סקר: השתתפות בשמחות המשפחה

eden7115

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
נכתב ע"י לו יצוייר;1487472:
סתם מסקרן - כל אלה שכתבו שהם משתתפים תמיד בבריתות של אחיינים:
הבוסים בעבודה תמיד מאפשרים לכם?
אני עצמאית, אבל אחותי וגיסותי מסתדרות גם עם הבוסים.
לא כל יום לאחיך/אחותך/גיסתך נולד בן!
אז נכון - יש תקופות שהן יותר "עמוסות בשמחות" ב"ה, אבל משפחה זה משפחה...

דרך אגב, בצד שלנו מקפידים להגיע גם לכל האירועים של הדודים - גם מחוץ לעיר.
בר מצווה, בת מצווה, ברית, חינה, חתונה, ואפילו יום הולדת מוחד (לדוד/ה!) או חנוכת בית חגיגית...

נכתב ע"י מגדים;1487604:
שאלה נוספת (אך לא חלק מהסקר), משפחות גדולות (בציבור החרדי, הממוצע היא פחות או יותר 7 ילדים), איך עושים את כל ההתכנסיות, (שימו לב, לפי התשובות שזה יוצא בערך כל חודשיים שלש).
מילא אם מדובר באירוע חד או דו שנתי, ישנם כאלה שוכרים אולם קטן, לפורים, ליל הסדר וכדומה. אך לעשות זאת כל חודשיים שלש?

בית הוריי גדול במיוחד במוצהר עבור מטרה זו.
 

sh12

משתמש מקצוען
נכתב ע"י eden7115;1487727:
אני עצמאית, אבל אחותי וגיסותי מסתדרות גם עם הבוסים.
לא כל יום לאחיך/אחותך/גיסתך נולד בן!
אז נכון - יש תקופות שהן יותר "עמוסות בשמחות" ב"ה, אבל משפחה זה משפחה...

דרך אגב, בצד שלנו מקפידים להגיע גם לכל האירועים של הדודים - גם מחוץ לעיר.
בר מצווה, בת מצווה, ברית, חינה, חתונה, ואפילו יום הולדת מוחד (לדוד/ה!) או חנוכת בית חגיגית...

בית הוריי גדול במיוחד במוצהר עבור מטרה זו.

כשהמשפחות גדולות יכול להיות גם 20 לידות בשנה. רק של אחיות וגיסות ב"ה:)
 

האיה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
סקר ממש מענין, כי השוני בין המשפחה של בעלי בנושא מאוד משמעותי ואני תוהה הרבה למה,

אני באה ממשפחה גדולה ובין האחינים הראשונים ככה שיש די הרבה שמחות בלע"ר לעומת המשפחה של בעלי שהם ממש משפחה קטנה
1. אצלינו (רובם גרים באותה עיר אבל יש גם קצת ברחבי הארץ) מאוד משתדלים להגיע לשמחות ולבריתות אם ניתן 2 בני הזוג ואים לא(עבודה לימודים וכו') רק אחד מגיע,
אצל בעלי יש ברית בערך אחת לשנתיים אז כולם חיבים להגיע ...
2. אצלינו בלי סוף, ויוזמים ערבים משותפים כמו ערבי לביבות וכו' טיולים ומפגשים יזומים בחופש
אצל בעלי מתארחים אצל ההורים הרבה אבל עם האחים כמעט ולא יוצא להתראות (4 זוגות ב-2 ערים רחוקות מההורים).
3.ברור, מתחילת החתונה עד סופה
4. לבנתיים מגיעים כולם עם כל הילדים וממש מההתחלה והסוף תלוי בשעה, במיקום ובתאריך...
5. כפי שצינתי רובנו גרים באותה עיר אבל גם אלו שגרים בערים אחרות לא מפספסים בד"כ.

ובאמת מסקרן אותי ממה נובע השינויים באופי המשפחות, במרחק הפיזי, גודל המשפחה, אופי?
 

חנון

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
נכתב ע"י מגדים;1487233:
לצורך עבודה מסוימת, אשמח לקבל כמה שיותר תגובות בנושא השתתפות בשמחות של בני משפחה.

1. האם אתם ובני הזוג, משתתפים בכל הבריתות של האחיינים (משני צידי בני הזוג)? אפשר לדרג מ1 שכמעט ולא, עד 10.

2. כמה פעמים בשנה נפגשים כל המשפחה, (אחים אחיות וילדיהם)?

3. האם אתם רואים זאת כחובה להשתתף בחתונות של האחים\אחיות מההתחלה ממש, ועד הסוף ממש, גם במקרים שגרים בערי השדה, והחזרה הביתה תצטרך להיות במונית\טנדר?

4. כנ"ל בשאלה 3, אך בחתונה של אחינים \אחייניות?

5. רצוי לציין האם משפחתכם גרים באותו עיר או לא?
אני באה ממשפחה ברוכת ילדים בלע"ה יותר כפול מאשר אצל בעלי, בכ"ז בצד שלי היחסים הרבה יותר חמים ונעימים.
1] בצד שלי כולם באים, גם כשיש מחוץ לעיר הרוב נוסעים, בצד בעלי לא כולם מזמינים, קרה שרק בעלי נסע וקרה שלא
2] כל שבוע אני פוגשת לפחות חלק או שאחרות נפגשות בלעדי, בחנוכה נפגשים כולם, בפורים אני לא פוגשת תמיד את כולם כי לכל אחד יש גם את הצד השני לבקר, בשמחות יושבים ביחד.
3] אחים והאחיות בוודאי! מהתמונות לפני עד התמונות אחרי!!!
4] אחיינים באותו עיר עד הסוף, מחוץ לעיר עד האוטובוס האחרון 12:30-1. אנחנו חסידים והרוב לוקחים גראמער המצוה טאנץ נמשך לפחות עד 2.
5] בצד שלי רוב גרים באותו עיר ובצד של בעלי יותר מפוזרים.
נ.ב. זה מאוד תלוי באופי המשפחות והמוצא
בגדול אצל הירושלמים בלע"ה המשפחות גדולות והיחסים יותר קרים ובקושי באים בשמחות, יש גם יוצאים מהכלל עם יחסים טובים.
אצל האירופאים ניצולי השואה שנשארו אחד מעיר ושניים ממשפחה מרגישים קרובים גם עם בני דודים שניים.
חוץ מזה, פעם גרו כולם באותו חצר ובאותו שכונה וממילא נפגשו המון, היום גרים כולם בפרברים וכולם עסוקים יוצא שפחות נפגשים
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אם הסקר באמת חשוב, כדאי לפלח את התגובות לפי מגזר/ארץ מוצא, ולפי גודל המשפחה וגילה הממוצע.

אנחנו כבר כמעט לא משתתפים בבריתות של אחיינים. פשוט כי זה כמעט לא קורה. כשיש משתדלים להגיע.
חתונות של אחיינים עברנו כבר למעלה מארבעים בשני הצדדים, אז מטבע הדברים ההתייחסות משתנה, אם כי משתדלים מאוד לא לאחר את החופה, ויוצאים באוטובוס האחרון.
 

eden7115

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
נכתב ע"י sh12;1487738:
כשהמשפחות גדולות יכול להיות גם 20 לידות בשנה. רק של אחיות וגיסות ב"ה:)

20 לידות לא שוות ל-20 בריתות... :)
 

הני מושקוביץ

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
נראה לי שהאופי של המשפחות תלוי מאוד בצורת הגידול לפני החתונה והמאמצים של ההורים\ילדים לתחזק את הקשרים.

יש לי נסיון של שני הכיוונים והסתכלות והתבוננות על קשרים כמס' שנותי בערך.
המסקנה שלי היתה כך:
מצד ההורים:
הורה שמעדיף ילד אחד על פני האחר גם אם לא במודע אבל לפעמים יש נוכחות של העדפה כלשהי (תמיד לצד מישהו מסוים במריבות למשל) באופן אוטומטי לילד מסוים\לשאר הילדים במשפחה יש תחושות קנאה שלא נעלמות במשך השנים וממילא היחסים אחרי הנישואים לא משתנים אם בגלל הקיבוע של הרגש או בגלל חוסר בשלות בענין המסוים הזה והבנת ההורים, התהליכים והנתונים שבשלם נראית היתה העדפה כלפי הילד המסוים הזה.
כך, שהיחסים נשארים קרירים ומרוחקים.

אם אחרי הנישואים של כל הילדים, ההורים לא יוזמים קשרים, לא מזמינים ולא מתראים, לא מתאמצים לבוא לשמחות של ילדיהם לא משתתפים גם במובן רגשי כשאי אי אי אפשר להגיע.
הילדים גם אם זה לא נכון, מרגישים סוג של ריחוק מההורים וממילא פחות נפגשים (זה כמובן לא חד-משמעי) כך שלא כ"כ יודעים מי ילדה מה מתי כמה וכו'. הקשר כבר פושר יותר.

זה כמובן גם תלוי בחינוך, אם ילד רואה ושומע ש"בשביל משפחה מתאמצים גם כשאי אפשר" יתאמץ לעזור לאחיו ולאחיותיו גם כשזה לא הכי נח\מתאים, וכמובן גם אחרי הנישואים.

מצד הילדים:
אחים חייבים ליצור קשר לפחות חד שבועי עם כל אחד מבני המשפחה כדי לתחזק את הקיים, לשתף ולהשתתף, וכמובן-להיות מקבל, חביב, לא ווכחן, מקשיב, חם ואכפתי.
זה מקשר בין הילדים הנשואים.

אני היום מאוד משקיעה ביחסים בין הילדים שלי, ומטמיעה בהם את הענין שמשפחה היא הכי בעולם, ומתאמצים למעלה מהנורמה (גם אם כרוך במאמצים של נסיעה של 5 שעות לכל צד בימי גשמים או חמה וגם במאמצים פיננסיים), אני יודעת שזה יחזיר את עצמו בכפליים בעז"ה.
 

מגדים

משתמש צעיר
נכתב ע"י שושיה;1487988:
נראה לי שהאופי של המשפחות תלוי מאוד בצורת הגידול לפני החתונה והמאמצים של ההורים\ילדים לתחזק את הקשרים.


אם אחרי הנישואים של כל הילדים, ההורים לא יוזמים קשרים, לא מזמינים ולא מתראים, לא מתאמצים לבוא לשמחות של ילדיהם לא משתתפים גם במובן רגשי כשאי אי אי אפשר להגיע.

זה כמובן גם תלוי בחינוך, אם ילד רואה ושומע ש"בשביל משפחה מתאמצים גם כשאי אפשר" יתאמץ לעזור לאחיו ולאחיותיו גם כשזה לא הכי נח\מתאים, וכמובן גם אחרי הנישואים.

מצד הילדים:
אחים חייבים ליצור קשר לפחות חד שבועי עם כל אחד מבני המשפחה כדי לתחזק את הקיים, לשתף ולהשתתף, וכמובן-להיות מקבל, חביב, לא ווכחן, מקשיב, חם ואכפתי.
זה מקשר בין הילדים הנשואים.

אני היום מאוד משקיעה ביחסים בין הילדים שלי, ומטמיעה בהם את הענין שמשפחה היא הכי בעולם, ומתאמצים למעלה מהנורמה (גם אם כרוך במאמצים של נסיעה של 5 שעות לכל צד בימי גשמים או חמה וגם במאמצים פיננסיים), אני יודעת שזה יחזיר את עצמו בכפליים בעז"ה.

באו נשאל הפוך. (לא שאני אישית יש לי דעה שונה, ולא ח"ו לתקוף אף אחד אישית, רק כדי לחדד את שורש הענין).
מתוך דבריך נשמע בפירוש: שצריך להשקיע, לתחזק ולהתאמץ על זה.
מי אומר? אם עושים זאת היות ועם המשפחה יש לי קשר נפשי הכי חזק, גדלנו ביחד, אותו עבר, קשיים משותפים (שגורם לפתיחות אחד לשני, לעומת אדם לא מן המשפחה), וממילה מדברים ונפגשים ועושים למענם יותר מן הרגיל, זה מובן לכל אחד.
אך עצם המושג ש'צריך לתחזק את הקשרים', מי אומר?
'טוב שכן קרוב מאח רחוק'. ואם מישהו מרגיש קרוב לשכן\חבר ומעדיף את חברותו מאשר משפחתו, יש בזה עוולה? בתור דוגמה, מוצאים זאת אצל הבעלי תשובה ועולים חדשים, שיש להם יותר קשר, לא רק מעשי, אלא גם רגשי לחבריהם הדומים להם ומבינים אותם, מאשר לבני משפחתם. עוזרים אחת לשניה בזמי לידה\חולשה. הילדים ההורים ירצו לנסוע לשבת, אין להם בעיה שהילדים ישנו אצל החברים. ולמה? כי הם מרגישים קרובים אליהם.
אם נעזוב כרגע את החלק שיזהרו שלא יהיה חילול השם ומחלוקת, ושצריך לקרב אותם, עצם הדבר מצד 'המשפחתיות', יש בזה בעיה?

ומה זה שונה, מאחת שגרה לדוגמה בצפת, המרחק\זמן הנסיעות עושה משהו. כשהיא צריכה ביבי-סיטר היא לא יכולה לבקש מאחותה, וכו' וכ' בעוד דוגמאות של עזרה וחבירות.
אז אם אחרי כמה שנים, משפחתה מוצאים אותה לא ממש משתתפת באירועים, ולא ממש מתחברת אל ההוואי המשפחתי, עדיף לה החברות שלה. יש בזה חסרון?
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
חיכיתי לתגובה כזו, ואני רוצה להוסיף:
כשם שעם השכנים בבניין של 20 דיירים, היחסים אינם שוים וזה נורמלי, כך גם בין אחים!
ב"ה מדובר כיום על משפחות גדולות, שבין 10 ל-15 אחים ואחיות זה חזון נפרץ. מרחק השנים יוצר מרחק מנטלי. אינו דומה מי שהתחנך לפני X שנים כשהוריו היו צעירים, למי שהתחנך 15 או 20 שנה אחריו כשבזקן האב היו כבר שער שיבה.
טבעי שזה ישפיע במודע או שלא במודע על הקשר החברי בין האחים.
 

sari93

משתמש צעיר
נכתב ע"י מגדים;1488023:
ומה זה שונה, מאחת שגרה לדוגמה בצפת, המרחק\זמן הנסיעות עושה משהו. כשהיא צריכה ביבי-סיטר היא לא יכולה לבקש מאחותה, וכו' וכ' בעוד דוגמאות של עזרה וחבירות.
אז אם אחרי כמה שנים, משפחתה מוצאים אותה לא ממש משתתפת באירועים, ולא ממש מתחברת אל ההוואי המשפחתי, עדיף לה החברות שלה. יש בזה חסרון?

זה לא אמור להיות אחד על חשבון השני.
טוב שכן קרוב כי אכן יש הרבה מאד דברים שמי שנמצא קרוב אלי מטבע הדברים יותר קרוב אל חיי, יותר מסייע, יותר משתתף
אבל, זה עדיין לא סותר את הקשר הקרוב שצריך להיות עם המשפחה, אז נכון, הקשר הזה מתבטא יותר בטלפונים והשתתפות מרחוק ופחות בעזרה ממשית ומפגש פנים אל פנים.
אבל אם באמת חשוב לשמור על הקשר הוא ישמר בכל מצב!
בכל אופן לא סתם אומרים דם זה לא מים...
 

בתנופה

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
נכתב ע"י מירי456;1487699:
אנחנו משפחה גדולה עם אחיינים נשואים
1. מאוד משתדלים לפחות אחד מבני הזוג
2. בד"כ בשמחות משפחתיות בר מצוות חתונות שבע ברכות, בערך פעם בשנתיים עושים שבת התאחדות גדולה, וחלק מהמשפחה נפגשת בחגים
3. חובה, ויש אצלנו הרבה ב'ערי שדה'
4. כמו 3 בלי צילומי סטודיו
5. מפוזרים בכל חלקי הארץ

כנ"ל
 

מגדים

משתמש צעיר
נכתב ע"י sari93;1488036:
אבל אם באמת חשוב לשמור על הקשר הוא ישמר בכל מצב!

זאת בדיוק השאלה, יש לזה 'חשיבות מיוחדת', או שאם ישנה קשר משפחתי, ודאי וודאי שזה טוב ונפלא. אך אם משום איזה סיבה, מנטלי\ריחוק וכו' אין (או אין הרבה) קשר רגשי, האם 'חשוב לשמר את זה'?
 

sari93

משתמש צעיר
נכתב ע"י מגדים;1488087:
זאת בדיוק השאלה, יש לזה 'חשיבות מיוחדת', או שאם ישנה קשר משפחתי, ודאי וודאי שזה טוב ונפלא. אך אם משום איזה סיבה, מנטלי\ריחוק וכו' אין (או אין הרבה) קשר רגשי, האם 'חשוב לשמר את זה'?

קצת קשה להאמין שיש מי שיגיד שקשר משפחתי זה לא דבר מספיק חשוב בשביל לשמור עליו
(ולא הכוונה לכאלה שהקשר עלול לפגוע ברוחניות/ שלום בית/ לא יודעת מה...)
 

מגדים

משתמש צעיר
סליחה, אך זאת לא תשובה המניחה את הדעת.
כמו שישנם כאלו שיש להם קשר חברי עם כל השכונה, וכל המכרים שאי פעם למדו איתם בבית הספר היסודי, או אחרים ה'חיים' את המשפחתלוגיה שלהם, כל היחוס, וכל הבני דודים הרחוקים, והמחותנים וכו'. ואחרים חיים בסדר גמור בלי התחביבים הללו.
אם כן גם בנושא של קשר משפחתי, אצל אחד זה חשוב יותר, ואצל השני פחות.
 

מזל בן הרוש

משתמש צעיר
2 המשפחות שלנו יחסית צעירות עדיין, אתייחס בתשובתי גם לאחיינים- אירועים של אחים שלנו וגם לבני דודים- ז"א ארועים של בני דודים

1. אחיינים נגיע בוודאות עם כל המשפחה בכללותה. לא משנה איפה יהיה. בני דודים - נדאג לשלוח לפחות נציג אחד או שניים בקשר קרוב יותר.

2. האחים והאחיות לפחות 4-5 פעמים בשנה כולם ביחד, אבל כל פעם נפגשים 2 זוגות יחד בשבתות אצל ההורים. בני דודים אחת לשנה לפחות מנסים להעלות ל2 פעמים בשנה.

3-4. וודאי. זה התרגשות עצומה. זה ככה גם בחתונות של האחים והאחיות וכך אני מאמינה שיהיה בחתונות של האחיינים (ככה היה בבר מצוות), בבני דודים זה משתנה - בצד שלי כי המשפחה גדולה יותר וודאי שנהיה אך נגיע בשעה סבירה כמו שאר האורחים ונצא בסוף. אצל המשפחה של בעלי, נהיה כמו אחי החתן עצמו. מפתיחת האולם עד סגירתו.


5. אנחנו גרים במודיעין עילית, משפחת בעלי מהצפון, משפחתי מהדרום וחלק מפוזרים במרכז. אבל אנחנו בעלי רכב אז אני מניחה שזה גם נתון חשוב.
 

sari93

משתמש צעיר
נכתב ע"י מגדים;1488104:
סליחה, אך זאת לא תשובה המניחה את הדעת.
כמו שישנם כאלו שיש להם קשר חברי עם כל השכונה, וכל המכרים שאי פעם למדו איתם בבית הספר היסודי, או אחרים ה'חיים' את המשפחתלוגיה שלהם, כל היחוס, וכל הבני דודים הרחוקים, והמחותנים וכו'. ואחרים חיים בסדר גמור בלי התחביבים הללו.
אם כן גם בנושא של קשר משפחתי, אצל אחד זה חשוב יותר, ואצל השני פחות.

טוב, אין בעיה, אני בטוחה שיש דעות שונות משלי, בשביל זה יש סקר... ;)
אבל לפי התגובות שבינתיים ענו פה כולם משתדלים כן להשתתף ולתקשר יש כאלו שבחרוף נפש ויש שרק משתדלים, אבל אף אחד לא כתב: טוב לי עם השכנים, החברים, הידידים מהשכונה, לא בוער לי ללכת לחתונה של אחיין כי השכנה עושה בר מצווה (אולי קצת הקצנתי)
או שפשוט מי שכן חושב כך לא כותב את זה פה...
 

מגדים

משתמש צעיר
נכתב ע"י sari93;1488143:
טוב, אין בעיה, אני בטוחה שיש דעות שונות משלי, בשביל זה יש סקר... ;)
אבל לפי התגובות שבינתיים ענו פה כולם משתדלים כן להשתתף ולתקשר יש כאלו שבחרוף נפש ויש שרק משתדלים, אבל אף אחד לא כתב: טוב לי עם השכנים, החברים, הידידים מהשכונה, לא בוער לי ללכת לחתונה של אחיין כי השכנה עושה בר מצווה (אולי קצת הקצנתי)
או שפשוט מי שכן חושב כך לא כותב את זה פה...

קודם כל, אני מדגיש שאין כאן ויכוח עם אף אחד אישית. רק לברר את שורש הדברים.
אכן כך משמע מרוב התגובות פה, אך השאלה מהיכן זה התחיל? האם בגלל שיש קשר רגשי (וזה טוב מצוין ויפה) ולכן מתאמצים. או שגם אם אין קשר נפשי ורגשי, (ואין בעיה שמישהו יפגע...), שבכל זאת חייבים לבנות את הקשר. ואם אין קשר, זה מראה על בעיה מסוימת?

אולי ארשה לעצמי עוד שאלה: יכול להיות שזה שונה בין גברים (שכליים\תכליתיים), לבין נשים - שהקב"ה ברא אותם שיפעלו יותר עם הרגש?
 

sari93

משתמש צעיר
נכתב ע"י מגדים;1488166:
קודם כל, אני מדגיש שאין כאן ויכוח עם אף אחד אישית. רק לברר את שורש הדברים.
אכן כך משמע מרוב התגובות פה, אך השאלה מהיכן זה התחיל? האם בגלל שיש קשר רגשי (וזה טוב מצוין ויפה) ולכן מתאמצים. או שגם אם אין קשר נפשי ורגשי, (ואין בעיה שמישהו יפגע...), שבכל זאת חייבים לבנות את הקשר. ואם אין קשר, זה מראה על בעיה מסוימת?

אולי ארשה לעצמי עוד שאלה: יכול להיות שזה שונה בין גברים (שכליים\תכליתיים), לבין נשים - שהקב"ה ברא אותם שיפעלו יותר עם הרגש?

כמובן שללא מטרת ויכוח, (בד"כ אני לא נוהגת להשתתף בויכוחים שצצים פה כ"כ הרבה)
יכול להיות שזה כ"כ ברור לי כיון שאצלינו יש קשר משפחתי מאד חזק בכל המשפחה המורחבת ברוך ה'
אז כאן אני אשאיר לאחרים להמשיך ולהשתתף ולהביע דעתם, בהחלט מעניין לשמוע
 

מזל בן הרוש

משתמש צעיר
נכתב ע"י sari93;1488036:
זה לא אמור להיות אחד על חשבון השני.
טוב שכן קרוב כי אכן יש הרבה מאד דברים שמי שנמצא קרוב אלי מטבע הדברים יותר קרוב אל חיי, יותר מסייע, יותר משתתף
אבל, זה עדיין לא סותר את הקשר הקרוב שצריך להיות עם המשפחה, אז נכון, הקשר הזה מתבטא יותר בטלפונים והשתתפות מרחוק ופחות בעזרה ממשית ומפגש פנים אל פנים.
אבל אם באמת חשוב לשמור על הקשר הוא ישמר בכל מצב!
בכל אופן לא סתם אומרים דם זה לא מים...

אני מסכימה עם שרי ב100%.

אנחנו גרים רחוק מכל בן משפחה בטווח של לפחות חצי שעה נסיעה ברכב.
וכשהיו מקרים שהיינו צריכים עזרה נוכחנו לגלות איזה שכנים מדהימים יש לנו ולהכיר טוב בערך המושג טוב שכן קרוב מאחר רחוק.
כי אכן בגלל המרחקים בהרבה דברים אף אחד מבני המשפחה לא יכל לעזור והשכנים והחברים מהסביבה פשוט עזרו בצורה מדהימה.

אבל עדיין זה לא צריך לסתור את ההשקעה ואת הצורך בלתחזק קשר ולשמור.
נכון שלא עם כל הבני דודים יש לי קשר יומיומי או אפילו חודשי, אבל אני כן אקפיד שלפחות אחד מבני הזוג יכבד בבריתות/ארועים שנערכות. אפילו כשהמרחק הוא מעל שעה נסיעה.
בצד של בעלי שהמשפחה קטנה יותר וארוע נערך התדירות נמוכה מאד, נגיע גם בהרכב מלא.

ועם אחים ואחיות זו וודאי לא שאלה שצריך לשמור על הקשר. דם זה לא מים - לא סתם.
הם תמיד יהיו בשבילכם ולצידכם לא משנה מה יקרה, מה עשיתם ועל מה דנתם. בשעת הצורך הם כאן והם יעשו הכל בשבילכם. וזה דבר שאין לו תחליף.
 

eden7115

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב ואדריכלות פנים
נכתב ע"י מגדים;1488166:
קודם כל, אני מדגיש שאין כאן ויכוח עם אף אחד אישית. רק לברר את שורש הדברים.
אכן כך משמע מרוב התגובות פה, אך השאלה מהיכן זה התחיל? האם בגלל שיש קשר רגשי (וזה טוב מצוין ויפה) ולכן מתאמצים. או שגם אם אין קשר נפשי ורגשי, (ואין בעיה שמישהו יפגע...), שבכל זאת חייבים לבנות את הקשר. ואם אין קשר, זה מראה על בעיה מסוימת?

מה הכוונה מהיכן זה התחיל?
זה התחיל מזה שנולדנו לאותם הורים וחיינו יחד במשך עשור לפחות...
זה התחיל מהידיעה שמשפחה תמיד יהיו שם בשבילך ללא עוררין ושמשפחה היא מעל הכל!
לא משנה כמה החבר קרוב ועוזר ותומך - אם החיים יאלצו אותו או אותך לעבור לדירה מרוחקת - לא בטוח עד כמה הקשר יצליח להשמר...

קשר של משפחה זה קשר שאי אפשר לנתק!
(ומי שמנתק עושה לדעתי עוול לעצמו ולמשפחתו...)
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

18.11

י"ז חשוון


וובינר מרתק!

המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג

הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.

הכניסה חופשית!


19.11

י"ח חשוון


פתיחת

קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI

קורס מקוצר


19.11

י"ח חשוון


אירוע שיתופים ייחודי

בוטים מספרים על עצמם

בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.

הכניסה חופשית!


25.11

כ"ד


פתיחת

קורס פרסום קופי+

מלגות גבוהות!


27.11

כ"ו חשוון


פתיחת

קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות

מלגות גבוהות!


27.11

כ"ו חשוון


פתיחת

קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!

מלגות גבוהות!


27.11

כ"ו חשוון


נפתחה ההרשמה!

קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!

מלגות גבוהות!


הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יי שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

געגוע קיצי • אתגר 138

לוח מודעות

למעלה