הנסיעה באוטובוס הייתה סבירה למדי לולא הסבתא מהספסל האחרון שדיברה בפלאפון עם רמקול מוגבר.
"הלו מירי מה נשמע?, מדברת רחל. את שולחת אותן?"
"כן, הן מוכנות עוד רגע".
"איזה בגדים בחרת?".
"את הסט החורפי. זה בסדר?".
"אולי אפילו תוסיפי להם שכבה, שכבה כהה, את יודעת, חורף".
"אוקיי, בסדר גמור, מתוקות הנכדות שלך".
"לגמרי. מה עם הפצע של תמר? מרחת משהו?".
"זה בסדר כמעט לא רואים את זה".
"רק רגע מירי, אל תנתקי. אולי תתני להן רקע לפני שאת שולחת אותן?".
"עזבי, זה משחיר את האווירה".
"שטויות את יכולה לטשטש קצת ולעשות להן את זה יותר וורוד".
"אוקיי, בדרך אלייך, ביי".
"היי מירי, רגע. בעצם כבר מאוחר, אין לי זמן".
"נו אז מה לעשות?"
"תשלחי אותן ישירות לדפוס, שיעשו מהן אלבום דיגיטלי".
"הלו מירי מה נשמע?, מדברת רחל. את שולחת אותן?"
"כן, הן מוכנות עוד רגע".
"איזה בגדים בחרת?".
"את הסט החורפי. זה בסדר?".
"אולי אפילו תוסיפי להם שכבה, שכבה כהה, את יודעת, חורף".
"אוקיי, בסדר גמור, מתוקות הנכדות שלך".
"לגמרי. מה עם הפצע של תמר? מרחת משהו?".
"זה בסדר כמעט לא רואים את זה".
"רק רגע מירי, אל תנתקי. אולי תתני להן רקע לפני שאת שולחת אותן?".
"עזבי, זה משחיר את האווירה".
"שטויות את יכולה לטשטש קצת ולעשות להן את זה יותר וורוד".
"אוקיי, בדרך אלייך, ביי".
"היי מירי, רגע. בעצם כבר מאוחר, אין לי זמן".
"נו אז מה לעשות?"
"תשלחי אותן ישירות לדפוס, שיעשו מהן אלבום דיגיטלי".