הנושאים החמים
הנושאים החמים
אי שם, ממש אי שם, באולם תת-קרקעי רחב ידיים, שנחפר במאמץ רב ובעבודה אינטנסיבית מסביב לשעון, בוקר וערב קיץ וחורף, נגמר הכוח? לא נורא, יבוא אחר וימשיך מהיכן שעצרת.
המוזמנים נכנסו בזה אחר זה לתוך האולם, חברי המקהלה והתזמורת המרשימה הנעימו את האווירה בנגינתן של מספר יצירות מפורסמות, תחת ניצוח המאסטרו. גל של התרגשות חלף בקהל, בשעה שהמלכה נכנסה פנימה, ואחריה פמלייתה, שריה, משרתיה, משפחתה, ועמה. כל הנוכחים והנוכחות מחאו כפיים בהתלהבות, וזרקו פרורי פרח ורד סגלגל בצירוף קריאות 'הידד', ו'יחי המלכה', ודומיהם.
המלצריות נכנסו, קדו קידה כנהוג, והחלו להגיש את המנות מהמטבח ששכן באגף סמוך.
אחת המלצריות נתקעה במנחת האירוע, האוכל היקר נשפך על קרקע האולם, המלצרית התנצלה במבוכה, והחלת אוספת ומנקה את הלכלוך. לא שהיא הייתה מודאגת יתר על המידה, שכן מחסני מזון עצומים יותר ממחסני המזון שהיו בירושלים טרם החורבן, שכנו במרתפים מיוחדים, ומאובטחים (שלא יישרפו גם הם). יודעי דבר מספרים שאת המזון העצום החלו לאגור במבצע עולמי מלפני שנתיים (!).
"ערב טוב קהל נכבד", פתחה המנחה את דבריה, שקט השתרר בקהל, אפילו המלכה הניחה בנימוסיות את כוס היין בידי אחת מעוזרותיה. "נתכנסנו כאן הלילה, כדי לשבור שתיקה", כעת גם מי שהיה שקוע באוכל, הרים את עיניו, והביט במבט רציני בפני המנחה, "לא עוד רמיסת נמלים חסרי ישע", הקהל הנהן בהסכמה, "לא עוד", המשיכה בקול רם המנחה, "ריסוס רעל על ערים תמימות", רחשי הסכמה עברו בקהל, "לא עוד", ניצלה המנחה את הרגע, "לחוסר צדק", קריאות עידוד נשמעו מבין הקהל.
אורות הזרקורים הופנו לכיוון הבמה האדומה, שם עמדה לה הרמטכ"לית 'מלי' כשהיא נתמכת בקביים, ניתן בבירור לראות את רגלה הקטועה, מזכרת אילמת מהקרב האחרון אליו נקלעה. "קהל נכבד", פתחה, "הלילה, נשגר מערכי תחמושת, נשק כימי, נשק חם, נשק קר, ונשק פושר, ואת כל סוגי הנשקים ואמצעי הלחימה", רעש מחיאות כפיים קטע את דבריה, היא הניחה לקהל להביע את התלהבותו, ואז המשיכה, "הלילה הצדק יעשה". הקהל קם על מקומו ושאג תרועות עידוד, אפילו המלכה ניגבה דמעה חרישית, והנהנה בהסכמה".
"ספרו איתי כעת לאחור", קראה הרמטכ"לית, חושפת מאחוריה כפתור אדום גדול, "10, 9, 8, 7, 6".
בווום!
בביתם של זקני הנמלים השוכן על ההר המשקיף לאולם הכנסים, אווירת דיכאון, בשל מוגבלותם ונכותם של הזוג, נבצר מהם להשתתף בכינוס הענק שהתרחש כמה עשרות (סנטי)-מטרים תחתיהם, ואם לא די בכך, רעידת אדמה קטנה גרמה לקירות ביתם לרעוד, והדבר היחיד שנשקף מכיוון המרפסת היה טביעת נעל ענקית, עם הספרות המסתוריות '42', ספרות שעד עצם היום הזה לא פוענח מי עומד מאחוריהם, ומה משמעותן.
המוזמנים נכנסו בזה אחר זה לתוך האולם, חברי המקהלה והתזמורת המרשימה הנעימו את האווירה בנגינתן של מספר יצירות מפורסמות, תחת ניצוח המאסטרו. גל של התרגשות חלף בקהל, בשעה שהמלכה נכנסה פנימה, ואחריה פמלייתה, שריה, משרתיה, משפחתה, ועמה. כל הנוכחים והנוכחות מחאו כפיים בהתלהבות, וזרקו פרורי פרח ורד סגלגל בצירוף קריאות 'הידד', ו'יחי המלכה', ודומיהם.
המלצריות נכנסו, קדו קידה כנהוג, והחלו להגיש את המנות מהמטבח ששכן באגף סמוך.
אחת המלצריות נתקעה במנחת האירוע, האוכל היקר נשפך על קרקע האולם, המלצרית התנצלה במבוכה, והחלת אוספת ומנקה את הלכלוך. לא שהיא הייתה מודאגת יתר על המידה, שכן מחסני מזון עצומים יותר ממחסני המזון שהיו בירושלים טרם החורבן, שכנו במרתפים מיוחדים, ומאובטחים (שלא יישרפו גם הם). יודעי דבר מספרים שאת המזון העצום החלו לאגור במבצע עולמי מלפני שנתיים (!).
"ערב טוב קהל נכבד", פתחה המנחה את דבריה, שקט השתרר בקהל, אפילו המלכה הניחה בנימוסיות את כוס היין בידי אחת מעוזרותיה. "נתכנסנו כאן הלילה, כדי לשבור שתיקה", כעת גם מי שהיה שקוע באוכל, הרים את עיניו, והביט במבט רציני בפני המנחה, "לא עוד רמיסת נמלים חסרי ישע", הקהל הנהן בהסכמה, "לא עוד", המשיכה בקול רם המנחה, "ריסוס רעל על ערים תמימות", רחשי הסכמה עברו בקהל, "לא עוד", ניצלה המנחה את הרגע, "לחוסר צדק", קריאות עידוד נשמעו מבין הקהל.
אורות הזרקורים הופנו לכיוון הבמה האדומה, שם עמדה לה הרמטכ"לית 'מלי' כשהיא נתמכת בקביים, ניתן בבירור לראות את רגלה הקטועה, מזכרת אילמת מהקרב האחרון אליו נקלעה. "קהל נכבד", פתחה, "הלילה, נשגר מערכי תחמושת, נשק כימי, נשק חם, נשק קר, ונשק פושר, ואת כל סוגי הנשקים ואמצעי הלחימה", רעש מחיאות כפיים קטע את דבריה, היא הניחה לקהל להביע את התלהבותו, ואז המשיכה, "הלילה הצדק יעשה". הקהל קם על מקומו ושאג תרועות עידוד, אפילו המלכה ניגבה דמעה חרישית, והנהנה בהסכמה".
"ספרו איתי כעת לאחור", קראה הרמטכ"לית, חושפת מאחוריה כפתור אדום גדול, "10, 9, 8, 7, 6".
בווום!
בביתם של זקני הנמלים השוכן על ההר המשקיף לאולם הכנסים, אווירת דיכאון, בשל מוגבלותם ונכותם של הזוג, נבצר מהם להשתתף בכינוס הענק שהתרחש כמה עשרות (סנטי)-מטרים תחתיהם, ואם לא די בכך, רעידת אדמה קטנה גרמה לקירות ביתם לרעוד, והדבר היחיד שנשקף מכיוון המרפסת היה טביעת נעל ענקית, עם הספרות המסתוריות '42', ספרות שעד עצם היום הזה לא פוענח מי עומד מאחוריהם, ומה משמעותן.
