אשמח לשתף בכמה הנחות בסיסיות בפניה של מחבר לעורך:
א. תפקידו של עורך, להכנס לקו חשיבתו של המחבר ולכתוב את המחבר, לא את עצמו.
ב. עורך צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא מסייע למחבר הספר ולא הוא המחבר, כך גם אם משנה מדברי המחבר עדיין צריך להצמד אליו. אני נוהג לומר למחברים שתפקידו של עורך הוא כ"מיילדת" המסייעת לאשה ללדת, המיילדת לא היא הביאה את הולד לעולם.
ג. מנסיון, השאלה הראשונה שמחבר נשאל, "למה פנה לעורך", לשאלה זו יש ארבעה אפשרויות ולא כאן המקום לפרטם. אבל בעיקרון מחבר צריך להבין שאם השכיל לפנות לעורך, רצונו לתוצאה של חיבור מקצועי, ומשום כך צריך המחבר להרפות ולתת לעורך לעשות את שלו.
ד. צריך לסכם עם המחבר מתחילה האם העורך הוא "עורך לשוני" גרידא, או "עורך תחביר", לרוב אלו שרוצים משהו קצת יותר מעמיק כל עבודת העריכה מתבטאת בעומק יותר (אני נוהג לומר לכל המחברים שבהם נעשה עריכה תחבירית, שהעורך הוא האדם השני ואולי האחרון שמכירים כל מילה בספר).
ה. שונים הדברים בסוג החומר בין חיבור תורני לשאר חיבורים, בדרך כלל בחיבור תורני העבודה מחייבת יותר שכן המחבר צריך לדעת את הנכתב על בוריו בטרם יגע וישנה בתוכן הדברים, מה שכן בהגיגים ושאר דברים שהתנסחות העריכה פחות מחייבת במידה מסויימת.
ו. יש תופעה מסויימת של מחברים שחושבים שהחיבור כה מוצלח, ומעתה כשיצא הספר כל העולם ואשתו ילמדו את הספר מכריכה לכריכה, חובתו של עורך לאזן את המחבר ולהסביר לו בעדינות שעולם הספר כה גדול ורחב וצריך לו בעיקר הרבה סיעתא דשמיא.
וכמה שאלות לסיום:
1 במה יש תחושת סיפוק יותר לעורך, בחומר ששיפץ והתקין מילים, או חומר שהעשיר והוסיף מדילה, (אבל אסור לספר זאת).
2 כשעורך רואה טעות אצל המחבר, (דוגמא: המחבר במאמר הביא מדרש מסויים, ו"אין כזה מדרש") האם צריך וכיצד יש להעיר זאת לתשומת לב המחבר, וזאת כי לפעמים העורך "מקלקל" בכך את כל מהלך המאמר.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
