מאז ומתמיד התחברתי לכל מה שקשור למוזיקה,
היה זה יום שגרתי, קימה בחמש לפנות בוקר כשכוכבים מנצנצים ברקיע, והנה נץ-נס גלוי, ולא לא הסתכלתי לרקיע, זה היה כנף לא של מטוס ולא של ציפור גם לא של מקק מעופף ה"י, גם כוס הנס קפה של ג'יקובס לא הייתה גלויה,
אז מי הביא את זה לסלון, זה גודל של מטוס סילון, ככה עומד בפינה על יד הוילון, אבל למה לא קצוץ כנף, בפרט שזה רק ענף, ענף במוזיקה ענף מעץ, מה ביקשתי, קצת יותר קומפקטי פחות בומבסטי, אז לא יכלו לנסר, קצת לעשר, ובפרט שהיום הכל במחשב חיים קלים זה בלי כלים חיים,
אני חוזר מהתפילה ושואל את אחותי לפשר הדבר, היא עונה יש לי חוג, ואני מרגיש כאילו אכלתי סחוג, בשביל חלב לא קונים פרה, בשביל חוג לא קונים..., והיא עונה (ולא, לא קוראים לה סתיו) אבל המוכרת אמרה לי תקני, זה תקני, אז מה? היום לכל דבר יש תו, תו תקן, תו מוזיקלי, טב למי-תב טן דו, רה מי פה סול,
טוב אולי תקבלי פרס אקו"ם או פת עכו"ם או פס עקום, טוב פס עקום לא תקבלי, למה זה צרה של תספורת גברים,
אמא!!!! , אין ברירה זה לא יכול להישאר בבית של 2 חדרים וסלון,
היא עסוקה עונה אחותי, מה? היא הסוכה? טוב, אז מה את מציעה לפחות אולי נתחום את הטריטוריה שלך,
זה רעיון מצוין שמעתי על משפחה שעשו קפסולה, מה? הסוכה פסולה? אבל מה זה יעזור ל-מקום, מה נשתנה מאז ועד היום,
אנל'א מבינה אותך אם היית באמת אוהב מוזיקה לא היה אכפת לך שהכנפנף הזה יהיה, תראה אותו עומד בפינה כמו בעונש כזה, מיותם, מסכן, אומלל, קצת רחמים,
מה לא ניסתי, מה לא, מלו- דיקה, מקלדת שליט"א, אבל היא בשלה, אני חושב מה לעשות ופתאום שומע: אתה איתי? באיסטינקט אני עונה מה פתאום איטי אני מהיר
אגב, היא אומרת חשבתי על גיט... מה עכשיו תביאי לכאן את כל החברות שלך גיטי וכו', לא, התכוונתי גיט-רה,
טוב בסדר, אני נכנע מניח ידי על הסנטר....