הנושאים החמים
הנושאים החמים
"יהודה" אחותו קוראת לו.
"מה?"
"מה זה אפוקליפטי?"
"לא לגילך נועה. למה מה את קוראת שם?" הוא מרים את ראשו מעבר לכסא ששפשף בחצי דקה האחרונה.
"סתם עיתון. כתוב כאן שבתסריט אפוקליפטי כזה עשויים למצוא את עצמם מחט"ים מופקדים על ערים, ותחתם מגדי"ם
שמופקדים על שכונות, ומפקדי פלוגות שאחראים על רחובות. מתי יהיה כאן אפוקליפטי?"
הוא נושך שפה. "נקווה שלא יהיה. אולי תקראי משהו אחר, נועה?"
"אין לי. ומה זה אלקטיבי?"
"נועה!" הוא קם ומנגב את ידיו במכנסיו הדהויות. ניגש ונוטל את העיתון. "איפה?" הוא שואל. היא מראה לו.
מיליון כתבות על קורונה. המוני מושגים רפואיים ובטחוניים. אקג. קוצר נשימה. מכונת הנשמה. אחוזים. אפידמיולוגיה. סטטיסטיקות. קצב התפשטות. חליפות מיגון. מכשירי ניטור. איטליה. ספרד. בריטניה. ניו יורק. ורפואה אלקטיבית.
"הכוונה לרפואה לא מצילת חיים. כמו לשים גבס נגיד. עזבי את זה, עדיף שתקראי תהילים", הוא מקפל את העיתון.
"יהודה!" היא קופצת מהספה.
"אני רק אומר שזה עדיף, קחי, שיהיה לך לבריאות" הוא מפטיר ושומט את העיתון לידיה. חוזר לכסא הפלסטיק ההפוך.
אוף, הוא שונא לשפשף. אמא נחה, סוף סוף אריאל נרדם. אבא לומד ויונתן בצבא. הוא ונועה בחופש.
גם כן חופש.
***
יונתן יושב על יד שולחן האוכל במרחק מטר מגיא. גיא גונח מול השניצלים. "אני לא מאמין שנסגור כאן חודש". אל תאמין. חושב יונתן. אף אחד לא צריך את האמונה שלך.
"אין סיכוי שאני נשאר. שבוע שעבר סגרתי שבת! אמא שלי תשתגע!" ואמא שלי דווקא לא. רוצה יונתן להחזיר. פחות מריבות. פחות ויכוחים. פחות מבטים. פחות.
גיא מרוכז בעצמו "היא הייתה בחו"ל לפני שבועיים כשהגעתי. לא ראיתי אותה בכלל" גם אני לא ראיתי את אמא שלי לפני שבועיים. שותק יונתן. נולד לי אח, ואתה אפילו לא יודע. ולמה האורז הזה תמיד קצת שרוף.
"מה 'תה שותק" גיא לועס במרץ.
"מה אפשר לומר", יונתן מתעסק עם המזלג. "אין מה לעשות." ואולי טוב שכך.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שיתוף ראשון זה קצת כמו רושם ראשוני...
תהיתי לי זמן מה מה להעלות ולבסוף בחרתי בקטע מסיפור שכתבתי.
אשמח לתגובות מכל סוג שהוא ועל כל דבר - כתיבה, תחביר, דמויות, דקדוק, פיסוק.
באתי כדי לקבל ביקורת ולהשתפר, אז בלי הרבה רחמים (רק קצת).
אולי בהמשך אעלה את כל הסיפור, עדיין צריכה אומץ
"מה?"
"מה זה אפוקליפטי?"
"לא לגילך נועה. למה מה את קוראת שם?" הוא מרים את ראשו מעבר לכסא ששפשף בחצי דקה האחרונה.
"סתם עיתון. כתוב כאן שבתסריט אפוקליפטי כזה עשויים למצוא את עצמם מחט"ים מופקדים על ערים, ותחתם מגדי"ם
שמופקדים על שכונות, ומפקדי פלוגות שאחראים על רחובות. מתי יהיה כאן אפוקליפטי?"
הוא נושך שפה. "נקווה שלא יהיה. אולי תקראי משהו אחר, נועה?"
"אין לי. ומה זה אלקטיבי?"
"נועה!" הוא קם ומנגב את ידיו במכנסיו הדהויות. ניגש ונוטל את העיתון. "איפה?" הוא שואל. היא מראה לו.
מיליון כתבות על קורונה. המוני מושגים רפואיים ובטחוניים. אקג. קוצר נשימה. מכונת הנשמה. אחוזים. אפידמיולוגיה. סטטיסטיקות. קצב התפשטות. חליפות מיגון. מכשירי ניטור. איטליה. ספרד. בריטניה. ניו יורק. ורפואה אלקטיבית.
"הכוונה לרפואה לא מצילת חיים. כמו לשים גבס נגיד. עזבי את זה, עדיף שתקראי תהילים", הוא מקפל את העיתון.
"יהודה!" היא קופצת מהספה.
"אני רק אומר שזה עדיף, קחי, שיהיה לך לבריאות" הוא מפטיר ושומט את העיתון לידיה. חוזר לכסא הפלסטיק ההפוך.
אוף, הוא שונא לשפשף. אמא נחה, סוף סוף אריאל נרדם. אבא לומד ויונתן בצבא. הוא ונועה בחופש.
גם כן חופש.
***
יונתן יושב על יד שולחן האוכל במרחק מטר מגיא. גיא גונח מול השניצלים. "אני לא מאמין שנסגור כאן חודש". אל תאמין. חושב יונתן. אף אחד לא צריך את האמונה שלך.
"אין סיכוי שאני נשאר. שבוע שעבר סגרתי שבת! אמא שלי תשתגע!" ואמא שלי דווקא לא. רוצה יונתן להחזיר. פחות מריבות. פחות ויכוחים. פחות מבטים. פחות.
גיא מרוכז בעצמו "היא הייתה בחו"ל לפני שבועיים כשהגעתי. לא ראיתי אותה בכלל" גם אני לא ראיתי את אמא שלי לפני שבועיים. שותק יונתן. נולד לי אח, ואתה אפילו לא יודע. ולמה האורז הזה תמיד קצת שרוף.
"מה 'תה שותק" גיא לועס במרץ.
"מה אפשר לומר", יונתן מתעסק עם המזלג. "אין מה לעשות." ואולי טוב שכך.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שיתוף ראשון זה קצת כמו רושם ראשוני...
תהיתי לי זמן מה מה להעלות ולבסוף בחרתי בקטע מסיפור שכתבתי.
אשמח לתגובות מכל סוג שהוא ועל כל דבר - כתיבה, תחביר, דמויות, דקדוק, פיסוק.
באתי כדי לקבל ביקורת ולהשתפר, אז בלי הרבה רחמים (רק קצת).
אולי בהמשך אעלה את כל הסיפור, עדיין צריכה אומץ
נערך לאחרונה ב:
