז העט רצה לבד בלי רשות (ובז"כ חוק מרפי-בזמנים האלה פתאום נעלמים כל העטים מהסביבה...) , בלי טיוטות ובלי מחיקות נולדת יצירה מושלמת.
או מתוך דחף של לחץ בזמן-אני יודעת שתוך שעתיים אני אמורה להוציא משפט מחץ ללקוח- אז ארצה או לא זה בסוף ייצא... המוח מנוצל במקסימום והכורח מפרה את התוצאות.

אם אין את הדחף מבפנים-אפשר לעזור לו ע"י ריכוז (אוזניות עם מוזיקה רגועה, ניתוק פלאפון וכו'...), לנסות להתחבר לסיטואציה הנכתבת, לקרוא חומרים שונים על הנושא. אם עדיין המוח יבש - מחפשים השראות לאו דווקא מהתחום- מסתכלים בתמונות מעניינות, בפרסומות חכמות, מקשיבים להרצאה מעניינת ומשאירים "אש נמוכה" דולקת בירכתי המוח שברגע שההשראה תגיע- היצירה תתבשל.

עוד משהו שאני יכולה לומר- לפעמים הדקות האחרונות לפני השינה הם הזמן הטוב ביותר לכתיבה-אולי זה המנוחה מהיום העמוס שעבר, אולי ההרפיה לקראת שינה ואי הסחת הדעת והשחרור מהצורך לכתוב כי עכשיו צריך לישון- הוא הוא המאפשר למיי שבפנים להגיח בשקט ממחבואם ולצאת בחושך לאור עולם.

(בימי נעורי העליזים כתבתי פעם "שיר" על ההשראה החמקמקה הזו - הכתיבה בוסרית, בלי מקצבים ובלי ליטושים-אבל התוכן נכון עד היום:

כשתאמרו עכשיו! - אין עט
וכשיש - אז אין על מה...
ולמה? זאת מי ידע?!
והדף? גם הוא אילם.

אנא אבא אל תמנע
את שפע אוצרך ממני
ובקולמוסי ד' נא שים
תמיד מילים מבית גנזיך.)

 

[BRO]

אני כותבת מעולה, אחרי שעיבדתי במוח את מה שאני רוצה לכתוב, בד"כ אני חושבת בראש על הברכה/שיר/מאמר/כתבה, וכשאני מתיישבת לכתוב זה זורם. אני משתדלת לא לשבת כשלא חשבתי מראש וניתחתי במוח היטב את הנושא המדובר. כמובן, שנושא רגיש שמפעיל אצלי מערכת רגשות נכתב במהירות יותר.