@מוריופ אולי זה לא המקום לכך, אבל חשבת אולי להוציא את הספר שלך לאור? או לפחות לכתוב ספר? (קראתי רק עכשיו את ציידי היתונשים, וכשזה מצטרף לקטע שקראתי עכשיו, אני חושב שאת חייבת לעשות עם זה משהו. רעיון לדוג': להפוך את הפרק באתגר לפרק ראשון בסיפור על הכנפנאים, משהו שיסביר איך הם נוצרו, לצורך העניין)
באמת: שאפו ענק!!!
תודה לה' ותודה רבה!
לכתוב ספר זה החלום הקבוע של כל חברי קהילת הכתיבה, נראה לי...
לגבי ציידי היתונשים בדווקא- אני אישית חושבת שהוא אולי לא סיפור רע אבל הוא לא חרדי... הוא לא אלגוריה, אין בו יהדות, ואפילו אזכור של הקב"ה אין בו!
בנוסף - הוא קצר מאוד מאוד...
תודה לה' ותודה רבה!
לכתוב ספר זה החלום הקבוע של כל חברי קהילת הכתיבה, נראה לי...
לגבי ציידי היתונשים בדווקא- אני אישית חושבת שהוא אולי לא סיפור רע אבל הוא לא חרדי... הוא לא אלגוריה, אין בו יהדות, ואפילו אזכור של הקב"ה אין בו!
בנוסף - הוא קצר מאוד מאוד...
תודה לה' ותודה רבה!
לכתוב ספר זה החלום הקבוע של כל חברי קהילת הכתיבה, נראה לי...
לגבי ציידי היתונשים בדווקא- אני אישית חושבת שהוא אולי לא סיפור רע אבל הוא לא חרדי... הוא לא אלגוריה, אין בו יהדות, ואפילו אזכור של הקב"ה אין בו!
בנוסף - הוא קצר מאוד מאוד...
את לא חייבת להוציא דווקא את הציידים, את יכולה לפתח את הסיפור החדש או לכתוב ספר חדש (סומכים עלייך)
אם את רוצה מייל של הוצאה לאור, אתן לך באישי
אני כבר שוקל להצטרף אל האתגר רק כדי לעשות אתגר אחריו להמשיך את הפרקים מהאתגר הקודם...
הסיפור מותאם לפרסום דיגיטלי.
לדעתי האישית והענייה, העובדה שהוא מתנהל רק בקו וחצי של עלילה, היא הבונוס הגדול לקריאה דיגיטלית, והיא זו שגורמת לו לא להתאים לפרסום בכתב.
אם העולם שבו מתרחשת העלילה יפותח יותר, ויקבל פנים מכמה זוויות וקווי עלילה מצטלבים - הוא יוכל בהחלט לפרנס ספר.
את האמת שכתבתי פרק לאתגר וכשבאתי להעלות ראיתי שאין לי הרשאות (בצדק! בצדק! לא הייתי פעילה הרבה זמן)
עכשיו קיבלתי את האפשרות להגיב והאתגר נעול, אז מצרפת כאן לפחות
אם עדיין אפשרי לצרף לאתגר זה יהיה נחמד
סוג של דיסטופיה שאולי פעם העלתי כאן פעם את גרעין הרעיון שלו..
עמדתי בתחנה הלוהטת. מבטי נדד בכמיהה לספסל הפנוי שעמד שם פנוי מלוא רוחבו.
לא עלה על דעתי לשבת עליו.
לא כשארבעה שקיות סופר צהובות נכלמות על הרצפה לידי.
נשענתי בתשישות על דופן התחנה,
מביטה באישה צעירה המתקרבת אליה בקלילות. היא בטוח תשב. חשבתי בליבי. שנאתי אותה. את השקיות הירוקות שהיא נשאה בשלווה.
צדקתי. היא התיישבה מעודנות. הצג הדיגטלי מעל המושב שלה התעורר. הוא זרח בירוק: 55
לרגע עלה בי זכרון עמום לחיים ישנים, לפני שמהפכת הבריאות העולמית השתלטה על חיינו.
חיים בהם שאלת המשקל הייתה שאלה אישית לחלוטין.
חיים בהם יכולת לשבת על ספסל בתחנה בנחת בלי שהמשקל שלך יוצג לעיני כל, כחלק מהעידוד הקולקטיבי לשמירת משקל מאוזן ובריא.
אני מודה שזה לא מנומס אבל בהיתי בחפיסת השוקולד שהציצה מהשקית הירוקה של האישה המעצבנת.
הוא ממש היתה שם. שוב מבטי נדד לספרות המהבהות בירוק. נשכתי את שפתי בעצבנות בלעתי את רוקי בשקיקה.
נו באמת, ברור שהיא יכולה להרשות לעצמה.
כמות הקלוריות השבועית שניתן לרכוש כשאת עם צ׳יפ צהוב קטנה למדי. ואני לא רוצה אפילו לחשוב מה עובר על האדומים. למעשה, אם אני חושבת על זה, כבר הרבה זמן לא ראיתי כאן בסביבה מישהו כזה.
מישהו בעל קול עדין קרא בשמי.״מירי?״
״ארי! מה אתה עושה פה?״ שמחתי לראות את בעלי צועד לקראתי במרץ.
״החלטתי לחזור ברגל, להוריד עוד כמה קלוריות, את יודעת.״
חייכתי אליו בחיבה. שנינו עושים מאמצים משותפים להפוך את המאזן המשפחתי שלנו לירוק.
״בואי נלך ברגל. הנה אני אסחוב את הקניות.״ ארי הציץ בשקיות. אלופה את אישתי! לא יאומן איזה מגוון את מצליחה לקנות במכסה!״
״הרבה חישובים״ חייכתי. ״וגם פורום ״אימהות צהובות ונהנות״ נותן לי הרבה השראה ורעיונות.״
צעדנו יחד מגבירים מהירות, מתנשפים קלות. ״מירי״ ארי חייך אלי, מבטו צופן סוד ״השגתי לך משהו״
הוא הכניס את ידו לכיס מכנסיו והוציא אותה קמוצה. אחר הביט לצדדים בחשדנות. וכשראה שאף אחד לא מביט עלינו הוא החליק לכף ידי נייר כסף מרשרש. ארי! לחשתי אליו בנזיפה מרוגשת. מ.. מאיפה השגת? ללא ספק ארי העביר עכשיו לכף ידי שתי קוביות שוקולד משובחות.
״ששש״ ארי היה קצת לחוץ. ״מישהו ירוק הביא לכויילל שיברכו לעילוי נשמת חמיו. שמרתי לך.״
חיפשתי מילים להודות לו רק אלוקים יודע כמה התגעגעתי לחום המתוק הזה כששנינו נעצרנו בבהלה.
משטרת המהפכה התנפלה על גבר כבד גוף שהלך בצעדים מהירים.
ארבעה שוטרים חסונים הקיפו אותו בבת אחת:
״את הצ׳יפ בבקשה״ רעם הגבוה
הגבר הגדול לא זז. יד ימין שלו היתה טחובה עמוק מתוך כיסו. יד שמאל ניסתה להחביא מאחורי גבו הרחב שלל שקיות צהובות. עיניו התרוצצו לכל עבר בבהלה.
שוטר חסון שלף את ידו של הגבר בתנועה חדה. צ׳יפ אדום כדם הבהב ממנו.
עצמתי את עיני לא רוצה לראות איך גוררים אותו לניידת. הספיק לי לשמוע את הזעקה שלו, את השתיקה שבאה אחריה.
דממנו לכמה רגעים ואז הרהרתי בקול: ״מעניין איך הוא הצליח לשלם בקופה הצהובה עם צ׳יפ אדום?״
״יש שיטות״ אמר ארי. רחמים בעיניו. מיהרנו להעלם משם בצעדים גדולים. ״את יודעת ששמעתי שמשפחות שנשארות אדומות מעל חצי שנה, לוקחים אותם למחנה הבראה מיוחד״
הצטמררתי. נזכרתי בתקופות אפלות בהסטוריה..
״מירי, זה הולך ומחמיר מיום ליום״המבט המרחם בעינו התכולות של ארי הפך לזועם.
״חייבים למחות. חייבים לעשות משהו״ קצות אוזניו האדימו.
קצות אוזניים אדומות אצל ארי, זה סימן רע אני מכירה אותו היטב.
ארי! נעצרתי. שוקלד יקר מפז נמס בכיס החצאית שלי. הבטתי בעצבנות לצדדים. ״שלא תעז!״ לחשתי לו. ״אל תחשוב אפילו להצטרף ל...״
״אה כי מה שקורה כאן נראה לך ממש נורמלי אה?״
״לא״ לחשתי. מתנשפת מנסה לעמוד בקצב המהיר שארי החל לצעוד בו פתאום. חולפת לצד מאפייה בעלת ניחוחות מגרים מאירה בצבעי ירוק בוהקים.
״לא!״ הגברתי מעט את קולי
״זה בגלל שהכל כל כך לא נורמלי. וארי, אין מצב שאני שורדת בלעדיך. אפילו לא ללילה אחד.
אז בבקשה אני מתחננת. פשוט - אל!״
ארי הביט בי במבט עצוב. אני מתארת לעצמי שאיכזבתי אותו. אבל באמת נראה לו שפעילות המחתרת המוקפקת הזו תשפיע משהו על המפלצת הגדולה של המהפכה?
״נדבר בבית״ חתם ארי את הוויכוח. נרעדתי. ארי באמת ירחיק לכת? אני יודעת כמה הוא זהיר ושקול.
מיששתי את המלבן הרך בכיס החצאית שלי.
מצד שני אף פעם לא האדימו קצות אוזניו של ארי כשהוא דיבר על המהפכה.
וזה היה סימן.
נשמתי עמוק נכנסתי הביתה
הגפתי תריסים שלפתי מלבן חום נמס ורך ורגע לפני, עצרתי
הטמנתי אותו בעדינות
ליבי אמר לי,
שעוד יבואו רגעים.
היי @לוטם , פרק באמת מוצלח
הבאת כאן משהו מעניין, מעלה לטובת כולנו
מתח נוצר על ידי תרחיש מפתיע, שיוצר לנו פער (פער- חוסר ידע, שאלה), ומבטיח לנו תשובה בהמשך.
בפרק מתח טוב, ככה שמתי לב, אמורים להיות שני פערים כאלו. לא משנה מה אורך הפרק. פער אחד במהלך הפרק, פער אחד ממש בסופו- הוא זה שגורם לנו להמשיך לפרק הבא.
את הכנסת לפרק שלך לפחות ארבעה פערים:
1. הילד מנסה להתאבד
2. מישהו -לא טוב, כנראה- מעוניין בו
3. הוא מת
4. המוות שלו נגרם על ידי משהו לא ידוע
אלו ארבעה תרחישים שלא ציפינו אליהם, הם מפתיעים אותנו, ומעלים לנו שאלות שמבטיחות תשובות בהמשך.
שוב, היה ניתן לגרום למתח גם על ידי שני פערים בלבד מתוך הארבעה (למשל- הילד מנסה להתאבד ומישהו לא טוב מעוניין בו), אבל העובדה שישנם ארבעה- גורמת לפרק להיות מסקרן במיוחד.
אהבתי ממש!
היי @לוטם , פרק באמת מוצלח
הבאת כאן משהו מעניין, מעלה לטובת כולנו
מתח נוצר על ידי תרחיש מפתיע, שיוצר לנו פער (פער- חוסר ידע, שאלה), ומבטיח לנו תשובה בהמשך.
בפרק מתח טוב, ככה שמתי לב, אמורים להיות שני פערים כאלו. לא משנה מה אורך הפרק. פער אחד במהלך הפרק, פער אחד ממש בסופו- הוא זה שגורם לנו להמשיך לפרק הבא.
את הכנסת לפרק שלך לפחות ארבעה פערים:
1. הילד מנסה להתאבד
2. מישהו -לא טוב, כנראה- מעוניין בו
3. הוא מת
4. המוות שלו נגרם על ידי משהו לא ידוע
אלו ארבעה תרחישים שלא ציפינו אליהם, הם מפתיעים אותנו, ומעלים לנו שאלות שמבטיחות תשובות בהמשך.
שוב, היה ניתן לגרום למתח גם על ידי שני פערים בלבד מתוך הארבעה (למשל- הילד מנסה להתאבד ומישהו לא טוב מעוניין בו), אבל העובדה שישנם ארבעה- גורמת לפרק להיות מסקרן במיוחד.
אהבתי ממש!
דיון נספח לאתגר - פרק א'
