5 שנים בתחום
התחלתי פרילנסרית - היום אני שכירה במשרד פרסום ועדיין מקבלת פה ושם לקוחות פרטיים עם לו"זים מרווחים...
איפה למדתי
קריאייטיב בסיסי למדתי במסגרת
לימודי עיצוב גרפי ופרסום בתיכון, בסיס לכתיבה יוצרת אצל הסופרת חוי רוזנברג, כתיבה שיווקית - ימימה ביסמוט, פרסום ושיווק - קורסים והרצאות פה ושם, קראתי המון ספרים בתחום, ועיקר הלימוד- התעמקתי שעות על גבי שעות בפרסומים טובים של אחרים- ניתחתי לעומק מה טוב בהם ומה פחות, וכמובן - המון ניסוי וטעיה- סטאז' רציני לפני הקפיצה למים, שפשוף וליטוש ועוד- ועל זה תקראו בהרחבה בסיפור הסבתא במכשולים שבדרך...
מכשולים בדרך...אוהו כמה שהיו...
אבל קודם הקדמה סבתאית- (אתם יכולים לדלג עליה - כותבת רק ביקשו כאן "השראה"...)
הגעתי לעבוד בתחום די במקרה... עזבתי עבודה מעולה בהייטק שלא התאימה לי עוד אחרי לידת ילד חמישי ומשרה מלאה ותובענית שדרשה ממני המון המון - ללמוד כל הזמן דברים חדשים ומורכבים, ולעבוד בלחץ זמן תמידי ובוסים לא קלים וכל מה שהייטק דורש...
היו לי 9 חודשי אבטלה לחפש עבודה חדשה... עזבתי את ההייטק כשסיימתי ללמוד הדמיות
אדריכלות והיה לי איפה להשתלב בעבודה, קניתי ציוד יקר התחלתי ו...תוך חודש גיליתי שזה הרבה יותר דורש מהייטק מבחינת שעות...התוכנות כבדות ומסובכות ולילות שלמים לוקח לרנדר כל דבר בתקווה שייצא כמו שתכננת ושוב אני גרה במשרד ועובדת טכנית בבית שלי...
עזבתי גם את זה ונשאר לי הכשרון הבא שעוד לא נצלתי - הכתיבה. חוץ ממנו מאז ומעולם אהבתי חידודי מחשבה, וורטים, פלוסופיה ויצירתיות הם תחום חזק שליווה אותי משנות העשרה המוקדמות ועד היום. ניסיתי לחשוב איך אני משלבת בין שניהם כי להיות סופרת של סיפורים ארוכים וכאלה לא התאים לי וגם העבודה כסופרת לא ממש מתגמלת אם אינך מותג ידוע ומוכר שספריו וכתביו נחטפים בכל מחיר...
ואז גיליתי את עולם הקופירייטינג ואורו עיני - בדיוק המקצוע שחיפשתי - גם כתיבה שאהובה עלי ובעיקר רעיונאות ואסטרטגיה שרציתי כל כך.
אחרי שלמדתי מצאתי באול ג'ובס משרה של כתבת תוכן שיווקי פרילנסרית עבור חברה שכותבת מאמרים לקדום אתרים בשכר מדהים של.... (שבו על הכסא...) 5 א ג ו ר ו ת ל מ י ל ה...
התאמנתי עליהם חצי שנה... סביבות 2000 מאמרים יצאו תחת ידי, למדתי והשתפשפתי בEOS ו"התקדמתי" (באותו השכר כמובן...) לכתיבה שיווקית פרסומית ולא רק "לבן על לבן"...
נס עשה לי אלוקים וביום מימים בכתיבת חבילה נוספת של 50 מאמרי השוואה בין מיצובישי ספייס סטאר מול מיצובישי אטראז' - פעם רביעית לאותו נושא (לאתר מכירת רכב שכל חודש דרש 50 מאמרי תוכן בסגנון הזה)... נשבר לי לגמרי. כמה שאני יצירתית וכו'... 200 מאמרים ייחודיים באותו נושא יבש עם מיקוד מילות מפתח קפדני שברו את גב הגמל שלי, מתוך תסכול כתבתי בגוגל "מחירון כתיבת תוכן" - ראיתי את המחירים האמיתיים... גיליתי שהייתי המעשר עני או המעשר מן המעשר של המעסיק שלי... שלחתי הודעת התפטרות באותו רגע והייתי בהלם כמה ימים טובים...
סוף זמן האבטלה שלי הלך והתקרב והייתי חייבת להתאפס על עצמי... החלטתי שאני הופכת לעצמאית. פתחתי עוסק פטור, מצאתי לעצמי שם נחמד וקצת ארוך... והתחלתי לעבור בין אתרי העסקים החרדים אחד אחד, משאירה הודעה נחמדת ב"צור קשר" שהאתר מקסים אבל בקלות ניתן לשדרג אותו בתוכן מקורי ואטרקטיבי וכו'... תצחקו אבל אחרי שבוע כזה ומשהו כמו 300+ הודעות הגיעו כמה לקוחות ראשונים... לקחתי מחירים נמוכים יחסית לשוק והרבההה יותר גבוהים ממה שהרווחתי עד אז... והתחלתי לבנות לי תיק עבודות.
האם לקחתי יועצים חיצוניים
אחרי חודשיים הבנתי שכדי לגדול אני חייבת עזרה וחיפשתי אשת שיווק - אחרי ניסוי וטעיה וכמה פשלות מצאתי ב"ה אשת שיווק ש"נתנה לי על הראש" והסיטה אותי בחדות לפרסומאות וקריאייטיב, מצאה לי את הלקוחות הראשונים לפרסום ומאז לאט לאט אבל בטוח ב"ה התקדמתי והגעתי למשרה הנכספת (?) קופירייטרית במשרד פרסום מוביל.
טיפ שלי להצלחה: בנו לכם תיק עבודות מרשים בכל מחיר פשוטו כמשמעו. אל תתביישו לקחת מחירים נמוכים בתחילת דרככם כדי לצבור נסיון ולהרשים את הלקוחות שיסכימו לשלם לכם יותר בהמשך. זה שווה ומחזיר את ההשקעה, רק דורש קצת ענווה וסבלנות...
הקשיים שנתקלתי בהם:
1. חוסר מודעות לכוח המילה הכתובה. אנשים מתקשים להוציא על זה כסף אחרי שמבחינתם "משקיעים בפרסום" על ידי תשלום לגרפיקאית או לעלון מקומי עם טקסטים בסיסיים בסגנון "הודעה משמחת לציבור האברכים"...
פתרון שלי: לקחתי להם מחיר היכרות נמוך למודעה ראשונה - שינסו ויגלו בעצמם את ההבדל- זה עבד ובגדול, פתאום שמו לב למודעות שלהם.
2. חוסר מודעות לתחרות כמעט בכל תחומי השוק ובעיקר לעובדה שהטכנולוגיה הפכה את העולם לקטן והבידול בין עסק לרעהו הולך ומטשטש בעקבותיה.. כולם מגיעים לאותם ספקים וכו'... ולכן גם אם בעבר מודעות פשוטות עבדו היום עם הצפת הפרסום אתה חייב להיות ייחודי כדי לבלוט.
פתרון שלי: הסבר סבלני ללקוח בשפה שלו בליווי דוגמאות, כמה שפחות מונחים מקצועיים כדי שהוא יבין מה זה בריף ומה ההבדל בין מודעה עם קריאייטיב למודעה בלי קריאייטיב. (אם יש ביקוש אעלה לכאן מצגת פצפונת שהכנתי לצורך המחשה).
3. סומכים מדי על "מפה לאוזן" שיעשה את העבודה. ושוכחים שמישהו צריך להיות ה"פה" הראשון ולהתחיל להתניע את גלגל ההמלצות מפה לאוזן, המישהו הזה צריך להיות לקוח מרוצה אבל מישהו צריך לעניין אותו בעסק שלי ו"אם אין אני לי מי לי"- על השלבים הראשונים בעסק צריך לעבוד וקשה וקופירייטינג טוב הוא חלק בלתי נפרד מהענין.
פתרון שלי: מסבירה שהצלחה של עסק דומה לפסגת הר גבוה - חייבים לטפס מלמטה למטה ועד למעלה - אין קפיצות הדרך, מי שלא עלה את המדרגה הראשונה לעולם לא יגיע למדרגה האחרונה, ובעל עסק צריך להיות עם סבלנות רבה ונכונות להשקיע בשלב היסוד של העסק ולעשות את העבודה בעצמו, אחרת כלום לא יקרה.
4. בגלל שאנחנו "מוכרים" "מוצר" רעיוני ולא מוחשי וצבעוני כמו עמיתנו המעצבים - לאנשים קשה להוציא על זה כסף... חושבים שזה נשלף לנו מהשרוול ולא יודעים להעירך באמת כמה מחשבה וכמה קליפות שברנו בדרך לפיצוח שלהם.
פתרון שלי (חלקי...אבל מאוד מועיל): בניתי מצגת יפה בפאוור פוינט שאיתה אני מגישה את החומרים שלי בצורה יותר עיצובית ומושקעת, עם בועת הסבר מתומצתת מה עומד מאחורי כל אחת מההצעות שלי. אם נחה עלי הרוח ויש זמן אני "מעצבת" בצורה בסיסית את המודעה שאני מציעה - ההגשה המכובדת מרככת את ההרגשה של הלקוח שלא קיבל ממש "מוצר, מוגמר ומושלם. לפעמים אני עושה שת"פים עם גרפיקאיות ואז הלוקח מתרשם בפעם הראשונה ממשהו מעוצב ויותר "שווה" ולא רק טקסטים...
5. קושי אישי שלי -לא בטוחה שכולם יזדהו- אבדה לי חדוות היצירה לכתוב סתם למגרה מתוך השראה וכו'... כשזה הפך להיות ה"עבודה" הרשמית שלי- איבד מהקסם...
מה נותן כח להמשיך?
האמת שהיום זו שאלה מצוינת, כי במשרד פרסום העבודה בלחץ מאסיבי והאתגרים הרבה יותר גדולים ומורכבים ואין תקשורת ישירה מול הלקוח -מה שגורם לפעמים לעכובים עד שמקבלים תשובה מהלקוח דרך התקציבאית וכו'... עולם אחר לגמרי מהחיים הנוחים של עצמאי (
@nati480 חסך לי פרק בסיפור שלי ותמצת מעולה איך נראים החיים במשרד פרסום ("תכתבי 3 אופציות לקמפיין, 3 תשדירי רדיו, באנרים ונחיתה לפעילות דיגיטל ו... הפגישה עם הלקוח עוד שעתיים, זה כבר צריך להיות בסטודיו...").
ובכל אופן - הסיפוק שבפיצוח בריף קשה, ה"נחת" לדעת שהפרסום עשה את העבודה והלקוח מרוצה, העבודה שהיא יחסית נוחה מבחינה טכנית - משרד ממוזג ושקט מול המחשב ולא עדת תלמידות חסרת משמעת... הכיף לעבוד במשהו שאני אוהבת ולא מכריחה את עצמי להתחבר אליו.
להתראות נכדים וכל הכבוד ששרדתם עד לפה...
"סבתא" פרספכתיבה