דיון סיפור המגילה- מה למדנו בעקבותיו?

[וריטסרום]

לא הייתי בטוחה איך להגדיר את המקדם.
בתור שיתוף לביקורת או דיון.
אז תרגישו חופשי לכתוב את דעתכם האישית, או/ וגם לכתוב ביקורת על התוכן וזווית ההסתכלות.

יש את חודש אדר, חודש שנכפל בו "אך שמח", במיוחד בשנה מעוברת כמו זאת.
יש את פורים. לכאורה החג הכי עליז בשנה.
ויש את סיפור המגילה.
סיפור של תקומה, של ניצחון.
הקדמת רפואה למכה, ניצחון היהודים על אויביהם, עץ גבוה חמישים אמה שעליו נתלה המן ועשרת בניו.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ודורש טוב לאחיו, ודובר שלום לכל זרעו."
הפי הנד מושלם, לא?

אבל זה לא הפי הנד, לא באמת.
כי יש דמות שגורלה נשאר לוטה בערפל.

אסתר המלכה.
אסתר התחתנה עם המלך אחשוורוש, נגד רצונה. היא נחטפה ואולצה להינשא לו.
מרדכי אומר לאסתר- "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."

ואסתר בחרה, כל יום מחדש.
ללכת למלך אחרי שלושים יום שלא נקראה אליו
לעמוד מולו ולהזמין אותו למשתה.
להזמין אותו למשתה היין השני,
להצביע במשתה השני על המן, בתור איש צר ואויב שרוצה להרוג את עמה.
כל מעשה היא התעמתה עם הקולות הפנימיים שלה, עם החששות והפחדים.
וכל פעם מחדש היא התגברה, ובחרה בטוב.

היא עשתה את מה שנדרש ממנה.
רווח והצלה אכן עמדו ליהודים, העם שלה ניצל.
אבל היא לא.
היא נותרה נשואה למלך גוי,
מרדכי -שלו היא היתה נשואה לפי חלק מהמפרשים- לא יכל לחיות עימה.
והיא נשארה בארמון, ומנישואיה לאחשורוש נולד דרייווש
( הזוהר אומנם חולק על כך. אבל מפרשים רבים טוענים זאת.)

וזה היה השכר שלה. זה מה שהיא קבלה.
אז כן, מעשים טובים לא תמיד נושאים פרות בעוה"ז.
ויש מושג של "צדיק ורע לו" וכנראה באמצעותה נתקן רע שהיה צריך להיתקן בעולם.
אבל היה לה רע. היא בחרה טוב וקיבלה רע כתמורה.

יש את הסיפור שתמיד תפס אותי בהקשר הזה,
סיפור עם על מושקה והפריץ
מושקה חכר מהפריץ בית מרזח,
לא היה לו כסף לשלם. הפריץ דרש את הכסף
מושקה יצא לשדה, פרש ידים לשמיים, וביקש והתחנן מאלוקים שישלח לו ישועה.
הוא היה סמוך ובטוח שכך יקרה.
אחרי יומיים הגיע הפריץ לבקתה של מושקה ודרש לקבל מידית תשלום.
מושקה הודה שאין בידו אפשרות כזאת, וביקש והתחנן על חייו.
לא עברו כמה רגעים, והפריץ זרק אותו ואת משפחתו אל הצינוק.

הם חיו בצינוק העלוב, עשר שנים. בתוך תא חשוך ודלוח, עמוס ברטיבות, פרעושים, ושאר מרעין בישין.
מושקה סיים שם את חייו, אשתו חיה עוד שנתיים אחריו, והילד הקטן שבנתיים בגר,
המשיך לראות תקרה חשוכה מעליו
הוסיף לאכול מנה זעומה של אוכל להחיות נפשו.
ונשאר שם עוד הרבה הרבה שנים.

זה הסיפור שאני הכי אוהבת בעולם.
זה הסיפור של החיים האמיתים.
מושקה מאמין באלוקים, באמונה שלמה, נושא עיניים לשמים, מתפלל ומתחנן, ואלוקים גוזר עליו אחרת.
לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה קורים דברים רעים.
לא תמיד אנחנו מסוגלים לדעת חשבונות שמים.

הרמח"ל בדרך ה', מסביר שיש סיבות וגורמים שונים לכך
יכול להיות שהיסורים הם יסורי הערה, לעורר את האדם להתבונן על חטאיו ולשוב בתשובה.
יכול להיות שהם באו עליו עקב עוון אבות, שעליו לתקן.
עוד סיבה אפשרית הינה- שעל האדם לתקן את חלק הנשמה שנמצא בו, שאולי לא הצליח להיתקן בגלגולים קודמים.
וגם, יכולה להיות סיבה שהייסורים באים על האדם בשביל לזכות את עמ"י בגאולה.
נתלים בו נשמות עמ"י שלא זכו להיתקן ולתקון
והוא מזכה אותם, בעצם היסורים הוא מתקן את הרע.

("שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העוה"ב, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלימות."
דרך ה', פרק ג')

אסתר עשתה את מה שנדרש ממנה.
היא בחרה נכון, ואמיץ, לכל אורך הדרך.
ואלוקים רצה לתת לה סוף אחר, מורכב ומסובך. לאו דווקא שמח וורוד.

ואולי זה הלקח.
ואולי זה השיעור.
אנחנו עושים את מה שנדרש ממנו.
וזהו.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום.

 

[mic003]

לא הייתי בטוחה איך להגדיר את המקדם.
בתור שיתוף לביקורת או דיון.
אז תרגישו חופשי לכתוב את דעתכם האישית, או/ וגם לכתוב ביקורת על התוכן וזווית ההסתכלות.

יש את חודש אדר, חודש שנכפל בו "אך שמח", במיוחד בשנה מעוברת כמו זאת.
יש את פורים. לכאורה החג הכי עליז בשנה.
ויש את סיפור המגילה.
סיפור של תקומה, של ניצחון.
הקדמת רפואה למכה, ניצחון היהודים על אויביהם, עץ גבוה חמישים אמה שעליו נתלה המן ועשרת בניו.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ודורש טוב לאחיו, ודובר שלום לכל זרעו."
הפי הנד מושלם, לא?

אבל זה לא הפי הנד, לא באמת.
כי יש דמות שגורלה נשאר לוטה בערפל.

אסתר המלכה.
אסתר התחתנה עם המלך אחשוורוש, נגד רצונה. היא נחטפה ואולצה להינשא לו.
מרדכי אומר לאסתר- "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."

ואסתר בחרה, כל יום מחדש.
ללכת למלך אחרי שלושים יום שלא נקראה אליו
לעמוד מולו ולהזמין אותו למשתה.
להזמין אותו למשתה היין השני,
להצביע במשתה השני על המן, בתור איש צר ואויב שרוצה להרוג את עמה.
כל מעשה היא התעמתה עם הקולות הפנימיים שלה, עם החששות והפחדים.
וכל פעם מחדש היא התגברה, ובחרה בטוב.

היא עשתה את מה שנדרש ממנה.
רווח והצלה אכן עמדו ליהודים, העם שלה ניצל.
אבל היא לא.
היא נותרה נשואה למלך גוי,
מרדכי -שלו היא היתה נשואה לפי חלק מהמפרשים- לא יכל לחיות עימה.
והיא נשארה בארמון, ומנישואיה לאחשורוש נולד דרייווש
( הזוהר אומנם חולק על כך. אבל מפרשים רבים טוענים זאת.)

וזה היה השכר שלה. זה מה שהיא קבלה.
אז כן, מעשים טובים לא תמיד נושאים פרות בעוה"ז.
ויש מושג של "צדיק ורע לו" וכנראה באמצעותה נתקן רע שהיה צריך להיתקן בעולם.
אבל היה לה רע. היא בחרה טוב וקיבלה רע כתמורה.

יש את הסיפור שתמיד תפס אותי בהקשר הזה,
סיפור עם על מושקה והפריץ
מושקה חכר מהפריץ בית מרזח,
לא היה לו כסף לשלם. הפריץ דרש את הכסף
מושקה יצא לשדה, פרש ידים לשמיים, וביקש והתחנן מאלוקים שישלח לו ישועה.
הוא היה סמוך ובטוח שכך יקרה.
אחרי יומיים הגיע הפריץ לבקתה של מושקה ודרש לקבל מידית תשלום.
מושקה הודה שאין בידו אפשרות כזאת, וביקש והתחנן על חייו.
לא עברו כמה רגעים, והפריץ זרק אותו ואת משפחתו אל הצינוק.

הם חיו בצינוק העלוב, עשר שנים. בתוך תא חשוך ודלוח, עמוס ברטיבות, פרעושים, ושאר מרעין בישין.
מושקה סיים שם את חייו, אשתו חיה עוד שנתיים אחריו, והילד הקטן שבנתיים בגר,
המשיך לראות תקרה חשוכה מעליו
הוסיף לאכול מנה זעומה של אוכל להחיות נפשו.
ונשאר שם עוד הרבה הרבה שנים.

זה הסיפור שאני הכי אוהבת בעולם.
זה הסיפור של החיים האמיתים.
מושקה מאמין באלוקים, באמונה שלמה, נושא עיניים לשמים, מתפלל ומתחנן, ואלוקים גוזר עליו אחרת.
לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה קורים דברים רעים.
לא תמיד אנחנו מסוגלים לדעת חשבונות שמים.

הרמח"ל בדרך ה', מסביר שיש סיבות וגורמים שונים לכך
יכול להיות שהיסורים הם יסורי הערה, לעורר את האדם להתבונן על חטאיו ולשוב בתשובה.
יכול להיות שהם באו עליו עקב עוון אבות, שעליו לתקן.
עוד סיבה אפשרית הינה- שעל האדם לתקן את חלק הנשמה שנמצא בו, שאולי לא הצליח להיתקן בגלגולים קודמים.
וגם, יכולה להיות סיבה שהייסורים באים על האדם בשביל לזכות את עמ"י בגאולה.
נתלים בו נשמות עמ"י שלא זכו להיתקן ולתקון
והוא מזכה אותם, בעצם היסורים הוא מתקן את הרע.

("שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העוה"ב, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלימות."
דרך ה', פרק ג')

אסתר עשתה את מה שנדרש ממנה.
היא בחרה נכון, ואמיץ, לכל אורך הדרך.
ואלוקים רצה לתת לה סוף אחר, מורכב ומסובך. לאו דווקא שמח וורוד.

ואולי זה הלקח.
ואולי זה השיעור.
אנחנו עושים את מה שנדרש ממנו.
וזהו.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום.

אמיתי ונכון.
שתי הערות:
1. גם מה שאירע למרדכי זה לא ממש הפי אנד. הוא נאלץ לפרוש מן הסנהדרין, מעלתו ירדה - אם כי במעט, במושגים שאנחנו לא ממש יכולים להבין, ויותר מכל - אשתו מעולם לא שבה אליו (אמנם כתבת שיש חולקים שהייתה אשתו, אבל למעשה - הגמרא דורשת כך במקומות רבים במסכת מגילה, ובגמרא אין חולק בדבר, וכיון שכך - זוהי המסורת המקובלת בידינו).
2. ובכל זאת, לסיפור היה הפי אנד. הוא אמנם לא אירע כאן, אלא בעולם האמת, אבל שם - קנו מרדכי ואסתר את מקומם, וחשוב מאוד לזכור תמיד שזו התכלית, ולא הסוף הטוב שבאגדות - שנדיר מאוד בעולמנו.

 

[וריטסרום]

תודה רבה על התגובה המעניינת.

גם מה שאירע למרדכי זה לא ממש הפי אנד. הוא נאלץ לפרוש מן הסנהדרין, מעלתו ירדה - אם כי במעט, במושגים שאנחנו לא ממש יכולים להבין, ויותר מכל - אשתו מעולם לא שבה אליו (אמנם כתבת שיש חולקים שהייתה אשתו, אבל למעשה - הגמרא דורשת כך במקומות רבים במסכת מגילה, ובגמרא אין חולק בדבר, וכיון שכך - זוהי המסורת המקובלת בידינו).

לא ידעתי על פרישתו מהסנהדרין, חידשת לי.

2. ובכל זאת, לסיפור היה הפי אנד. הוא אמנם לא אירע כאן, אלא בעולם האמת, אבל שם - קנו מרדכי ואסתר את מקומם, וחשוב מאוד לזכור תמיד שזו התכלית, ולא הסוף הטוב שבאגדות - שנדיר מאוד בעולמנו.

נכון לחלוטין.
אבל בעיניים שלנו, עיני בשר ודם- קשה לחוש זאת.

 

[פניני ריין]

@וריטסרום,
רק רציתי להעיר שדרוויש (ארתחשסתא), שהיה בנה של אסתר לפי חלק מהשיטות, הוא האיש שנתן רישיון לבנות את הבית השני. הוא המלך שנתן רישיון לעזרא לעלות לארץ ישראל ולהעמיד את חומות הדת על תילן. הוא גם שלח את נחמיה אחר כך לחזק את חומות ירושלים.
או בעברית קצרה יותר, הוא האיש שאפשר את בניין הבית השני.
אם זה לא רווח והצלה, אז מה כן?

ובאמת, מגילת אסתר היא לא ספר שמות, שופטים, מלכים או עזרא. היא לא סיפור של גאולה.
לפירושו על מגילת אסתר, קורא רב סעדיה גאון 'כתאב אליאנס באלגלותא'- ספר הליווי בגלות.
זו המהות של המגילה: יש גלות.
היא לא נחמדה, וגם לא נעימה.
עם ישראל תקועים בפרס ובבבל.
העליה לא"י נעצרה 15 שנה קודם. ואלו שכן הצליחו לעלות, נמצאים שם "ברעה גדולה ובחרפה" (נחמיה א')
למלכי פרס היצירתיים יש כל כמה שנים רעיון מבריק חדש, וצריך להתמודד איתם.
אסתר נשארה תקועה בארמון של מלך גוי.
ויש גזרות.
ושום נביא לא קם ומנבא ישועה פלאית. שום מלך לא אוסף את ישראל לצבא. שום כהן לא עומד ובוכה בין מזבח להיכל.

הישועה לוקחת שנים, ועל פניו נראית בדרך הטבע.
הכי גלות שאפשר.

וזה מה שבאה המגילה ללמד אותנו: על הליווי בתוך הגלות הזאת.

 

[פניני ריין]

ולגופו של מסר:
אין מילים.
הגדרה יפה כל כך, מזווית מעניינת, למה שכולנו נצטרך להבין מתישהו.

גם הכתיבה יפה. [כרגיל...]
יש לך את זה

 

[וריטסרום]

רק רציתי להעיר שדרוויש (ארתחשסתא), שהיה בנה של אסתר לפי חלק מהשיטות, הוא האיש שנתן רישיון לבנות את הבית השני. הוא המלך שנתן רישיון לעזרא לעלות לארץ ישראל ולהעמיד את חומות הדת על תילן. הוא גם שלח את נחמיה אחר כך לחזק את חומות ירושלים.
או בעברית קצרה יותר, הוא האיש שאפשר את בניין הבית השני.
אם זה לא רווח והצלה, אז מה כן?

אם אכן דריווש הוא בנה של אסתר, נכון הוא הדבר שהצלה כללית צמחה לעמ"י מתוך הענין.
אבל לדעתי זה שוב מעמת אותנו עם המקום של:
הקרבה אישית שלה מול הצלה כללית לעמ"י.
דריווש היה מלך תאוותני שערך משתאות וחנגאות, אם אכן הוא היה יהודי- זה די עגום בשביל אסתר.
על אף שזכה ונתן רשות לבנות את ביהמ"ק, חייו שלו היו מבובזים וריקים,
(למרות שאין לנו באמת יכולת לשפוט מה זה אומר לתת רשות להקמת בית המקדש, ואולי הוא זכה על זה בשכר עצום.
אבל ככה זה מרגיש.)

אגב,
בספר נחמיה מתואר שנחמיה בא לבקש מדריווש השני תמיכה בישוב היהודי בארץ
ומתוארת המלכה שיושבת בהיכל המלך
ולפי חלק המדרשים זו אסתר המלכה, אימו, שלוחשת באוזני בנה- תן להם.
אני מדמיינת אותה יושבת שם בארמון המלכות, ליד בנה המלך, יודעת שהגיעה שוב שעתה, לבחור, ולהשפיע.
ושוב פעם אולי עולה בה הכאב על ההבדל- נחמיה הצדיק מול בנה שחי ומתנהל כמו גוי בהמי.

ובאמת, מגילת אסתר היא לא ספר שמות, שופטים, מלכים או עזרא. היא לא סיפור של גאולה.
לפירושו על מגילת אסתר, קורא רב סעדיה גאון 'כתאב אליאנס באלגלותא'- ספר הליווי בגלות.
זו המהות של המגילה: יש גלות.
היא לא נחמדה, וגם לא נעימה.
עם ישראל תקועים בפרס ובבבל.
העליה לא"י נעצרה 15 שנה קודם. ואלו שכן הצליחו לעלות, נמצאים שם "ברעה גדולה ובחרפה" (נחמיה א')
למלכי פרס היצירתיים יש כל כמה שנים רעיון מבריק חדש, וצריך להתמודד איתם.
אסתר נשארה תקועה בארמון של מלך גוי.
ויש גזרות.
ושום נביא לא קם ומנבא ישועה פלאית. שום מלך לא אוסף את ישראל לצבא. שום כהן לא עומד ובוכה בין מזבח להיכל.

הישועה לוקחת שנים, ועל פניו נראית בדרך הטבע.
הכי גלות שאפשר.

וזה מה שבאה המגילה ללמד אותנו: על הליווי בתוך הגלות הזאת.

כל מילה!

 

[סיפור8]

בעז"ה

כתיבה ממש יפה, רהוטה ומחברת.

הרעיון של הסיום של אסתר-

אסתר עשתה את מה שנדרש ממנה.
היא בחרה נכון, ואמיץ, לכל אורך הדרך.
ואלוקים רצה לתת לה סוף אחר, מורכב ומסובך. לאו דווקא שמח וורוד.

הוא מורכב מאד,
מכיוון שהסוף הפחות וורוד של חייה- היה כבר בהתחלה, מהרגע שהיא התחתנה עם המלך אחשוורוש.
אבל לאחר מכן התרחשו כמה דברים:
היא הצליחה להציל ב"ה עם שלם, את כל העם היהודי, בגזירה שלא הייתה כמוה מעולם- אנשים, נשים וטף, בכל מאה עשרים ושבע המדינות בהם הם התגוררו.
היא זכתה להבין מדוע הגיעה למלכות.
לא כל אחד מאיתנו זוכה להבין מדוע הוא הגיע למלכות... מדוע הוא הגיע לסיטואציה המסוימת שלו, או למצב בו הוא נמצא בחיים.
ולבסוף, התרחש הנס. ואסתר המלכה בקשה מהסנהדרין: כתבוני לדורות, והם עשו כדעתה, וכתבו את מגילת אסתר.
מגילה שנכנסה לכ"ד כתבי הקודש!! על שמה! לא 'מגילת מרדכי', וגם לא 'מגילת מרדכי ואסתר', אלא- מגילת אסתר.
ומגילת אסתר נקראת בכל שנה ושנה, בכל דור ודור, בכל קהילה וקהילה יהודית בכל רחבי העולם.
אסתר הפכה להיות נצחית.
וכל זה- לא כדי שהיא תהיה מפורסמת, אלא כדי להנחיל כל כך הרבה מסרים, ובעיקרם:
את עוצמת ההשגחה הפרטית של הקב"ה גם בגלות-
וזוהי מגילת אסתר: מגילה- מלשון גילוי, הגילוי של השגחת הקב"ה גם כששמו לא מוזכר בה, גם כשנראה שיש הסתר.
כמו ש @פניני ריין כתבה:

וזה מה שבאה המגילה ללמד אותנו: על הליווי בתוך הגלות הזאת.

אז אמת שהיה הרבה הסתר בחייה...
אבל היה גם הרבה מאד גילוי.

 

[וריטסרום]

היא הצליחה להציל ב"ה עם שלם, את כל העם היהודי, בגזירה שלא הייתה כמוה מעולם- אנשים, נשים וטף, בכל מאה עשרים ושבע המדינות בהם הם התגוררו.
היא זכתה להבין מדוע הגיעה למלכות.
לא כל אחד מאיתנו זוכה להבין מדוע הוא הגיע למלכות... מדוע הוא הגיע לסיטואציה המסוימת שלו, או למצב בו הוא נמצא בחיים.
ולבסוף, התרחש הנס. ואסתר המלכה בקשה מהסנהדרין: כתבוני לדורות, והם עשו כדעתה, וכתבו את מגילת אסתר.
מגילה שנכנסה לכ"ד כתבי הקודש!! על שמה! לא 'מגילת מרדכי', וגם לא 'מגילת מרדכי ואסתר', אלא- מגילת אסתר.
ומגילת אסתר נקראת בכל שנה ושנה, בכל דור ודור, בכל קהילה וקהילה יהודית בכל רחבי העולם.

תודה על זה.
מנחם לקרוא.

 

[עמק]

וזה מה שבאה המגילה ללמד אותנו: על הליווי בתוך הגלות הזאת.

נכון מאוד.
ואני חושב שיש כאן מסר נוסף.
מרדכי משמש במגילה כמנהיג של עם ישראל. הוא מעורר אותם שלא ללכת לסעודה של אחשוורוש, הוא זה שאוסף אותם וקובע להם את ימי הצום והתפילה על הגזירה והוא זה שממשיך ומנהיג אותם אחר כך.
לעומתו, אסתר, היא הדמות הכי מנותקת במגילה. בתחילת הסיפור היא נאספת לבית אחשוורוש ושם היא נשארת כדמות לא מוכרת ולא ידועה עד סוף הסיפור.
חמש שנים היא נמצאת בארמון בלי שום קשר לעם היהודי [חוץ מהביקורים הקצרים של מרדכי, כל יום, שהגיע כדי לראות שהכל בסדר איתה].
ודווקא ברגע המכריע מרדכי בוחר לומר לה 'כי אם החרש תחרישי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו'. אם את תבחרי להמשיך בניתוק [הדי כפוי] הזה ולא להיות חלק מהעם - את באמת תשארי בחוץ ולא ישאר לך ולמשפחתך שם בישראל. ואסתר בוחרת להיות חלק.
[אולי כהמשך לזה נתקנה השמחה של פורים להיות שמחה משותפת, של כל העם יחד, שמלווה במשלוחי מנות ומתנות לאביונים]
הדמות של אסתר במגילה חשובה דווקא כצורתה, כאחת שנמצאת במנותק מהעם היהודי, ובכל זאת חוזרת אליו ומצילה אותו, גם במחיר של סיכון עצמי עצום.
[טיפה מזכיר את הסיפור המפורסם על הבת של הש"ך]
ברור שזו צורת קיום ששייכת רק בגלות, ואדרבה, היא לימוד עצום בשביל צורת החיים בגלות.
לא שזה קל, אבל זה קורה וצריך לדעת איך להתנהג במקרים כאלו.

 

[משולש ברמודה]

אסתר הפכה להיות נצחית.

זה נכון, הכול נכון וטוב ומרגש. אבל אסתר לא ראתה את זה קורה.

בכלל, זה בטח ידוע, סיפור המגילה מתפרס על יותר מעשור. במבט לאחור, קל הרבה יותר לראות את נקודות האור היפות והזוהרות בהיסטוריה, למקד עליהן את הפוקוס, ולהתעלם מהחורים השחורים שבדרך.
כשאסתר אומרת למרדכי 'כאשר אבדתי אבדתי' היא מוותרת על כל מה שעדיין היה לה גם בבית אחשוורוש.
לפי מה שכתוב במסכת מגילה, היא מוותרת במעשה הזה על בעלה מרדכי, ומנתקת באופן סופי את הקשר לעבר שלה, ולעם היהודי.

ולא, לה באופן אישי ופרטי לא קרה שום נס. היא עשתה את הבחירה שלה, וספגה את כל המחירים הכבדים של הקורבן הזה, בלי הקלות וקיצור שליש.

היא נשארת בארמון. והיא ובית אביה אבדו מעם ישראל.

את מה שקרה אחר כך לא בטוח שראתה. על החגיגות אולי רק שמעה מבית הנשים המרוחק, ואת שארית חייה העבירה בין גויים, בחצר מלכות פרסית מלאת תככים.
(אגב, יתכן מאד שאפילו מעמדה כמלכה השתנה אחר כך, בייחוד שעל פי המקורות ההיסטוריים מלכי פרס התחתנו רק עם נשים ממשפחות אצולה פרסיות מסוימות מאד. זה כמובן לא סותר את העובדה שהבן שכנראה היה לה מאחשוורוש, היה למלך).

וכל מה שאמרת מדהים ומעורר, ומרגש מאד אפילו. אבל אי אפשר לשכוח שיש כאן פרספקטיבה של אלפי שנים אחרי הכול. אנחנו רואים את התמונה השלמה כבר.
ודווקא בגלל זה בעיני, ולפי הבנתי זאת גם התחושה שניסתה @וריטסרום להעביר - הסיפור שלה כל כך מרגש בפן האישי.

כי כאדם פרטי - הסיפור שלה לא הסתיים יפה בכלל. היא מעולם לא קיבלה איזה פרס או הצלה על אותו קורבן הרואי. את המחיר האישי היא שילמה יום יום עד מותה.
ומבחוץ, הכול תמיד נראה יפה יותר, אבל אנחנו מעולם לא נדע על מה היא חשבה שם כל השנים, בבדידות הזוהרת בה חיה לאחר מעשה הגבורה שלה.

גם בספרד היו יהודים שקפצו למדורות האוטו דה פה בדיוק מאותה סיבה שקפצו אברהם אבינו וחנניה, מישאל ועזריה - אבל הם לא ניצלו. נשרפו בעודם בחיים על קידוש ה'. למה הם לא זכו לאיזה נס פרטי מדהים שכזה? למה הם ספגו את התוצאה האיומה של הבחירה?

ואולי דווקא בסיפור השקט הזה טמון כל כך הרבה יופי. ופשטות. ואמת על תפקידו של יהודי בעולם.
לעשות מה שצריך כי צריך. ככה פשוט. בלי חשבונות והרהורים ושאלות, וחישובים סבוכים של רווח והפסד. וכן, גם לשאת במחיר הכבד ההוא לפעמים, יהא אשר יהא.

 

[הספרן]

לעומתו, אסתר, היא הדמות הכי מנותקת במגילה. בתחילת הסיפור היא נאספת לבית אחשוורוש ושם היא נשארת כדמות לא מוכרת ולא ידועה עד סוף הסיפור.
חמש שנים היא נמצאת בארמון בלי שום קשר לעם היהודי [חוץ מהביקורים הקצרים של מרדכי, כל יום, שהגיע כדי לראות שהכל בסדר איתה].
ודווקא ברגע המכריע מרדכי בוחר לומר לה 'כי אם החרש תחרישי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו'. אם את תבחרי להמשיך בניתוק [הדי כפוי] הזה ולא להיות חלק מהעם - את באמת תשארי בחוץ ולא ישאר לך ולמשפחתך שם בישראל. ואסתר בוחרת להיות חלק.
[אולי כהמשך לזה נתקנה השמחה של פורים להיות שמחה משותפת, של כל העם יחד, שמלווה במשלוחי מנות ומתנות לאביונים]
הדמות של אסתר במגילה חשובה דווקא כצורתה, כאחת שנמצאת במנותק מהעם היהודי, ובכל זאת חוזרת אליו ומצילה אותו, גם במחיר של סיכון עצמי עצום.
[טיפה מזכיר את הסיפור המפורסם על הבת של הש"ך]
ברור שזו צורת קיום ששייכת רק בגלות, ואדרבה, היא לימוד עצום בשביל צורת החיים בגלות.
לא שזה קל, אבל זה קורה וצריך לדעת איך להתנהג במקרים כאלו.

רעיון מקורי אם כי לדעתי מלווה בסתירה מובנת.
ובקצרה, הניתוק מהעם היהודי היה חיצוני ובכפייה ולא במהות (כלומר בעבודת האלוקים ובהשתייכותה לדת והעם היהודי)
כך שקשה לי להגדיר את זה "בכל זאת חוזרת אליו ומצילה אותו"
וכמו שלא נגדיר יהודי ששומר על דתו בנדודיו, יהודי מנותק
אם כי אני מרגיש שכתבת כאן רעיון מקורי שצריך עוד טיפ טיפה ללטש וייתכן שיש לו מקום להיאמר
נ.ב בפרט החלוקה הנהדרת שעשית בין הדומיננטיות של מרדכי בסיפור לעומת אסתר שעומדת בצלו

 

[פניני ריין]

כי כאדם פרטי - הסיפור שלה לא הסתיים יפה בכלל. היא מעולם לא קיבלה איזה פרס או הצלה על אותו קורבן הרואי. את המחיר האישי היא שילמה יום יום עד מותה.

כן יש בזה
תכל'ס זה לקום כל בוקר אל תוך ארמון גויי, להיות בבית הנשים עם הנערות שלה כל היום, ופעם בחודש כזה להיקרא אל מלך גוי.

ה. על החגיגות אולי רק שמעה מבית הנשים המרוחק, ואת שארית חייה העבירה בין גויים, בחצר מלכות פרסית מלאת תככים.
(אגב, יתכן מאד שאפילו מעמדה כמלכה השתנה אחר כך, בייחוד שעל פי המקורות ההיסטוריים מלכי פרס התחתנו רק עם נשים ממשפחות אצולה פרסיות מסוימות מאד. זה כמובן לא סותר את העובדה שהבן שכנראה היה לה מאחשוורוש, מלך אחריו).

אחשוורוש התפגר- כמו שלגמרי הגיע לו- לא הרבה זמן אחרי סיפור המגילה. נגיד שנה כזה, אולי פחות.
גם שמעתי פעם שאחרי הנס הוא שחרר את אסתר-מעניין לבדוק אם יש לזה מקור.

 

[mic003]

זה נכון, הכול נכון וטוב ומרגש. אבל אסתר לא ראתה את זה קורה.

בכלל, זה בטח ידוע, סיפור המגילה מתפרס על יותר מעשור. במבט לאחור, קל הרבה יותר לראות את נקודות האור היפות והזוהרות בהיסטוריה, למקד עליהן את הפוקוס, ולהתעלם מהחורים השחורים שבדרך.
כשאסתר אומרת למרדכי 'כאשר אבדתי אבדתי' היא מוותרת על כל מה שעדיין היה לה גם בבית אחשוורוש.
לפי מה שכתוב במסכת מגילה, היא מוותרת במעשה הזה על בעלה מרדכי, ומנתקת באופן סופי את הקשר לעבר שלה, ולעם היהודי.

ולא, לה באופן אישי ופרטי לא קרה שום נס. היא עשתה את הבחירה שלה, וספגה את כל המחירים הכבדים של הקורבן הזה, בלי הקלות וקיצור שליש.

היא נשארת בארמון. והיא ובית אביה אבדו מעם ישראל.

את מה שקרה אחר כך לא בטוח שראתה. על החגיגות אולי רק שמעה מבית הנשים המרוחק, ואת שארית חייה העבירה בין גויים, בחצר מלכות פרסית מלאת תככים.
(אגב, יתכן מאד שאפילו מעמדה כמלכה השתנה אחר כך, בייחוד שעל פי המקורות ההיסטוריים מלכי פרס התחתנו רק עם נשים ממשפחות אצולה פרסיות מסוימות מאד. זה כמובן לא סותר את העובדה שהבן שכנראה היה לה מאחשוורוש, מלך אחריו).

וכל מה שאמרת מדהים ומעורר, ומרגש מאד אפילו. אבל אי אפשר לשכוח שיש כאן פרספקטיבה של אלפי שנים אחרי הכול. אנחנו רואים את התמונה השלמה כבר.
ודווקא בגלל זה בעיני, ולפי הבנתי זאת גם התחושה שניסתה @וריטסרום להעביר - הסיפור שלה כל כך מרגש בפן האישי.

כי כאדם פרטי - הסיפור שלה לא הסתיים יפה בכלל. היא מעולם לא קיבלה פרס על אותו קורבן הרואי. את המחיר האישי היא שילמה יום יום עד מותה.
ומבחוץ, הכול תמיד נראה יפה יותר, אבל אנחנו מעולם לא נדע על מה היא חשבה שם כל השנים, בבדידות הזוהרת בה חיה לאחר מעשה הגבורה שלה.

גם בספרד היו יהודים שקפצו למדורות האוטו דפה בדיוק מאותה סיבה שקפצו אברהם אבינו וחנניה, מישאל ועזריה - אבל הם לא ניצלו. נשרפו בעודם בחיים על קידוש ה'. למה הם לא זכו לאיזה נס פרטי מדהים שכזה? למה הם ספגו את התוצאה האיומה של הבחירה?

ולדעתי דווקא בסיפור השקט הזה טמון כל כך הרבה יופי. ופשטות. ואמת על תפקידו של יהודי בעולם.
לעשות מה שצריך כי צריך. ככה פשוט. בלי חשבונות והרהורים ושאלות, וחישובים סבוכים. וכן, גם לשאת במחיר הכבד ההוא לפעמים, יהא אשר יהא.

קשה לומר שאסתר נותרה מנותקת, בלי לדעת מה מתחולל מחוץ לארמון.
חז״ל מלמדים אותנו שאסתר היא שבאה לאנשי כנסת הגדולה וביקשה מהם ׳קבעוני לדורות׳. הלשון ׳קבעוני׳ שהיא לשון מאוד ייחודית, יכולה ללמד אותנו שהיה חשוב לאסתר ששמה ייזכר, ומורשתה תישמר.
במובן הזה, של קביעת חג הפורים לדורות, התקיימה בקשתה של אסתר, ולמעשה - הבקשה הזו הייתה ההתחלה של הדיון בעניין חג הפורים וקביעתו לדורות. ייתכן שאילולי בקשה זו שביקשה אסתר - לא היו חכמים קובעים את החג הזה, ובאמת לא הייתה בידינו שום ידיעה על אסתר ופעלה.
ללא ספק, הקרבן שהקריבה אסתר היה גדול במיוחד, אולם התמורה על כך הייתה מורשת נצחית. קביעת שמה של אסתר לזיכרון לכל הדורות שיהיו.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שאסתר הייתה אישה בעלת מדרגה רוחנית גבוהה מאוד, שנמנתה כאחת משבע נביאות יחידות שקמו בעם ישראל. כמובן, אין בכך כדי להקל ראש במה שהיא עברה, אולם כשאנחנו מדברים על הסוף העגום לכאורה שלה, צריך לזכור שידיעתה הייתה גבוהה בהרבה מזו שלנו, ועל אף שחייה הגשמיים היו בשפל המדרגה - עדיין היו חייה מלאים בעומק וברוחניות.
עם זאת, המסר העיקרי כאן הוא נכון. לא כל הסיפורים הם בעלי סוף טוב, ואי אפשר לצפות לשכר טוב בעולם הזה על מצוות ומעשים טובים.

 

[עמק]

רעיון מקורי אם כי לדעתי מלווה בסתירות מובנות.
ובקצרה, הניתוק מהעם היהודי היה חיצוני ובכפייה ולא במהות (כלומר בעבודת האלוקים)
כך שקשה לי להגדיר את זה "בכל זאת חוזרת אליו ומצילה אותו"
אם כי אני מרגיש שכתבת כאן רעיון מקורי שצריך עוד טיפ טיפה ללטש וייתכן שיש לו מקום להאמר

ברור שהניתוק היה חיצוני ובכפייה, אבל זה גם נכון שהייתה לה אפשרות להישאר בארמון אחשוורוש ולהימנע מסיכונים.
היא לא רצתה להתנתק אבל בפועל היא חיה בצורה מנותקת, כמו הרבה יהודים בחיים כך בפועל כיום, גם אם הם לא רוצים את זה. וכשהגיע הרגע לבחון האם היא מרגישה מחוייבות לעם שלה או לא - היא בחרה להיות חלק.
הכוונה הכללית שלי היא שבגלות אנחנו לא חיים כעם בצורה מושלמת. אנחנו מפוזרים ונשלטים על ידי אומות אחרות. והדמות של אסתר מדריכה אותנו גם בנוגע למורכבות הזו.
עכשיו אני חושב שזה די מסביר את הבקשה שלה ממרדכי 'לך כנוס את כל היהודים', כי היא עומדת בתור שליחה שלהם, אולי..

 

[הספרן]

ברור שהניתוק היה חיצוני ובכפייה, אבל זה גם נכון שהייתה לה אפשרות להישאר בארמון אחשוורוש ולהימנע מסיכונים.
היא לא רצתה להתנתק אבל בפועל היא חיה בצורה מנותקת, כמו הרבה יהודים בחיים כך בפועל כיום, גם אם הם לא רוצים את זה. וכשהגיע הרגע לבחון האם היא מרגישה מחוייבות לעם שלה או לא - היא בחרה להיות חלק.
הכוונה הכללית שלי היא שבגלות אנחנו לא חיים כעם בצורה מושלמת. אנחנו מפוזרים ונשלטים על ידי אומות אחרות. והדמות של אסתר מדריכה אותנו גם בנוגע למורכבות הזו.
עכשיו אני חושב שזה די מסביר את הבקשה שלה ממרדכי 'לך כנוס את כל היהודים', כי היא עומדת בתור שליחה שלהם, אולי..

כלומר הניתוק החיצוני של אסתר (על אף שבמהות הייתה מחוברת לשורשה) על כל פנים מסמל את הניתוק של העם בגלות (שלגבם אפשר וזה אף מעבר לניתוק חיצוני) אם כך זה רעיון נפלא!

 

[משולש ברמודה]

אחשוורוש התפגר- כמו שלגמרי הגיע לו- לא הרבה זמן אחרי סיפור המגילה. נגיד שנה כזה, אולי פחות.

יש לך מקור?
מעניין שגם על פי מקורות היסטוריים חיצוניים שחלקם מזהים את חשיארש הראשון כאחשוורוש מסיפור המגילה, אחד מוויזיריו (ארטבון) התנקש בו במיטתו (465 לפנה"ס בערך).
אגב, על פי אותם מקורות לחשיארש הייתה אישה אחת בלבד (אמסטריס) שהייתה מפורסמת באכזריותה. היא מזוהה על פי חלק מהחוקרים כושתי התנ"כית.
יש עליה סיפורים מצמררים שממש מסתדרים עם מה שכתוב במקורות שלנו על אכזריותה של ושתי כלפי בנות ישראל.

 

[פניני ריין]

אהמ
לפי זיכרון
המלחמה שחתמה את סיפור המגילה הייתה בי"ד אדר ד'ת"ו
בד' ת"ז אחשוורוש מת
ובד' ת"ח החלו בבניין בית שני

גם זכור לי שקראתי שמי שרצח את חשיארש היה הבן שלו
וזה היה שנה אחרי המגילה
אבל כדאי לבדוק יותר יסודי
ברגע שמדובר בפורים את אף פעם לא יכולה לדעת מי רציני ומי מתבדח

באופן כללי, מניין השנים של הארכיאולוגים והחוקרים למלכי פרס
הוא קצת בעייתי

 

[mic003]

יש לך מקור?

נראה בפשטות, שיש מקור מפורש לכך שאחשוורוש מת בסמוך לסוף סיפור המגילה, מן הגמרא במסכת מגילה (דף יא: ), שם מופיע חשבון השנים מחורבן ירושלים ועד בניית ביהמ״ק השני על ידי דריוש בנו של אחשורוש.
החשבון שם ארוך ומסובך, אבל הדבר נראה פשוט.

 

[ilan p]

אסתר המלכה.
היא עשתה את מה שנדרש ממנה.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום.

זה יפה ללמוד מהמגילה מה שאפשר מתוך התבוננות מעמיקה --אבל צריך תמיד לזכור מאמר חזל --"אם ראשונים כמלאכים אז אנחנו כחמורים "----ואסתר ומרדכי הרבה יותר גדולים - מתקופת הראשונים
ולכן כל מעשיהם --גבוה מעל גבוה --עד אין חקר --ואי אפשר להתיחס אליהם כבני אדם מהשורה --ולדון אם זכו להפי אנד או לא ? --- זה כמו להתיחס לרחל אימנו כדמות טרגית לאחר שנתנה את הסימנים לאחותה במסירות נפש ונפטרה צעירה -- כל עם ישראל בעצם נבנה מזה --- אצל גדולי ישראל הכל חשבונות שמיים ואין בכלל חשבונות אישיים

 

[משולש ברמודה]

גם זכור לי שקראתי שמי שרצח את חשיארש היה הבן שלו

יש מחלוקת מעניינת אם הכוונה לחשיארש הראשון, או דווקא לבנו - ארתחשסתא הראשון, רוב המקורות היהודיים מזהים דווקא אותו כאחשוורוש (בנו היה דריווש השני).
ובאמת מנין השנים בעייתי במקורות ההיסטוריים.