התייעצות ספר חינוך להורים לגיל הרך

דובונים · 1/10/20

אשמח לקבל את המלצותיכם לספר בנושאי חינוך - בעיקר משמעת והקניית הרגלים לגיל הרך.

דובונים · 1/10/20

חיה ו ק · 14/12/23

אני מחפשת הרצאות לחינוך ילדים, בעיקר אני רוצה להתמקד כרגע על הגיל הרך (2-3 והלאה)
אני מחפשת אולי הרצאות בקול הלשון משהו שאני ובעלי נוכל יחד לשמוע,
שמעתי על הרב יעקובזון. יכולים לכוון אותי יותר?
יש עוד משהו מומלץ לא דווקא קול הלשון?

תודה רבה

אהובה ו · 14/12/23

הספרים של הרב יעקובזון מאוד מומלצים

RIVKAG · 14/12/23

נכתב ע"י חיה ו ק:
אני מחפשת הרצאות לחינוך ילדים, בעיקר אני רוצה להתמקד כרגע על הגיל הרך (2-3 והלאה)
אני מחפשת אולי הרצאות בקול הלשון משהו שאני ובעלי נוכל יחד לשמוע,
שמעתי על הרב יעקובזון. יכולים לכוון אותי יותר?
יש עוד משהו מומלץ לא דווקא קול הלשון?

תודה רבה

ההרצאות של הרב יחיאל יעקובזון. מדהים. מעולה ויישומי. מומלץ ביותר.

מיכלוין · 15/12/23

יתכן שבשביל אמא לילדים בגיל הרך - השתתפות בסדנה תעזור קצת יותר מקריאת ספרים.
אולי תחפשי בסביבה שלך 'הנחיית הורים' בקבוצה קטנה וכד'

כי בגיל הזה (לדעתי) צריך בעיקר לחזק את הרגשת הביטחון של האמא,
שתרגיש שהיא ה"מובילה" בבית, ולא "מובלת" ע"י הילדים...

לי בכל אופן זה מאוד מאוד עזר כשהילדים שלי היו קטנים,
לעומת הידע שרכשתי מספרים והרצאות, שפחות עזרו לי ברכישת הרגשת הביטחון הנ"ל.

הדגשה:
לא כתבתי שקריאת הספרים ושמיעת ההרצאות - לגמרי לא עזרו, אלא "פחות עזרו" ודווקא "ברכישת הרגשת הביטחון"
כלומר: זה כן עזר לי עם רוב הילדים, ה"רגילים"... בנוסף לשיחות עם בעלי שישבנו ללבן יחד נושאים, לפרוק...לספר סיפורים.. וגם לקבל ממנו עצות טובות ברוח ובהשראת ההרצאות של הרב יעקובסון (ששנינו שמענו).
אז ההרצאות עזרו לי יותר לדעת את הכללים, ועם רוב הילדים זה הספיק לי.

אבל עם אחד הילדים, שהיה "מאתגר" ברמות מאוד גבוהות - ממש עזרה לי הסדנה הקבוצתית הזו,
כי במקרה הזה - הייתי צריכה ממש "אימון אישי" של חיזוק הביטחון שלי בתור "אמא"...
הילד הזה פשוט הצליח לערער את הרגשת הסמכות שלי בתור אמא"!
ובמקרה הזה - עזרה לי רק הסדנה הזו.
כי ישבנו שם כמה אימהות יחד, כל אחת עם הסיפורים שלה... אז קודם כל זה נתן לי תחושה שאני לא לבד במערכה... וכמוני יש עוד אימהות רבות שמתמודדות עם הבעיה שלי / בעיות דומות...
ובעיקר - המנחה שהדריכה אותנו, והשיבה לכל שאלה.. זה ממש מה שהייתי צריכה.

אני זוכרת שהיא נתנה לי דוגמא של אבא/סבא סמכותי כזה, אולי רב, שבשולחן שבת לא צריך להעיר לילדים / לצעוק עליהם שישבו במקומות / לא ידברו בזמן הקידוש וכו'.
אלא הוא רק נכנס הביתה, רק רואים אותו, או שהוא רק מביט על מישהו (מבט מאוד מסויים שמשדר גם יציבות וסמכות, וגם אהבה וטוּב) - כולם עושים מיד את מה שהוא מצפה שיעשו (לפעמים אפילו לא אומר..)
מתוך יראת כבוד כזו... לא מתוך פחד שיוצר ריחוק. אלא מאהבה, מתוך רצון לראות אותו שמח ומרוצה, כי אוהבים אותו, יודעים שיש לו עקרונות חזקים, ואיתו אי אפשר "לשחק"... אז מכבדים אותו ושומעים לו.
לשם אנחנו שואפות!

בזמנו, שאלתי את עצמי איך אני מגיעה למקום הזה?????
זה אמנם תהליך, אי אפשר להגיע לשם ביום אחד, אם אני נמצאת רחוק - - -
אבל ההתחלה של התהליך הזה (בשבילי) היתה להחדיר לעצמי כל הזמן מחשבות של סמכות:
אני האמא בבית, אני המחליטה, וזה בסדר אם החלטתי משהו - גם אם בסוף התברר שטעיתי...
אני בנ"א ולא מלאך, אני סה"כ רוצה להיטיב לכולם ולא נורא אם טעיתי, זה עדיין לא מוריד מהסמכות שלי בתור אמא.
אף ילד לא יערער אותי ולא יבהיל אותי אם הוא אומר לי "לא רוצה"...
(או מסרב בפועל, בלי לומר "לא רוצה", שזה יותר גרוע בעיניי...)
ממש דיברתי עם עצמי ככה (במחשבות) וחזרתי על זה שוב ושוב ושוב!

העבודה שלי היתה - הרבה הרבה להרגיע את עצמי!! לא לפחד! לחזק את עצמי שבטוח אני אצליח...
מי ששולט במצב, ובטוח שגם הלאה - תמיד הוא ינהיג את הבית, ואף אחד לא יוכל לערער אותו - לא יִלָּחץ כשמישהו ינסה להזיז אותו מהעמדה הזו...

אני יודעת שזה קשה. כי מיד עולה השאלה: מי אמר שאני אשאר תמיד בעמדת 'מנהיגת הבית'?
מי אמר שהילד לא יצליח לשבור אותי...?!
והתשובה המעצבנת היא: אם תרגישי בטוחה בעצמך - השדר יעבור לילד, ואז תצליחי בקלות להנהיג משמעת..
אבל איך אפשר פתאום להרגיש בטוחה, כשאני כל כך לא בטוחה....?!

בקיצור, זה פלונטר רציני שאני מכירה מקרוב, מהשנים הראשונות שלי בתור אמא.
אבל עם הרבה סיעתא דישמיא ותפילות, והשתדלות של "חיזוק עצמי" - בעזרת השם נצליח!

בעיקרון,
ההגדרה של הקניית משמעת בתמצית (לפי דברי הרב יעקובסון) היא:
"עקביות תקיפה ורגועה"

לי היה קל יחסית עם העקביות (כי אני טיפוס יסודי ועם הרבה סבלנות...)
גם ה'תקיפות' בא לי די בקלות...
אבל ה"רגועה" היה החלק הכי קשה בשבילי...
מצד אחד - לומר את הדברים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים (ולהתכוון לכך באמת, גם בקולות הלב הפנימיים... כי הילד מרגיש ושומע אותם הכי חזק שאפשר...)
ומצד שני - לעשות את זה בשיא הרוגע...... ולהאמין שבטוח אצליח (בסוף.. גם אם לא מיד...) ולכן אין סיבה להילחץ/לפחד.
ולמה היה קשה לי לומר ברוגע? כי לא מספיק הייתי בטוחה בעצמי (שאני עושה את הדבר הנכון, שהילד באמת ישמע, שהטכניקה הזו תעזור... משום מה יש הרגשה שאם נצעק - זה יותר יעזור...)
אבל ההיפך הוא הנכון, כשאנו צועקות - הילד קולט שאיבדנו שליטה.. זה מראה על חולשה, לא על חוסן!
והילדים יודעים לזהות את החולשות הללו טוב מאוד, (בלי שישמעו את ההרצאות של הרב יעקובזון.......

)

אגב, אסור יותר מידי להיבהל גם מנפילות ומחוסר הצלחות...
רק ללמוד את הלקחים ולהמשיך עם הפנים קדימה!
וכדאי המון המון לתרגל... כל אחד - בתחום שבו קשה לו.
לדוגמא: אני הייתי צריכה יותר לתרגל על הרוגע,
אבל יש לי חברות שלהיפך - קשה להן מאוד לומר דברים בצורה ברורה וחדה, הן רכות מדי...
אז הרוגע אצלן - לא בעיה בכלל, אבל התקיפות - זה החלק הקשה שלהן.

זה מזכיר לי סיפור שחברה טובה סיפרה לי פעם:
היא היתה עם הילדים בגינה, וקראה להם ללכת הביתה.. ואף ילד אפילו לא פזל לכיוונה! אף אחד לא הראה נכונות להתייחס ברצינות למה שהיא מבקשת...
אז היא פנתה בייאוש לשכנה שהיתה איתה בגינה ואמרה לה: "תראי מה זה, הם אפילו לא מתייחסים..."
והשכנה הזו ענתה לה תשובה שממש "איפסה" אותה, היא שאלה לה:
"תגידי את האמת, בתוך הלב - את באמת החלטת לעלות הביתה? או שאת עדיין מסתפקת"?
היא הודתה שכן, היא באמת מסתפקת אם לעלות הביתה, או להישאר עוד קצת בגינה..
והשכנה אמרה: "מיד ידעתי! שמעו את זה על טון הדיבור שלך"!

בקיצור,
המסקנה שהומחשה לה מכל זה - שמה שאנחנו מרגישות - עובר ישירות בטון הדיבור, בתנועות הגוף וכו'
לכן מאוד חשוב לחזק את עצמינו, במיוחד כשהילדים קטנים, משתי סיבות:
1. כי בדרך כלל כשהילדים קטנים - אנחנו צעירות וחסרות ניסיון, וממילא - לא בטוחות בעצמינו, וזה עובר בשדר ישיר לילדים!
2. ככל שהילדים קטנים - הם עוד יותר אלופים לקלוט את השדר הסמוי הזה...!

לכן חשוב מאוד לשנן לעצמינו:
אני האמא בבית, אני מובילה את הילדים, זה בסדר אם החלטתי שעכשיו הילד ילך לישון /יתקלח וכד'
ומותר לי (לטובתו כמובן) להחליט דברים ולעמוד עליהם.
הילד לא יהפוך להיות ה"מנהל הקטן" והמחליט הבלעדי בבית, שרק צורח / מתגלגל על הרצפה, ומיד האמא נכנעת ומרשה לו דברים שלא הרשתה לפני שהתחיל עם הפרובוקציות שלו...
(ושוב, זה נטו לטובתו, לא כדי 'לדכא' אותו חלילה או לשלוט עליו בעריצות וכד' אנחנו תמיד יחד עם ילד, בצד שלו, לא נלחמים נגדו.. הוא לא אויב... הוא סך הכל ילד קטן שצריך הכוונה והדרכה, לטובתו, כדי שלא יטבע בים החיים...)

חשוב מאוד מאוד לשים לב להתאים את הדרישות ליכולותיו של הילד ולגילו.

ועוד דבר שהרבה הורים שוכחים:
את מה שהרש"ר הירש כתב, שצריך לומר כמה שפחות "לא", ועל ה"לא" שכבר כן החלטנו לומר - לעמוד חזק.
בד"כ הורים זוכרים רק את החצי השני - לעמוד חזק על ה"לא", אבל שוכחים שצריך לומר כמה שפחות "לא"...
וזה גורם לתוצאה של "תפסת מרובה לא תפסת"... - הילד לא מסוגל לעמוד בכל כך הרבה איסורים, אז הוא מזלזל בהכל..

אבל אם מתאימים את הדרישות לגילו וליכולתו של הילד, ולא מרבים באיסורים - כמובן שצריך לעמוד חזק,
והדרך להצליח לעמוד חזק על מה שאמרנו - זה קודם כל לחזק את עצמינו שיש לנו הזכות להחליט כאן בבית, לחוקק חוקים וגם לאכוף אותם...
והרבה פעמים זה מה שחסר לאימהות צעירות.
לדעתי סדנה קבוצתית עם מנחת הורים מקצועית ונחמדה - יכולה לעזור מאוד.

בהצלחה!!

מיכלוין · 15/12/23

יש תכנית של רות דושניצקי, שנקראת "מהאמא שלך לאמא שבך". לא יודעת אם זה יעזור לך או לא,
אני לא נרשמתי לתוכנית הזו, אבל מכירה הרבה חברות שנרשמו ומרוצות מאוד מאוד מאוד...
בכל אופן, זה לא ממש סדנא קבוצתית פרונטלית לגמרי כמו שהמלצתי מקודם,
אלא קורס טלפוני עם כמה מפגשים פרונטליים (נדמה לי 2 מפגשים)
ויש גם זמן לשאלות ותשובות - בשידור חי בטלפון (אולי בתדירות של פעם בשבוע, לא בטוחה).

רות דושניצקי היא אחיינית של הרב יעקובסון, אז התכנים די מקבילים לעקרונות שלו,
אבל זה לא מפוקח רשמית על ידו.
(כמדומני שהיא מנחת הורים במקצועה)

יש לה קו טלפון עם כמה שיעורים חינמיים, להתרשמות: 02-9988321

בהצלחה!

מיכלוין · 15/12/23

ועוד משהו:
יש "מכון בנין הבית היהודי" שעוסק בנושאי הבית היהודי: חינוך ילדים, שידוכים, שלום בית וכו'
אני חושבת שכל תכנית שלהם כוללת גם חוברת/ספר סיכום, וגם הרצאות לשמיעה/לצפיה.

אני מקבלת מהם מיילים, אז צרפתי לכאן 3 קבצים שהם שלחו לי במייל האחרון.
מקווה שזה יעזור.