שיר סְלִיחוֹת

[נפש]

סְלִיחוֹת.



עֲשָׁשִׁית מְאִירָה בְּקֶרֶן רְחוֹב,

צִפּוֹרִים עוֹד נָמוֹת בְּצֵל אֲפֵלָה.

אֵלֶם הַלַּיִל נִמְהָל בִּפְסִיעוֹת,

טַל עַל גַּגּוֹת, עַל עָלִים וְאִילָן.



כֹּבֶד רֹאשׁ מְהַלֵּךְ בַּסִּמְטָא,

נִמְלָא אַט הַשְּׁבִיל, צִבּוּר מִתְקַהֵל.

סוֹבֶבֶת יָדִית הַשַּׁעַר נִפְתַּח

קוֹל לְחִישָׁה, הַקָּהָל מִתְפַּלֵּל.



חַזָּן מְסַלְסֵל וְכֻלָּם מְחַלִּים,

מָה נוֹרָא הַמָּקוֹם וְכֵנָה הַתְּחִנָּה.

וְרַק אֲנִי הֶעָטוּף בְּטַלִּית

לְבַד מוּל אֱלוּל וּבוֹרֵא כֹּה עֲנָק.