מידע שימושי נשמות רוקדות...

[יצחק ג.]

לפני שבעים שנה בדיוק, שמחת תורה תשי"ד, התייחס הרבי מליובאוויטש זי"ע, לתופעה בלתי רצויה שהיתה קיימת אז באיזור.
להלן העתק דברותיו הק' שנשא אז לקהל החסידים בתוך בית-הכנסת, ביחס לריקודים הללו, שבחיצוניות ובגלוי אינם קשורים לצד הקדושה כלל וכלל.

"...ישנם גם אנשים שהתקבצו בחצר (- יארד) וגם הם רוקדים, אלא שלעת עתה עומדים הם מבחוץ ואין ברצונם להיכנס פנימה.

ובכן, צריכים לצאת אליהם, ולבאר להם שקיום התורה ומצוות והשמחה דשמחת תורה הם עניינים שנוגעים להם בגשמיות.

אודות ענין הריקוד עם 'עצמות' - קשה להסביר להם, כיון שבעניינים כגון דא: עצמות, השתלשלות, אצילות, ובי"ע [-בריאה יצירה עשיה], (=מושגים בפנימיות התורה ובקבלה) - אין להם חוש, לפי שאין להם כלל תענוג ברוחניות. אבל אודות 'גשמיות', הרי בזה לכולם יש חוש, שהרי לכולם יש חוש ותענוג בכך שיהיו להם ידיים בריאות, רגלים בריאות, וילדים בריאים.

יש להסביר להם מה שאמר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר (- הריי"צ) במכתב: שהסיבה לכך שאדם רוצה לאכול מאכל מסוים, היא מפני שהנשמה רעבה להניצוץ אלקי שבהמאכל כדי לבררו וכו', וכדי שהנשמה תוכל לפעול זאת, פועלת היא תחושת רעבון בהגוף שיהי' רעב ויחפוץ בגשמיות המאכל. אבל באמת מקור הענין הוא בהנשמה.

ועד"ז בענייננו, כל אלה שהתקבצו כאן לרקוד, הרי הסיבה האמיתית לכך היא מפני שנשמתם רעבה ורצונה לרקוד בשמח"ת עם עצמות, ולכן פעלה הנשמה בהגוף שגם הגוף ירצה לרקוד. אלא כיון שבהגוף לא נרגש הטעם הפנימי שבדבר - רצונה של הנשמה לרקוד עם עצמות, יכול הדבר להשתלשל ולרדת באופן של דבר האסור, אבל האמת היא שמקור הענין הוא בנשמה..."​

(קישור לספר באתר היבורבוקס)​

חלק מאותן נשמות שנעקדו עקה"ש גדלו בינינו, במחנה החרדי, ובהמשך תעו במדבר, בישימון. כעת, אחרי מות קדושים, צצים להם סיפורים, הקלטות ועדויות על הצימאון האדיר של הנשמה, על הקושי, ההתמודדות והכאבים שהניסו אותם למחוזות רחוקים. הבה נקבל על עצמנו להביט אחרת על נשמה, על יהודי. לקרב ולחבק, לחבוש וללטף. להטעים מטוב התורה והמצוות, בדרכי נועם ובאהבה. וביחד להתקרב לאבינו שבשמים.​

 

[hershy sh]

מטלטל!