הנושאים החמים
הנושאים החמים
מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אז כש @MIRIAMK הציעה לראשונה אתגר בראיון התפשט חיוך משועשע על שפתי.
ראיון? דווקא ראיון?
כן, מה רע?
לא, לא רע, נכפל בו כי טוב.
צחקקתי לי, ונתתי לזכרונותי להפליג אחורה תוך כדי הקלדה נמרצת.
בכיתה ט' קיבלנו משימה מיוחדת וסודית לשיעורי בית. תלמידות יקרות, לאור ההתמקצעות שלנו בכתיבת שירים, עליכן לראיין משוררת.
משוררת? משוררת.
משוררת!
הלכו התלמידות וראיינו את סבתא שלהן, דודה שלהן ושכנה מבוגרת שהייתה כותבת שירים בילדותה.
החלטתי אני שלא כך יהיה. אני אראיין את אחת המשוררות המפורסמות. וואי וואי איזה מגניב זה יהיה! יהיה לי את שיעורי הבית הכי יפים מכל הכיתה.
התקשרתי אליה נרגשת כולי. הלו?
שלום.
אהמ... שלום. מדברת... (מסמיקה, מגמגמת, מגלגלת את החוט של הטלפון סביב האצבע) : אני סטודנטית (סמיילי כוכבים בעיניים) לספרות, וקיבלתי שיעורי בי-קיבלתי משימה לראיין משוררת. אפשר לראיין אותך?
צחוק קל, בשמחה. למה לא.
הופה.
עכשיו מה?
אחר כך למדתי שצריך להכין שאלות מראש. אז בראיון הבא התקשרתי למשטרה, אחת אפס אפס, עם דף ועט מוכנים כבר, ואמרתי למוקדן "שלום וברכה, אני סופרת (אלפי כוכבים) וכותבת כעת ספר המעורב בסיפור רצח. אשמח לדבר עם חוקר משטרתי בכיר על מנת לקבל ממנו פרטים ואינפורמציה. (נשיפה ארוככההה "יו איזה יפה יצא לי! עכשיו הם מיד יפלו לפני בהתרפסות ואני אראיין אותם")
- אנלא מבין, אין מספיק ספרים על רצח? שאל המוקדן וניתק.
שנים חלפו מאז אותו מאורע הסטורי. ויהי היום וזכינו באתגר. מרים באה ובפיה רעיון: ראיון.
ראיון?
ראיון.
אוקי? אז איך עושים ראיון?
ואז התחיל פולמוס מיילים על הנושא בכלליות. איך מבצעים ראיון, למה מבצעים ראיון ומה הולך לצאת מזה?
עוד כמה שרשורי מיילים ארוכים (שנקטעו מדי פעם ב"ששש אני באמצע ראיון, נדבר אחר כך"), ובסופו של דבר אפינו את האתגר, שנמצא כאן.
פה הפדבקים, הביקורות וההארות.
בהצלחה!
ראיון? דווקא ראיון?
כן, מה רע?
לא, לא רע, נכפל בו כי טוב.
צחקקתי לי, ונתתי לזכרונותי להפליג אחורה תוך כדי הקלדה נמרצת.
בכיתה ט' קיבלנו משימה מיוחדת וסודית לשיעורי בית. תלמידות יקרות, לאור ההתמקצעות שלנו בכתיבת שירים, עליכן לראיין משוררת.
משוררת? משוררת.
משוררת!
הלכו התלמידות וראיינו את סבתא שלהן, דודה שלהן ושכנה מבוגרת שהייתה כותבת שירים בילדותה.
החלטתי אני שלא כך יהיה. אני אראיין את אחת המשוררות המפורסמות. וואי וואי איזה מגניב זה יהיה! יהיה לי את שיעורי הבית הכי יפים מכל הכיתה.
התקשרתי אליה נרגשת כולי. הלו?
שלום.
אהמ... שלום. מדברת... (מסמיקה, מגמגמת, מגלגלת את החוט של הטלפון סביב האצבע) : אני סטודנטית (סמיילי כוכבים בעיניים) לספרות, וקיבלתי שיעורי בי-קיבלתי משימה לראיין משוררת. אפשר לראיין אותך?
צחוק קל, בשמחה. למה לא.
הופה.
עכשיו מה?
אחר כך למדתי שצריך להכין שאלות מראש. אז בראיון הבא התקשרתי למשטרה, אחת אפס אפס, עם דף ועט מוכנים כבר, ואמרתי למוקדן "שלום וברכה, אני סופרת (אלפי כוכבים) וכותבת כעת ספר המעורב בסיפור רצח. אשמח לדבר עם חוקר משטרתי בכיר על מנת לקבל ממנו פרטים ואינפורמציה. (נשיפה ארוככההה "יו איזה יפה יצא לי! עכשיו הם מיד יפלו לפני בהתרפסות ואני אראיין אותם")
- אנלא מבין, אין מספיק ספרים על רצח? שאל המוקדן וניתק.
שנים חלפו מאז אותו מאורע הסטורי. ויהי היום וזכינו באתגר. מרים באה ובפיה רעיון: ראיון.
ראיון?
ראיון.
אוקי? אז איך עושים ראיון?
ואז התחיל פולמוס מיילים על הנושא בכלליות. איך מבצעים ראיון, למה מבצעים ראיון ומה הולך לצאת מזה?
עוד כמה שרשורי מיילים ארוכים (שנקטעו מדי פעם ב"ששש אני באמצע ראיון, נדבר אחר כך"), ובסופו של דבר אפינו את האתגר, שנמצא כאן.
פה הפדבקים, הביקורות וההארות.
בהצלחה!
נערך לאחרונה ב:
