הנושאים החמים
הנושאים החמים
בסיתא דשמיא בלבד בלבד!
מלחמה
מלחמה
"זה הוא" החיל שליווה אותו הצביע על אחת המיטות בקצה החדר.
"תודה" וילם חייך אליו קלות, וחיכה שילך, הוא לא רצה שיהיה עדים למעשיו.
וילם נכנס מהוסס, לא שהוא פיחד ממשהו, אבל הוא לא ידע אם הוא באמת מסוגל לראות רוצח, ולא סתם רוצח אלא רוצח שרצח משהו שהוא ההיה ממש חשוב לו, וליתר דיוק הוא הרג את אבא שלו.
את אבא שלו האהוב והמסור שאותו הוא כל כך אהב, אז האיש הזה ששוכב כאן פצוע חוור וחלש הוא רצח אותו, אבא שלו מת והוא חי, אולי פצוע אבל חי, ואבא שלו, כבר לא.
אז הינה הוא הרוצח שוכב כאן עצום עינים וחיוור בצבע שהזכיר לו חלב, שמיכה בהירה מכסה אותו והוא נושם חלושות, הוא עקב בדממה אחר גופו שעלה וירד קצת, קצת כסדר הנשימות החלשות, הוא הסתכל בו מקרוב יותר מנסה לתפוס את פרצופו, הוא התאכזב קצת כי לא היה לו פרצוף של רוצח או של מכשף, אלא סתם פרצוף של אדם רגיל, והוא היה ניראה לו אפילו עדין, יחסית למי שרצח את אבא שלו.
הוא התישב על כיסא שהיה בצד מנסה להבין מה הוא אמור לעשות עכשיו כי הרוצח ישן.
בעיקרון הוא רצה להסביר לו עד כמה הוא רשע ואכזר ועד כמה אבא שלו היה חשוב לו, אבל הוא ישן ולא היה ניראה כאחד שהלך להתעורר בזמן הקרוב. ווילם כעס, כעס על האיש הזה, כעס שאין לו אבא, כעס על כל נשימה שהאיש נשם. הוא רצה נקמה.
#
הרבה ימים וילם הגיע וצפה באיש שישן וישן ללא הפסקה, הרופא אמר שהוא חלש והוא פצוע קשה והוא בקושי ער וגם כשהוא ער אי אפשר לדבר איתו כי הוא מעורפל, אבל הוא המשיך להגיע מחכה לרגע שהאיש התעורר.
יום אחד וילם הגיע והתישב כהרגלו ליד המיטה של האיש, ופתאום הוא ראה שהאיש ער ובוהה בו. הוא קם והתקרב אליו והתחיל לדבר, בלי סדר, בלי הגיון, לדבר.
"אתה רצחת את אבא שלי, בגללך אין לי אבא, אני כועס עליך, אני יגיד לדוד שלי שישים אותך בכלא, דוד שלי הוא המלך והוא יקשיב לי, אני אשים אותך בכלא למלא זמן עד שבכלל ישכחו שאתה קיים. אני לא מוחל לך, בגללך אין לי אבא, למה הרגת אותו? אתה יודע איזה איש טוב הוא היה וכמה הוא אהב אותי?" הוא רצה לומר לו עוד הרבה דברים הוא אבל הוא כבר לא יכל כי הדמעות עמדו לו בגרון וכבר לא נתנו לו לדבר, הוא השעין את הראש על המיטה של האיש ובכה.
אחרי כמה דקות הוא התעצבן שככה הוא בוכה על מיטה של איש רשע, והוא הרגיש לא נעים כי למרות שאין לו אבא הוא עדיין גדול ובוגר ולא אמור לבכות כמו נשים, ובלל מה זה יעזור, הוא כעס שוב, אז הוא קם ועזב את המקום בלי הסתכל באיש עוד פעם אחת.
#
אחרי הצהרים של יום שלישי כרגיל הוא הגיע לארמון, כך זה, כל יום שלישי הם מגיעים.
ג'ורג' הנסיך ממש בגילו והם מדברים הרבה מרגישים מנהלי המדינה מדברים בעינינים ברומו של עולם.
"היום הוא התעורר" הוא סיפר לו. לפני שבוע הוא סיפר לו שהוא מחכה שהתעורר בשביל לצעוק עליו, ג'ורג' לא זילזל בו על הרעיון למרות ששתיהם בני שש עשרה' ובא נגיד לצעוק על בן אדם למה הוא עשה משהו זה לא יעזור שהמשהו שנעשה לא יקרה.
"ומה היה?" התעניין.
"לא יודע. ניראה לי הוא עדיין מתושתש, דיברתי וההוא לא שם לב, ואגב יש סיכוי שאתה דואג לי לפרוטקציה אצל אבא שלך? אני רוצה אותו עמוק בתוך איזה כלא שחור וטחוב ולא מתחלף באיזה עיסקת החלפת שבויים, אתה יודע הוא הרג את הגיס שלו, את דוד שלך."
"אני אנסה, לא יודע אם זה אפשרי" צינן גורג את התלהבותו, "המדינה שלו יכלה לדרוש שנשחרר גם אותו."
"אז שהמלך יגיד שהוא רצח את גיסו ועל כן מגיע לו עונש כבד."
"אתה סתם לא מבין בפוליטיקה" סיכם הנסיך את השיחה כמו עוד הרבה שיחות אחרות.
וילם כעס עליו באותו רגע, אבל לא היה לו כל כך מה לעשות עם הכעס הזה.
#
למחרת וילם לא הלך לבקר את האיש הוא כעס עליו עדיין רק לאחר יומיים הוא הגיע שוב, הוא קיווה שהוא כבר יותר בריא.
הוא ניכנס חוצה את החדר הגדול המלא במיטות ומגיע למיטה האחרונה, המיטה של "האיש"
הוא קרא לו האיש בגלל שלא רק הוא לא ידע איך קוראים לו אלא גם הרופא והחילים שראה שגם מנסים לברר את שמו, השם שלו לא שינה לו, מבחינתו הוא היה או איש או רוצח.
לא תמיד חלומות מתגשמים אבל הפעם כן. האיש הרוצח היה ער.
הוא התישב על קצה הכיסא קרוב קרוב למיטה מעביר מבט מצומצם מלמטה למעלה מתעכב על ידו העדינה של האיש שהיתה אזוקה למיטה ממשיך ומביט בפרצוף שזיק של הכרה ניצנץ בו, אז הוא מזהה אותי הוא הבין, וזה עיצבן אותו והוא לא ידע להביר לעצמו למה, אז הוא ישב ושתק מחכה שהאיש ידבר, אבל האיש לא דיבר הוא רק הביט בו.
"אתה הרגת את אבא שלי" הוא התכוון לצעוק את זה אבל זה יצא לו בשקט אולי כי הוא פיחד לבכות בפומבי שוב.
המבט של האיש מולו לא השתנה הוא לא עיפעף או הזיז איזה איבר, זה היה ניראה שלא אכפת לו, או שהוא לא שמע.
"אין לך מה לענות לי?" הוא התגרה בו.
"אני מצטער" הוא לחש לאט. ווילם התעצבן.
"אתה הורג משהו ואחר כך מצטער? הצער לא יחזיר אותו חי" הוא רצה להוסף עוד כמה מילי שיסבירו את דעתו לגבי האיש, אבל הוא הרגיש גולה בגרון ששכנעה אותו להפסיק לדבר ומהר.הוא ישב ובהה באיש שלא ענה דבר, הוא היה ניראה חלש מכדי לדבר, והחולשה שלו הזכירה לו שוב מה שאי אפשר לשכוח שלו אין כבר אבא שיהיה חלש, והאיש הזה זכה בחיים מההפקר.
וילם רצה לומר לו שוב שהוא ישים אותו בכלא עד סוף כל הדורות אבל נזכר במה שאמר לו ג'ורג' בקשר לפוליטיקה אז הוא לא אמר כלום רק ישב והסתכל באיש הרוצח וחיכה שאולי הוא ידבר.
האיש הסתכל עליו ולא אמר כלום, ווילם לא נבהל ממנו הסתכל לא בעיניים וחיכה לתשובה, הוא חשב שהאיש ישפיל מבט, אך האיש המשיך להביט בעיניו, והיה ניראה לו שיש בהם צער.
לבסוף נמאס לו להסתכל בעיניים משעממות אז הוא קם והלך.
#
"הי, וילם אבא שלי אמר שברור."
כך קידם את פניו ג'ורג' ביום שלישי.
"מה ברור?"
"שהוא ישים אותו באיזה בור טחוב לכל החיים, או איזה שהו חור אחר."
וילם חייך אך להפתעתו לא הרגיש שמחה.
אחרי שנגמר הביקור הוא הלך ישר לבקר את האיש.
האיש כנראה חיכה לו משבוע שעבר, כי הוא שכב באותה התנוחה. רק בפניו היה צבע חי יותר.
"שלום" לחש לו האיש.
הוא התישב לידו, הוא רצה לספר לו על גזר דינו אבל האיש שאל אותו פתאום:"מי זה אבא שלך? ולמה החלטת שאני רצחתי אותו?" האיש דיבר בשקט ולאט מילה אחרי מילה, והיה ניראה שכל מילה מכאיבה לו.
"החילים אמרו לי שהם זיהו אותך בין השבויים כמי שהרג את המפקד שלהם."
האיש עצם עיניים לרגעים מספר והיה ניראה שהוא נזכר במה שקרה. עווית של כאב עברה בו. הוא פתח עיניים והביט בנקודה עלומה במבט חולמני ודיבר: "לקחו אותי מהבית ושמו אותי בצבא, עשו גיוס המונים, לא היה מספיק חילים לשלוח לחזית, תלשו אותי מהבית ישר לשדה הקרב, שמו לי חרב כשאני אפילו לא יודע מאיזה כיוון מסתכלים עליה ואמרו לי"תלחם".
ואני מה בסך הכל רציתי? לחיות, לחזר הביתה חי לראות שוב את אשתי ואת התינוקת שלי בת השבוע, ופתאום באמצע שאני עומד שם בוהה אני רואה את המפקד שלי מותקף, רצתי לעזור לו ולא שמתי לב שאני חוצה את קו הגבול בינינו לבינהם,
פתאום איש אחד שהיה לידי תקע בי חרב ארוכה ומכאיבה, חשבתי עלי על החיים שלי של אשתיי ושל ביתי התינוקת, שלפתי את החרב ונופפתי בה לכל הכיוונים, ונפלתי רואה רק..." הוא התנשם, "רק שחור".
וילם הביט בו, באיש ששכב מולו ועצם עיניים חלשות והתנשם חזק מנסה לתפוס אויר לבטן פצועה מחרב אביו, ובכה.
ככה זה, במלחמהה אין מנצחים.
כולם מפסידים.
קרדיט: מ.ל.ב.י
תודה להקב"ה ולחושך של 3 בלילה ולכל אלה שעזרו לי בלשלול את כל שאר השמות, תודה לכם, וכולי.... אשמח להארות ולהערות, ותיקוני פסיקים
