הנושאים החמים
הנושאים החמים
"אז אתה רוצה סיפור לחג"? שאל הסבא
-"מה"?
-"באת לעשות סיפור, נכון! או שבאת רק לסידור זקן"?
-"אהה, אני רוצה להסתפר. כאילו כן, אני רוצה לסיפור חג, אצל גבריאל".
-"למה שלא תלך אצל דודו"?
כמה דקות קודם, פרצתי אחוז בהלת ערב חג, למספרתו המיתולוגית של גבריאל מקלייב, בפאתי גאולה בואכה דוידקה.
"יש שלוש לפניך, קושמיר" הכריז גבריאל בעודו חושף קצה של שן זהב.
"אתה מתכוון שלושה", לא הצלחתי להתאפק מהרגלי, להקניט בעלי מקצוע.
"אני מתכוון, שתשב פה ליד סבא". הורה בהושטת מכונה, אל הכיסא העמוס מגבות וחינמונים. שניצב ליד כס אביו פינחס. "עכשיו מסתפר נחמן". עיניים זועפות החזירו לי מבט קשוח מהמראה. "אחריו האבא פה עם הילד". שלח את חוד המספריים, מורה על האברך העסוק בלבחון את בנו על משניות סוכה. "ואחרי זה יבוא אלירן".
"אל תשכח! גם אני בתור". בחור ישביש למהדרין, שקוע ראשו ורובו בעיתון, קורא פרשנות פוליטית מלפני שבועיים. שלח יד עצלה לשמור על זכויותיו.
"אז זה ארבעה". הערתי בעדינות את תשומת ליבו. "לא נורא גבריאל, גם ספר יכול ליפול במספרים".
"אתה מתחכם איתי קושמיר" הזעיף גבריאל מבט קווקזי, "תשב שם!" או שתצא לסיגריה, או שתסתפר אצל דודו".
דודו הוא כבר דור שלישי לספרי ירושלים. האבא גבריאל רצה שיהיה מהנדס, האמא רצתה שיהיה רב, כפשרה נכנס לעסקי השערות. בהתחלה כמטאטא הראשי של השערות הפרושות כשטיח למרגלות אביו, בהמשך הלך והתמקצע, עד שפתח מספרת בוטיק בשכונת שלו 'דודו- לגברים שמבינים שיער'.
"הוא לא יסתפר אצל דודו" אמר דודו, " אלירן מסתפר עכשיו, יבוא כל רגע במיוחד מבית שמש". "יופי"! השמחתי פנים לגבריאל "בסוף זה כן שלושה."
"שיהיה", רכן אחוז תער אל עורפו של נחמן.
התיישבתי נזוף ליד הסבא, אחרי שהמגבות צללו לכיור השחור האמור לשמש לחפיפת ראשי הלקוחות. התעלמתי מהמבט העצבני של דודו, והתכוונתי לשקוע בקריאה בעלון של 'ר' מיילך' לסוכות. במחשבה אולי אמצא איזה סיפור עסיסי לחג, השגחה פרטית, או רום קדושת הצדיק עושה חדשות מצמיח ישועות.
זה הרגע שפנה אלי הסבא, 'פינחס מקלייב'. מייסד מספרת 'גבריאל עיצוב שיער', אי שם בשנות השמונים בעלותו מאוזבקיסטן. היום הוא יושב בצד, ואחראי לחלק את העודף ללקוחות. אחרי שהציע לי סיפור, דרש ממני להסתפר אצל דודו.
"אני לא גבר שמבין בשיער" גמגמתי למול פני דודו, המחכה לאלירן שלו.
בינתיים האברך עלה על הכיסא של גבריאל, שבעודו מניף מעליו את שמיכת ההגנה, שלח את הבן להסתפר אצל הבן.
התור התקצר לכדי אחד. התרווחתי.
הדלת צלצלה בדנדון פעמונים. נכנסה יהודי של צורה, פרקו נאה הדור בלבושו, היה מוכר לי מאיזה עלון כרומו צבעוני, כולו פראק מגוהץ.
'אווו הרב יצחק, איזה כבוד. בא אתה נכנס מיד אחרי האברך". ביצע גבריאל עקיפה סלקטבית בעודו מחליף בזריזות את הרדיו ל'קול חי מיוזיק'. הנפגעים הישירים מהעקיפה אני, והישיבשער שלא שם לב, כשהוא מונח במדור הדרושים.
התייאשתי. יצאתי לסיגריה, שתי דקות אחרי, יוצא דודו. "אלירן מאחר", נשף לעומתי. "ואני יודע למה אתה לא מסתפר אצלי, כי אבא שלי מלכלך עלי שאני עושה הקפת הראש".
"טפו" רקק, "שאני אעשה הקפת הראש?!. נכון אני נוסע באדום, נכון תפילין לפעמים שוכח, אבל תדע לך שכל החברה' מהשכונה כבר לא באים יותר לסלון שלי. אמרתי להם המודה החדשה זה הקפת הראש, לא אצלי! לכו אצל אלברט במרכ. חזרתי לטאטא אצל אבא, ולעשות מספר שתיים לילדים שאמא לא מרשה צ'ופ."
"סבא שלי שיושב כאן כל היום מזכיר לנו כל הזמן, שהזכות הגדולה שלנו זה לספר כמו שצריך ליהודים".
"אז שאני אעשה הקפה?!, השתגעת על הראש?!.
סיימנו את הסיגריה, התלבטתי אם לחזור לר' מיילך ולסיפורים על הצדיקים.
-"בוא דודו, תעשה לי סיפור לחג",
-"מה"?
-"עזוב בא תספר אותי, יש לי כבר ממך סיפור אמיתי לחג".
-"מה"?
-"באת לעשות סיפור, נכון! או שבאת רק לסידור זקן"?
-"אהה, אני רוצה להסתפר. כאילו כן, אני רוצה לסיפור חג, אצל גבריאל".
-"למה שלא תלך אצל דודו"?
כמה דקות קודם, פרצתי אחוז בהלת ערב חג, למספרתו המיתולוגית של גבריאל מקלייב, בפאתי גאולה בואכה דוידקה.
"יש שלוש לפניך, קושמיר" הכריז גבריאל בעודו חושף קצה של שן זהב.
"אתה מתכוון שלושה", לא הצלחתי להתאפק מהרגלי, להקניט בעלי מקצוע.
"אני מתכוון, שתשב פה ליד סבא". הורה בהושטת מכונה, אל הכיסא העמוס מגבות וחינמונים. שניצב ליד כס אביו פינחס. "עכשיו מסתפר נחמן". עיניים זועפות החזירו לי מבט קשוח מהמראה. "אחריו האבא פה עם הילד". שלח את חוד המספריים, מורה על האברך העסוק בלבחון את בנו על משניות סוכה. "ואחרי זה יבוא אלירן".
"אל תשכח! גם אני בתור". בחור ישביש למהדרין, שקוע ראשו ורובו בעיתון, קורא פרשנות פוליטית מלפני שבועיים. שלח יד עצלה לשמור על זכויותיו.
"אז זה ארבעה". הערתי בעדינות את תשומת ליבו. "לא נורא גבריאל, גם ספר יכול ליפול במספרים".
"אתה מתחכם איתי קושמיר" הזעיף גבריאל מבט קווקזי, "תשב שם!" או שתצא לסיגריה, או שתסתפר אצל דודו".
דודו הוא כבר דור שלישי לספרי ירושלים. האבא גבריאל רצה שיהיה מהנדס, האמא רצתה שיהיה רב, כפשרה נכנס לעסקי השערות. בהתחלה כמטאטא הראשי של השערות הפרושות כשטיח למרגלות אביו, בהמשך הלך והתמקצע, עד שפתח מספרת בוטיק בשכונת שלו 'דודו- לגברים שמבינים שיער'.
"הוא לא יסתפר אצל דודו" אמר דודו, " אלירן מסתפר עכשיו, יבוא כל רגע במיוחד מבית שמש". "יופי"! השמחתי פנים לגבריאל "בסוף זה כן שלושה."
"שיהיה", רכן אחוז תער אל עורפו של נחמן.
התיישבתי נזוף ליד הסבא, אחרי שהמגבות צללו לכיור השחור האמור לשמש לחפיפת ראשי הלקוחות. התעלמתי מהמבט העצבני של דודו, והתכוונתי לשקוע בקריאה בעלון של 'ר' מיילך' לסוכות. במחשבה אולי אמצא איזה סיפור עסיסי לחג, השגחה פרטית, או רום קדושת הצדיק עושה חדשות מצמיח ישועות.
זה הרגע שפנה אלי הסבא, 'פינחס מקלייב'. מייסד מספרת 'גבריאל עיצוב שיער', אי שם בשנות השמונים בעלותו מאוזבקיסטן. היום הוא יושב בצד, ואחראי לחלק את העודף ללקוחות. אחרי שהציע לי סיפור, דרש ממני להסתפר אצל דודו.
"אני לא גבר שמבין בשיער" גמגמתי למול פני דודו, המחכה לאלירן שלו.
בינתיים האברך עלה על הכיסא של גבריאל, שבעודו מניף מעליו את שמיכת ההגנה, שלח את הבן להסתפר אצל הבן.
התור התקצר לכדי אחד. התרווחתי.
הדלת צלצלה בדנדון פעמונים. נכנסה יהודי של צורה, פרקו נאה הדור בלבושו, היה מוכר לי מאיזה עלון כרומו צבעוני, כולו פראק מגוהץ.
'אווו הרב יצחק, איזה כבוד. בא אתה נכנס מיד אחרי האברך". ביצע גבריאל עקיפה סלקטבית בעודו מחליף בזריזות את הרדיו ל'קול חי מיוזיק'. הנפגעים הישירים מהעקיפה אני, והישיבשער שלא שם לב, כשהוא מונח במדור הדרושים.
התייאשתי. יצאתי לסיגריה, שתי דקות אחרי, יוצא דודו. "אלירן מאחר", נשף לעומתי. "ואני יודע למה אתה לא מסתפר אצלי, כי אבא שלי מלכלך עלי שאני עושה הקפת הראש".
"טפו" רקק, "שאני אעשה הקפת הראש?!. נכון אני נוסע באדום, נכון תפילין לפעמים שוכח, אבל תדע לך שכל החברה' מהשכונה כבר לא באים יותר לסלון שלי. אמרתי להם המודה החדשה זה הקפת הראש, לא אצלי! לכו אצל אלברט במרכ. חזרתי לטאטא אצל אבא, ולעשות מספר שתיים לילדים שאמא לא מרשה צ'ופ."
"סבא שלי שיושב כאן כל היום מזכיר לנו כל הזמן, שהזכות הגדולה שלנו זה לספר כמו שצריך ליהודים".
"אז שאני אעשה הקפה?!, השתגעת על הראש?!.
סיימנו את הסיגריה, התלבטתי אם לחזור לר' מיילך ולסיפורים על הצדיקים.
-"בוא דודו, תעשה לי סיפור לחג",
-"מה"?
-"עזוב בא תספר אותי, יש לי כבר ממך סיפור אמיתי לחג".
