הנושאים החמים
הנושאים החמים
האש במנגל דעכה ואיתה נושאי השיחה.
כבר דנו בפוליטיקה (רק ביבי) סקרו את האופנועים החדשים עם השיפורים החוקיים והחוקיים למחצה, ריכלו על החברים, התפלספו קצת, ונהיה שקט.
ירון התבונן ימין שמאל ואז כמו נזכר במשהו: "תגיד כפיר למה לא רואים אותך יותר בשיעור של הרב ברורים?".
כפיר זע באי נוחות.
ניסו נחלץ לעזרתו. " תעזוב אותו מה אתה חופר, גם אותך לא רואים בערבית של שבת כמעט אף פעם. הולך לבכנסת של הכורדים עלאק. ואף אחד לא מקשה עליך קושיות איפה היית, מתי הלכת, תניח לו. מעניין שכל פעם שיש משחק גדול בששי בלילה אתה הולך לכורדים".
השתררה שתיקה מעיקה.
דווקא כפיר היה זה ששבר אותה.
"האמת כן. הפסקתי לבוא לשיעור. מצאתי רב חבל לכם על הזמן. מקובל קדוש. כל היום רק בתהילים. לא מהרבנים האלה שאתם רואים ביוטיוב צחוקים כל הזמן. זה רב אחר. אצלו אין... הוא לא מצא את המילה המתאימה, והשתתק.
החבר'ה התעוררו.
מה מצאת? מי מצאת? איפה גר? פה דימונה? או באר שבע? או בכלל תל אביב.
איפה יש'ך רב בתל אביב יא דבע?
בטח יש. שמעתי פעם כל החסידים עם הגלגל היו גרים בתל אביב לפני שפתחו את בני ברק, אז אולי נשאר איזה אחד.
שטויות. כולם עברו לבני ברק. וחוץ מזה למה שילך לרב של חסידים.
אנא עארף. אם עזב את הרב ברורים לך תדע מה מצא.
מה קשור. הוא צודק. הרב ברורים חצי שיעור אצלו זה סיפורים והחצי השני בדיחות. מה עם הלכות, בן איש חי, ילקוט יוסף.
רצינות לא רגילה אפפה את החבר'ה. אולי בהשפעתם של ימי הספירה.
אז תכל'ס את מי מצאת? ספר.
וכפיר סיפר. על רב אשכנזי מבני ברק. הוא ראה אותו במקרה בברית של אחיין ונשבה בזיו פניו. שמו הרב אברהם קרמנישט, רק תורה כל היום. מלאכים יש מסביבו. ממתי שהיה ילד ככה קטן הכניסו אותו לבית המדרש, ועד היום על אותו כסא. "והסטנדר גדל איתו ביחד" הוסיף נופך משלו ברגע של הארה.
לא ברור אם החבורה הבינה מה זה סטנדר אבל כולם שתקו בהתפעלות. איכשהו סיפורים כאלה פחות נדבקו על הרב ברורים.
"בבני ברק כולם מכירים אותו. כל הארץ מכירה אותו. רק אתם פה בדימונה לא שמעתם עליו" סיים כפיר. המשפט האחרון היה בו שמץ של התנשאות וזה מה שחימם את האוירה.
"רגע, אז אתה אומר שהרב אברהם הזה הוא הכי הכי? יותר גדול מהרב איפרגן?"
כפיר לא נכנס למלכודת. "אני לא מחליט מי יותר גדול. תראה אותו ותבין".
זה היה משפט במקום. "וואלה, יודע מה? אני הולך לראות אותו. ולא רק זה, אלא גם הולך לבדוק אותו. אם הוא כמו שאתה אומר גם אני מפסיק עם הרב ברורים".
ניסו התעורר. "יודעים מה? נעשה התערבות. אתה כפיר אומר שהוא קדוש מלאך. אני שם פה אלף שקל אם ירון לא מצליח לעצבן את הרב אברהם".
"גם אני", הודיע מושון.
"גם אני" אמר ירון "ואם הוא מתעצבן, אתה משלם לנו אלפיה לכל אחד".
הגבה של כפיר התחילה לקפוץ. אמנם הוא היה בטוח במידותיו הטובות של הרב קרמנישט, אבל מול ירון... כשהוא רוצה הוא נודניק בנשמה.
"הולך" הודיע בפנים מתוחות. "ברור לי שהרב לא יתעצבן משום דבר".
ביום ששי בשעה ארבע התניע ירון את הקרוסאובר הכסוף ויצא לדרך הארוכה. רחוב נטע רבעי 14 בני ברק. הוא ריחם על כפיר. אבל מה, הטמבל הזה ילמד לקח לא להתלהב מכל זקן לבן שהוא רואה. מה הוא מתנשא עלינו. כאילו לא גדלנו יחד בעיירה. גילה עולם. יכאב לו קצת בכיס וישכח את כל השטויות. סבא היה אומר: הפסדת, אבל הרווחת לקח.
בני ברק קבלה את פניו בשקט. זוגות צעירים עם מזוודה קטנה הילכו פה ושם. אי שם דהר רכב.
בקושי מצא לעצמו חניה. הוא יצא מהרכב, ונעמד מול הבנין. הרב גר בחזית בקומה ראשונה, הדריך אותו כפיר.
הוא מתח את חזהו ושחרר צעקה חזקה: אברם! אברם! בוא רד רגע. יש לי משהו לשאול אותך. אברם!!!
מספר תריסים נפתחו במהירות. ראשים אין ספור הופיעו בחלונות. הוא לא התרגש.
אבררררררם! שאלה!!!! למה לארנבים יש אוזניים ארוכות? אבררררררם!
בתוך ביתו של הרב נערכה התייעצות שקטה. לנכדים היה ברור כשמש מה קורה כאן. זה ה"זיידים". הזיידים שלחו מישהו לעשות לזיידע פדיחות אחרי המכתב האחרון שהוא חתם עליו בנושא התמרורים. הזיידים האלה חושבים שהם ינהלו את עולם התורה עם הבריונות שלהם.
אברם!!!! למה לפילים יש... יד חזקה למדי סתמה לו את הפה. יד אחרת כופפה לו את היד לאחור. הא הספיק לראות את הסמל היוקרתי הבולט מעל מכסה המנוע נתלש ומושלך אל השיחים.
"תעוף מפה לפני שיהיה יותר גרוע". צביטה הגונה הבהירה לו איך מתחיל הגרוע. עוד יד נשלחה וסטרה לו בזריזות מפתיעה.
מושפל וכאוב קרס אל תוך הרכב. המאבטחים של הרב עשו לו את העבודה. סיפור עמום צף בו, משהו שסיפר הרב ברורים על זאב שנכנס לשכונת היהודים בערב שבת. הוא רק זכר שזה לא נגמר טוב.
איך סבא היה אומר: כשמרביצים לך תברח.
כבר דנו בפוליטיקה (רק ביבי) סקרו את האופנועים החדשים עם השיפורים החוקיים והחוקיים למחצה, ריכלו על החברים, התפלספו קצת, ונהיה שקט.
ירון התבונן ימין שמאל ואז כמו נזכר במשהו: "תגיד כפיר למה לא רואים אותך יותר בשיעור של הרב ברורים?".
כפיר זע באי נוחות.
ניסו נחלץ לעזרתו. " תעזוב אותו מה אתה חופר, גם אותך לא רואים בערבית של שבת כמעט אף פעם. הולך לבכנסת של הכורדים עלאק. ואף אחד לא מקשה עליך קושיות איפה היית, מתי הלכת, תניח לו. מעניין שכל פעם שיש משחק גדול בששי בלילה אתה הולך לכורדים".
השתררה שתיקה מעיקה.
דווקא כפיר היה זה ששבר אותה.
"האמת כן. הפסקתי לבוא לשיעור. מצאתי רב חבל לכם על הזמן. מקובל קדוש. כל היום רק בתהילים. לא מהרבנים האלה שאתם רואים ביוטיוב צחוקים כל הזמן. זה רב אחר. אצלו אין... הוא לא מצא את המילה המתאימה, והשתתק.
החבר'ה התעוררו.
מה מצאת? מי מצאת? איפה גר? פה דימונה? או באר שבע? או בכלל תל אביב.
איפה יש'ך רב בתל אביב יא דבע?
בטח יש. שמעתי פעם כל החסידים עם הגלגל היו גרים בתל אביב לפני שפתחו את בני ברק, אז אולי נשאר איזה אחד.
שטויות. כולם עברו לבני ברק. וחוץ מזה למה שילך לרב של חסידים.
אנא עארף. אם עזב את הרב ברורים לך תדע מה מצא.
מה קשור. הוא צודק. הרב ברורים חצי שיעור אצלו זה סיפורים והחצי השני בדיחות. מה עם הלכות, בן איש חי, ילקוט יוסף.
רצינות לא רגילה אפפה את החבר'ה. אולי בהשפעתם של ימי הספירה.
אז תכל'ס את מי מצאת? ספר.
וכפיר סיפר. על רב אשכנזי מבני ברק. הוא ראה אותו במקרה בברית של אחיין ונשבה בזיו פניו. שמו הרב אברהם קרמנישט, רק תורה כל היום. מלאכים יש מסביבו. ממתי שהיה ילד ככה קטן הכניסו אותו לבית המדרש, ועד היום על אותו כסא. "והסטנדר גדל איתו ביחד" הוסיף נופך משלו ברגע של הארה.
לא ברור אם החבורה הבינה מה זה סטנדר אבל כולם שתקו בהתפעלות. איכשהו סיפורים כאלה פחות נדבקו על הרב ברורים.
"בבני ברק כולם מכירים אותו. כל הארץ מכירה אותו. רק אתם פה בדימונה לא שמעתם עליו" סיים כפיר. המשפט האחרון היה בו שמץ של התנשאות וזה מה שחימם את האוירה.
"רגע, אז אתה אומר שהרב אברהם הזה הוא הכי הכי? יותר גדול מהרב איפרגן?"
כפיר לא נכנס למלכודת. "אני לא מחליט מי יותר גדול. תראה אותו ותבין".
זה היה משפט במקום. "וואלה, יודע מה? אני הולך לראות אותו. ולא רק זה, אלא גם הולך לבדוק אותו. אם הוא כמו שאתה אומר גם אני מפסיק עם הרב ברורים".
ניסו התעורר. "יודעים מה? נעשה התערבות. אתה כפיר אומר שהוא קדוש מלאך. אני שם פה אלף שקל אם ירון לא מצליח לעצבן את הרב אברהם".
"גם אני", הודיע מושון.
"גם אני" אמר ירון "ואם הוא מתעצבן, אתה משלם לנו אלפיה לכל אחד".
הגבה של כפיר התחילה לקפוץ. אמנם הוא היה בטוח במידותיו הטובות של הרב קרמנישט, אבל מול ירון... כשהוא רוצה הוא נודניק בנשמה.
"הולך" הודיע בפנים מתוחות. "ברור לי שהרב לא יתעצבן משום דבר".
ביום ששי בשעה ארבע התניע ירון את הקרוסאובר הכסוף ויצא לדרך הארוכה. רחוב נטע רבעי 14 בני ברק. הוא ריחם על כפיר. אבל מה, הטמבל הזה ילמד לקח לא להתלהב מכל זקן לבן שהוא רואה. מה הוא מתנשא עלינו. כאילו לא גדלנו יחד בעיירה. גילה עולם. יכאב לו קצת בכיס וישכח את כל השטויות. סבא היה אומר: הפסדת, אבל הרווחת לקח.
בני ברק קבלה את פניו בשקט. זוגות צעירים עם מזוודה קטנה הילכו פה ושם. אי שם דהר רכב.
בקושי מצא לעצמו חניה. הוא יצא מהרכב, ונעמד מול הבנין. הרב גר בחזית בקומה ראשונה, הדריך אותו כפיר.
הוא מתח את חזהו ושחרר צעקה חזקה: אברם! אברם! בוא רד רגע. יש לי משהו לשאול אותך. אברם!!!
מספר תריסים נפתחו במהירות. ראשים אין ספור הופיעו בחלונות. הוא לא התרגש.
אבררררררם! שאלה!!!! למה לארנבים יש אוזניים ארוכות? אבררררררם!
בתוך ביתו של הרב נערכה התייעצות שקטה. לנכדים היה ברור כשמש מה קורה כאן. זה ה"זיידים". הזיידים שלחו מישהו לעשות לזיידע פדיחות אחרי המכתב האחרון שהוא חתם עליו בנושא התמרורים. הזיידים האלה חושבים שהם ינהלו את עולם התורה עם הבריונות שלהם.
אברם!!!! למה לפילים יש... יד חזקה למדי סתמה לו את הפה. יד אחרת כופפה לו את היד לאחור. הא הספיק לראות את הסמל היוקרתי הבולט מעל מכסה המנוע נתלש ומושלך אל השיחים.
"תעוף מפה לפני שיהיה יותר גרוע". צביטה הגונה הבהירה לו איך מתחיל הגרוע. עוד יד נשלחה וסטרה לו בזריזות מפתיעה.
מושפל וכאוב קרס אל תוך הרכב. המאבטחים של הרב עשו לו את העבודה. סיפור עמום צף בו, משהו שסיפר הרב ברורים על זאב שנכנס לשכונת היהודים בערב שבת. הוא רק זכר שזה לא נגמר טוב.
איך סבא היה אומר: כשמרביצים לך תברח.
