מעשה שהיה בימי הרה"ג רבי פסח צבי פראנק רבה של ירושלים [רבנות], הגיע ילד קט משכונת שערי חסד שבירושלים [שטעטלאך] בשליחות אמו ובידו ביצה ושאלה בפיו של ספק דם בביצה.
עמד והתבונן רפ"צ נשא ונתן בהלכה, ופסק שהביצה מותרת.
עמד שם יהודי נוסף שגם ידיו רב לו בהלכה ותמה על הפסק שנתן רפ"צ להתיר את הביצה. שהרי נפסק בהלכה שבאופן זה מותרת הביצה רק אם יש בה 'הפסד מרובה', א"כ איך שייך בכלל 'הפסד מרובה' בביצה אחת?!
ענה רפ"צ, שים לב! ילד זה הגיע אלי לשאול ביצה זו ממרחק הליכה של שעה ויותר עד לשכונת הר צבי. האם תאמר שידע עצמו כ"כ הרבה בשביל ביצה אחת? אלא ע"כ שלמשפחה זאת שווי ביצה אחת נחשבת כהפסד מרובה!...
ועתה לעניניו נלך בדרכיו...
מי הוא השואל של שאלה זו??
אם זה הלווה – אז נקל לשער שנמצא התיר של איזה פרוזבול או קם ליב בדרבה מיניה - שלא להחזיר, ואם השואל הוא המלוה, אז נקל לשער שנוכל לפסוק 'המוציא מחבירו עליו הראיה'...
יש לנו כבר בייגלה, דבש, אולי מגיע ביצה??
עמד והתבונן רפ"צ נשא ונתן בהלכה, ופסק שהביצה מותרת.
עמד שם יהודי נוסף שגם ידיו רב לו בהלכה ותמה על הפסק שנתן רפ"צ להתיר את הביצה. שהרי נפסק בהלכה שבאופן זה מותרת הביצה רק אם יש בה 'הפסד מרובה', א"כ איך שייך בכלל 'הפסד מרובה' בביצה אחת?!
ענה רפ"צ, שים לב! ילד זה הגיע אלי לשאול ביצה זו ממרחק הליכה של שעה ויותר עד לשכונת הר צבי. האם תאמר שידע עצמו כ"כ הרבה בשביל ביצה אחת? אלא ע"כ שלמשפחה זאת שווי ביצה אחת נחשבת כהפסד מרובה!...
ועתה לעניניו נלך בדרכיו...
מי הוא השואל של שאלה זו??
אם זה הלווה – אז נקל לשער שנמצא התיר של איזה פרוזבול או קם ליב בדרבה מיניה - שלא להחזיר, ואם השואל הוא המלוה, אז נקל לשער שנוכל לפסוק 'המוציא מחבירו עליו הראיה'...
יש לנו כבר בייגלה, דבש, אולי מגיע ביצה??