אבל לרוב, הספרות של היום היא זולה, השפה רחובית, הרמה פשוטה וחסרת יומרות, נעדרת מקצועיות ואמירה.
השפה רחובית, כשמדובר בספרים מז'אנר שמדבר ל"המון העם", ומשתמש בשפתו, וברור שלנו זה יצרום עד יבחיל, אבל
לא נכון בכלל שאין מקצועיות ואמירה. יתכן שהאמירה שם תהיה כזו שבעיניים מסוימות היא לא אמירה, ואך טבעי הוא. העולמות שלנו שונים. מאד. מאד. מאד.
הוצאות הספרים "לא רואות בעיניים" את מה שלא ירוץ או יהיה ראוי בתור "נכס" לציבור הלקוחות שלהם.
ש לנו רמה, מקצועיות וידע.
אהמפפ..
מי זה לנו????
לכי לאור החיים וחפשי שם ספרים טובים. תמצאי. בטוח.
אבל כמה?? והציבור שלנו, ראוי שידרוש מעצמו, כמו בכל תחום. חסרים ספרים טובים. טובים. ספרים עם "אמירה", עם מסר, משהו שהולך איתך, שגורם לך להתבונן, להתפתח, להיות טוב יותר, או סתם מכירים לך את העולם או את הטבע האנושי או אפילו מהנים אותך, נותנים שעה של חוויה.
ילדיי תולעי ספרים שלא יודעים שובע. כמות הספרים שרצה כאן גדולה, וגם מגוונת. לצערי, קשה לומר שקל למצוא ספרים טובים. שלא לדבר על שגיאות כתיב, זכר ונקבה, שיבושי לשון אחרים, ועריכה לשונית...
שוב, ודאי שיש גם טובים. אבל פעם בדקתי במשך תקופה את הספרים שנכנסו לפה הביתה: לפחות 50% לא היו ראויים לקריאה. ודאי לא ע"י ילדים. (קומיקסים מסייטים עם בורות נוראית, סיפור לילדים על ילד במחלקה פסיכיאטרית שנפטר ומצאו יומן שלו שמספר איך הוא "מרגיש" שהוא עומד למות, ספרים שלא מספרים כלום, ספרים עם מידע רפואי מוטעה לגמרי, ועוד ועוד ועוד... היו גם ספרים טובים, וגם הסתמיים, לא תמיד מזיקים, אבל להגיד מקצועיות?? צר לי. עוד אי אפשר.
בספרי מבוגרים המצב הולך ומשתפר וכבר שנים שיש מה לקרוא, (וגם מה לא) אבל ספרות הילדים בכל אופן, צועקת הצילו.
להיות גאה בציבור אליו אני משתייך, זה דבר נכון, נפלא, ולא סותר בכלום את העובדה שלא צריך להתגאות במה שאין בנו. אולי אפשר לומר כמו שכתבתם שהכשרונות מנותבים לאפיקים אחרים וכד', אז נהדר לנו. ובזה אפשר להיות גאים. אבל בגלל זה להיות גאים במה שאין בנו? אולי נאמר גם: "יש לנו שחקני כדורגל אלופים. בואו נהיה גאים."
אין מקום לגאוה כשיש צורך דחוף בשינוי.
עד כאן נאומי הנלבב.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
