נכתב ע"י שקדיה;1253911:לדעתי הבנות של היום הן לא הבנות של פעם
לפני 20 שנה כשהייתי בקיטנה היה ההמנון של כל קבוצה ותחושת ה"קבוצה שלי הכי טובה" משהו בלתי ניתן לערעור
היינו עושים המון תחרויות בין קבוצות וכל בוקר היה מעמד פתיחת הקיטנה עם ההמנון הכללי ואח"כ כל קבוצה את ההמנון שלה
כאשר הקולות והצווחות להוכיח שהקבוצה שלנו הכי שווה
אח"כ התעמלות ותחרויות והופ לכיתות
שם הינו עושות עבודות ומלאכות כפיים אומנותיות
הרבה עבודה ולפעמים נמשך כמה ימים אבל יצאנו עם יצירות פאר
היה גם יום שיא שבו היה משהו מפתיע שלא ידענו מתי יהיה ואיך יהיה בו
ועוד כל מני אטרקציות פנים בית ספריות שלא עלו הרבה
היום, הדור הוא שונה (תוהה אחר היופי הצלופני המרשרש ושברירי בדיוק כמוהו)
אני רואה את הבנות שלי שנהנות רק מיציאות ומתעצבנות כשבקיטנה יש "רק" עבודה משעממת
ולמי בכלל יש כח לעמוד ולשיר את ההמנון הסתם תינוקי וכו'
אני לא יודעת מה קדם למה
אבל תרבות הצלופנים הזאת חייבת להעצר איפושהוא
אם כי אני מודעת לכך שקשה עד בלתי אפשרי לעשות זאת
מכל מקום הבנות שלי לא מי יודע מתלהבות מימי המים הללו שבהם אין מקום לסיכה
והבלאגן עצום
כך שהדאגה שלי אפילו לא שווה את ההנאה שלהם
ואאו איזו נוסטלגיה...
כל בוקר מתחילה הקייטנה עם מסדר בוקר עם המרכזת...
תחרויות הכיתה המקושטת וההמנון המוצלח...
הולכים עם המדריכות לסופר לסחוב שוקויים ולחמניות לכל הקיטנה מידי יום...
יום אוהלים מדהים ומלא פעילויות..
בסיום כל יום חצי שעה של סיפור בהמשכים שנקרא ע"י המרכזת - דממה ומתח באולם..
יצירות מושקעות..
ועוד.. ועוד...
היה גם יום ברכה ואולי מס' ימים.. אך הוסיפו נופך בלבד..
(ואכן הילדות של היום חוזרות מהקיטנה עצבניות ומשועממות..)