דיון נספח לאתגר הדו שבועי - תעשה מחיר

[פירי]

לא חייבים לענות על כל דרישות האתגר. מי שכן יענה על הדרישות זה יוסיף לו נקודות. הבחירה היא שלכם, וגם המחיר של הבחירה..

לעצם הדיון, לא רק בגלל האתגר המעניין.
בהצגת האתגר הובן שיש ביקורת על הסיפורים התבניתיים הקלאסיים, אז מעניין לדון איך זה יכול להיות אחרת.

 

[STBW]

בשמחה.
ראשית רעיון מעולה. היישר צהחיים עצמם.
זהיתי איזו הזדהות עמוקה בין השורות, ממש זעקה מהלב.

הכתיבה מלאת חן ומדויקת.
בהצלחה גדולה.

תודה

פתיחה מעולה, התיאור ברור ומעניין. שיהיה בהצלחה.

אני תוהה אם לא היה עדיף למקד יותר את התהליך, כי תוך כדי הפרשיה הראשונה הסיפור מתפזר לסיכום אירועים מתומצת יותר. היה מוסיף גם חשיפת פרטים אישיים כמו שם, מראה, סגנון דיבור ושיוך מגזרי, בטח ובטח במה הוא עוסק (מזגנים? דודים?).

תודה, הערה מעולה.

 

[STBW]

@פירי
סיפור חמוד ונוגע ללב
שיכול לקרות כמעט לכל ילד

 

[פסיק]

את קטע הכתיבה שכתבתי שאבתי מהמציאות.
הייתי עד לחלקו הראשון של הקטע שהתרחש לפני שנה. מחזה כואב.
הרבה מחשבות ודיונים לזכות ולחובה עברו לי אז בראש.
עכשיו סגרתי סוג של מעגל.
אשמח לתגובותיכם.

 

[הנף מקלדת]

אשמח לתגובותיכם.

זהו קטע מיוחד במינו.

אני מתלבט ממה התמוגגתי יותר.
מהרעיון. ההאשמה שהנער סוחב איתו, שמתפווצת שנים אחרי, בעוצמה.
או מהביצוע. אותנטיות במיטבה.
ממש הצלחתי לחיות את הסצנה.

ובקשר לבחירה ברע.
מצד אחד יש פה נער שמתוסכל מחייו, מאשים קרוב לודאי את כל העולם, בחייו האומללים.
הבחירות הן שלו.

המחנך בשעתו פעל בשכל וברגש. לא בטוח שהוא בחר ברע.

 

[פסיק]

@הנף מקלדת
תודה על התגובה. בימינו, תגובה ל'אשמח לתגובותיכם' לא מובנת מאליו.
כמו שכתבתי. הסצנה התרחשה במציאות. כך שקל יותר להכניס צבע לתיאור.

מחיר כבד אפשר לשלם גם על בחירה טובה.

הקטע הזה מספר תשלום מחיר כבד.
השארתי את קצוות הסיפור פרומים ובלתי פתורים.
כך שכל אחד יכול לעשות את חשבון הנפש של המלמד. אם בחר בטוב או ברע.

ולמעשה: אני סובר שהמלמד עשה את מה שהיה עליו לעשות. בפרט אם צודקים דברי המנהל שהוא הצמיד לו 'שומר' בהוראת היועץ החינוכי.

 

[הנף מקלדת]

כמו שכתבתי. הסצנה התרחשה במציאות. כך שקל יותר להכניס צבע לתיאור.

יש משהו בסצנה הזאת, שגם אם הייתי רואה אותה במציאות, הייתי מתקשה לתרגם אותם מרוב עוצמתה.

עשית את זה נפלא. הקצוות הפרומים מהדהדים את הארוע במלוא זעקתו.

 

[הדוויג]

בהתאם לתקדים שעל פיו גם מעלה האתגר יכול להשתתף בו בעצמו.


ירושלים כולה סערה ורגשה. לא בכל יום מגיע החזן הנודע יוסל'ה רוזנבלט להופעה בארץ ישראל. תושבי ירושלים עצרו את נשימתם והמתינו בהתרגשות גלויה לקראת ההזדמנות הנדירה לשמוע את מלך החזנים.
עם שחר יום השבת, דמו רחובות העיר לנחשול אדם ענקי. מאות אנשים צעדו במרץ, רגליהם מוליכות אותם לבית הכנסת 'החורבה' שכבר היה מלא מפה לפה.

בשכונת מאה שערים, התגורר אברך מתמיד ונחבא אל הכלים. לא רבים הכירו אותו. רוב זמנו הוקדש לסטנדר המתקלף בבית הכנסת 'אוהל חנה', על יד הגמרא האהובה ממנה לא הניח יד. אך ההתרגשות הכללית לא פסחה גם עליו. הוא ניחן בחושים מוזיקליים חדים. רצון עז וכמעט בלתי נשלט התעורר בליבו ללכת ולשמוע את פרקי החזנות של יוסל'ה.

מאבק איתנים התחולל בנפשו. קול אחד לחש בו: 'נו, בשביל קטע חזנות לעזוב את סוגיית מודה במקצת? וכי יוסל'ה מעניין יותר מדף הגמרא האהוב?' מאידך, זעק קול אחר: 'יוסל'ה הוא חזן עולמי, יש לך הזדמנות של פעם בחיים לשמוע אותו. והרי הוא יהודי ירא שמים, גם גדולי ישראל האזינו לו ושבחו את תפילתו המרגשת. יוסל'ה נמצא כאן רק היום, ואילו דף הגמרא יהיה כאן גם מחר, גם מחרתיים, גם בשבוע הבא'…

אחרי מאבק ממושך, הוא סגר את הגמרא באנחה כבידה, והלך בעקבות ההמון לכיוון העיר העתיקה. תפס לעצמו עמדת האזנה נוחה, ועשה אוזניו כאפרכסת. אכן, הקול הצלול והבהיר, המתוק והנפלא של יוסל'ה, היה בדיוק כמו באגדות. 'יש לו משהו שאין לאף אחד אחר', קבעו החושים המוסיקליים שלו, שעה שהמיית קולו של יוסל'ה וצלילי סלסוליו כובשים כל נים בנשמתו, מרגשים אותו עד דמעות…

שנה עוברת ועוד שנה, עשרות שנים חלפו. אותו אברך לא מוכר נשאר לשבת בפינתו, בלתי מוכר. מדי פעם היה מספר לנכדיו בערגה על אותם רגעים בהם זכה לשמוע את מלך החזנים.

סוף.

 

[yonatanr]

בהתאם לתקדים שעל פיו גם מעלה האתגר יכול להשתתף בו בעצמו.


ירושלים כולה סערה ורגשה. לא בכל יום מגיע החזן הנודע יוסל'ה רוזנבלט להופעה בארץ ישראל. תושבי ירושלים עצרו את נשימתם והמתינו בהתרגשות גלויה לקראת ההזדמנות הנדירה לשמוע את מלך החזנים.
עם שחר יום השבת, דמו רחובות העיר לנחשול אדם ענקי. מאות אנשים צעדו במרץ, רגליהם מוליכות אותם לבית הכנסת 'החורבה' שכבר היה מלא מפה לפה.

בשכונת מאה שערים, התגורר אברך מתמיד ונחבא אל הכלים. לא רבים הכירו אותו. רוב זמנו הוקדש לסטנדר המתקלף בבית הכנסת 'אוהל חנה', על יד הגמרא האהובה ממנה לא הניח יד. אך ההתרגשות הכללית לא פסחה גם עליו. הוא ניחן בחושים מוזיקליים חדים. רצון עז וכמעט בלתי נשלט התעורר בליבו ללכת ולשמוע את פרקי החזנות של יוסל'ה.

מאבק איתנים התחולל בנפשו. קול אחד לחש בו: 'נו, בשביל קטע חזנות לעזוב את סוגיית מודה במקצת? וכי יוסל'ה מעניין יותר מדף הגמרא האהוב?' מאידך, זעק קול אחר: 'יוסל'ה הוא חזן עולמי, יש לך הזדמנות של פעם בחיים לשמוע אותו. והרי הוא יהודי ירא שמים, גם גדולי ישראל האזינו לו ושבחו את תפילתו המרגשת. יוסל'ה נמצא כאן רק היום, ואילו דף הגמרא יהיה כאן גם מחר, גם מחרתיים, גם בשבוע הבא'…

אחרי מאבק ממושך, הוא סגר את הגמרא באנחה כבידה, והלך בעקבות ההמון לכיוון העיר העתיקה. תפס לעצמו עמדת האזנה נוחה, ועשה אוזניו כאפרכסת. אכן, הקול הצלול והבהיר, המתוק והנפלא של יוסל'ה, היה בדיוק כמו באגדות. 'יש לו משהו שאין לאף אחד אחר', קבעו החושים המוסיקליים שלו, שעה שהמיית קולו של יוסל'ה וצלילי סלסוליו כובשים כל נים בנשמתו, מרגשים אותו עד דמעות…

שנה עוברת ועוד שנה, עשרות שנים חלפו. אותו אברך לא מוכר נשאר לשבת בפינתו, בלתי מוכר. מדי פעם היה מספר לנכדיו בערגה על אותם רגעים בהם זכה לשמוע את מלך החזנים.

סוף.

איך אומרים העיתונאים?
למדת ולא פרסמת - כאילו לא למדת.

 

[ניהול קהילת כתיבה]

בהתאם לתקדים שעל פיו גם מעלה האתגר יכול להשתתף בו בעצמו.

תקדים שלא היה עובר גם במחוזי...
עלה לאחר נעילת האתגר, רגע לפני העלאת השיפוט.

 

[פרוגמטי]

@מ.ל.ב. י ממש ממש יפה.

 

[קוביד]

הרב הקדוש מדבר, מהמהם, מתלהם, שותק, מנפנף, חושף שיניים צהובות, צועק ומאיים.

'שם בגהינום לא יהיו לך תירוצים, יעשו מדורה ענקית מכל הפאות ויצלו אותך טוב טוב, מכל הכיוונים'. לגימה קצרה מכוס התה המצחין. 'ילפפו את כל גופך בנחשים שיצאו משערות הפאה המחטיאה את הרבים'...

ומאיר, מוש מוש לשעבר-קרוב, עם הפאות הגדולות, מהנהן ומהנהן. ומהנהן...

פינחס הצדיק מהפרשת-שבוע הגיע אליו. לא בחלום, חס וחלילה! בהקיץ, במוחש, בין זריקה לזריקה ככה... 'לא מספר מה הוא אמר לי, גם ככה דיברתי הרבה מידי'...

לילה. עלטה. בחסות חומרים חשאיים וחשישיים. בחירה של מאיר או של מוש מוש? אולי שניהם?

עטוף בטליתו, המלאך רפאל לימינו וגבריאל לשמאלו, הפטיש המבורך עם שמות הקודש נותץ את דלת הטומאה...

רגע של טשטוש ושקשוק אזיקים...

כוחות האופל!

ספוילר: השראה

בשבועות האחרונים אלמוני השחית מספר פעמים חנות למכירת פאות נוכריות ברחוב יחזקאל בירושלים. בעלת המקום התלוננה במשטרה כדי שהמעשים ייפסקו.
בלשי תחנה 'לב הבירה' יצאו למבצע יזום בכדי לאתר את החשוד במעשים. ביום שישי בבוקר, בזמן שהבלשים זיהו את החשוד מגיע אל החנות כשהוא מסתיר את פניו בטלית.
החשוד, תושב ירושלים בן 29, ניפץ את דלת החנות באמצעות פטיש והופתע לגלות את בלשי המשטרה ממתינים לו בחדר פנימי.
כוח המשטרה עצר את החשוד ובהמשך בית משפט השלום בעיר האריך את מעצרו בארבעה ימים. ל'כיכר השבת' נודע כי המשטרה חוקרת חשד שהעצור מעורב בעוד מספר אירועים של השחתת חנויות פאות במאה שערים. הנזק שגרם החשוד נאמד באלפי שקלים.
עוד נודע ל'כיכר השבת' כי במהלך הדיון בבית משפט אמר החשוד לשוטר: "על המעשים שעשיתי - מגיע לי צל"ש ולא עונש. הרב יצחק כדורי אמר שכל הסרטן והמחלה שסובלים ילדים זה בגלל פאה נוכרית. אם אנשים לובשים פאה נוכרית נושר השערות. אני לחמתי למען עם ישראל שלא יהיו חולי סרטן".
צפו בתיעוד מהגעת החשוד אל החנות

@הדוויג , אני מבקש שבשיפוט תכנס לנעליים של מכובדנו מאיר/מוש מוש האומלל שהמלאכים נטשו אותו ברגע האמת, למרות שכנראה מבחינתך זה דווקא הפי אנד שכוחות האופל השתלטו עליו.

 

[7שבע7]

@נ. גל - סיפור מיוחד, עם רעיון מיוחד ומסר מצוין.
אני חושבת רק שצריך לחדד את העניין של הזריעה - איך הילד בטוח שזה הרס לחיטים? אולי הניסוח צריך להיות משהו כמו: "צריך להניח את החיטים באדמה", ואז הילד לא יבין למה לזרוק את החיטים הטובים שהוא אסף בעמל רב...
(ואיך זה בכלל עובד מבחינה בוטנית? באמת את אותם גרגירי חיטה שמיועדים למאכל זורעים באדמה כדי להצמיח חיטים חדשות?)

 

[נ. גל]

@נ. גל - סיפור מיוחד, עם רעיון מיוחד ומסר מצוין.
אני חושבת רק שצריך לחדד את העניין של הזריעה - איך הילד בטוח שזה הרס לחיטים? אולי הניסוח צריך להיות משהו כמו: "צריך להניח את החיטים באדמה", ואז הילד לא יבין למה לזרוק את החיטים הטובים שהוא אסף בעמל רב...
(ואיך זה בכלל עובד מבחינה בוטנית? באמת את אותם גרגירי חיטה שמיועדים למאכל זורעים באדמה כדי להצמיח חיטים חדשות?)

תודה רבה. הרעיון לקוח משיחה של הרבי מליובאוויטש.
מוישי מכיר השדה, והוא יודע כששמים גרעין של חיטה באדמה הוא נרקב. לקחתי לתשומת ליבי את העובדה שלא כל הקוראים מכירים את השדה כמו גיבורי הסיפור...
זו עובדה מדעית, והיא נכונה. החיטה נרקבת באדמה, מתפרקת ומכך (בתהליך מסובך שלא חקרתי לעומק) נוצר הצמח החדש. ת'כלס, זה אכן קורה. הלחם שלנו עשוי מחיטה שהייתה רקובה באדמה, אי אז.
מה שמוישי לא מסוגל להבין, זה את העובדה שמהריקבון יוצאת חיטה, שמכילה הרבה מאוד גרגרים.

 

[מסוגל]

הקטע שכתבתי הוא פחות או יותר ציטוט מדויק של אירוע שהייתי נוכח בו השבוע. כשהחלטתי לכתוב אותו רציתי לכתוב קטע כואב, על מציאות עצובה ויומיומית; על שרשרת בחירות מוטעות של שני אנשים, שכבוד מדומה גורר אותם פעם אחר פעם לבחירה השגויה, העלובה, על תוצאותיה.
אבל כאשר קראתי אותו שוב זמן מה אחר הפרסום חשכו עיניי. להוותי גיליתי שמה שאני חשבתי לקטע נוקב המתאר את נקודת מבטם של שני הגיבורים בתוספת אמירות ציניות, היה למעשה שרשרת בדיחות קורונה עלובה.
במרוץ אחר הזמן נסתי לשנות מה שיכולתי. מאה עשרים דקות החרטה של האתר נשפו בעורפי, ולא יכולתי לכתוב את הקטע מחדש. השקעתי בכך שלפחות יובן מה היה הקונספט אליו חתרתי.

ולמה אני מספר את כל זה? כי גם לפרסם קטע לפני שקראת אותו שוב ממרחק של לפחות כמה שעות זו בחירה שלילית. יש משהו סמלי בכך שתוצאותיה מופיעות דווקא בתוך האתגר הזה.

 

[Violinist]

הקטע שכתבתי הוא פחות או יותר ציטוט מדויק של אירוע שהייתי נוכח בו השבוע. כשהחלטתי לכתוב אותו רציתי לכתוב קטע כואב, על מציאות עצובה ויומיומית; על שרשרת בחירות מוטעות של שני אנשים, שכבוד מדומה גורר אותם פעם אחר פעם לבחירה השגויה, העלובה, על תוצאותיה.
אבל כאשר קראתי אותו שוב זמן מה אחר הפרסום חשכו עיניי. להוותי גיליתי שמה שאני חשבתי לקטע נוקב המתאר את נקודת מבטם של שני הגיבורים בתוספת אמירות ציניות, היה למעשה שרשרת בדיחות קורונה עלובה.
במרוץ אחר הזמן נסתי לשנות מה שיכולתי. מאה עשרים דקות החרטה של האתר נשפו בעורפי, ולא יכולתי לכתוב את הקטע מחדש. השקעתי בכך שלפחות יובן מה היה הקונספט אליו חתרתי.

ולמה אני מספר את כל זה? כי גם לפרסם קטע לפני שקראת אותו שוב ממרחק של לפחות כמה שעות זו בחירה שלילית. יש משהו סמלי בכך שתוצאותיה מופיעות דווקא בתוך האתגר הזה.

דווקא אני התחברתי...

 

[STBW]

הקטע שכתבתי הוא פחות או יותר ציטוט מדויק של אירוע שהייתי נוכח בו השבוע. כשהחלטתי לכתוב אותו רציתי לכתוב קטע כואב, על מציאות עצובה ויומיומית; על שרשרת בחירות מוטעות של שני אנשים, שכבוד מדומה גורר אותם פעם אחר פעם לבחירה השגויה, העלובה, על תוצאותיה.
אבל כאשר קראתי אותו שוב זמן מה אחר הפרסום חשכו עיניי. להוותי גיליתי שמה שאני חשבתי לקטע נוקב המתאר את נקודת מבטם של שני הגיבורים בתוספת אמירות ציניות, היה למעשה שרשרת בדיחות קורונה עלובה.
במרוץ אחר הזמן נסתי לשנות מה שיכולתי. מאה עשרים דקות החרטה של האתר נשפו בעורפי, ולא יכולתי לכתוב את הקטע מחדש. השקעתי בכך שלפחות יובן מה היה הקונספט אליו חתרתי.

ולמה אני מספר את כל זה? כי גם לפרסם קטע לפני שקראת אותו שוב ממרחק של לפחות כמה שעות זו בחירה שלילית. יש משהו סמלי בכך שתוצאותיה מופיעות דווקא בתוך האתגר הזה.

דווקא אני התחברתי...

גם אני
קטע יפה ומתאר מציאות כל כך נכונה, לצערינו
כתוב מדהים

 

[פסיק]

מקום שלישי: @פסיק
סיפור רב רבדים, דמויות עמוקות ומאופיינות היטב.

תודה. כמו שכתבתי, בזכות האתגר סגרתי מעגל בן שנה.

הכיוון שלקחתי את האתגר היה בשבילי - ואני מקווה שגם לשאר הקוראים - מקום למחשבה ולהתבוננות שאני מקווה מאד שיביאו לידי מעשה.

תודה למגיבים ולמלייקים.

 

[Talya kadosh]

אודה על האמת, לא ציפיתי שאהיה בין שלוש המקומות הראשונים.
הופתעתי לכיוון החיובי
תודה @הדוויג על השיפוט ולכל אלו שאהבו את הסיפור.

 

[סיפור8]

בעז"ה

לצערי ממש לא הספקתי, אבל עם כמות הכשרונות כאן נהנתי מכל רגע של קריאה אז לא קרה כלום.
@מסוגל בעיניי זו כתיבה שהיא כבר נכנסת לגדר של אומנות, או לפחות של הברקה אמיתית. סיפור מצוין גם בכתיבה היצירתית והברורה שלו וגם מבחינת התוכן הכל כך מחובר לחיים.
אגב @מ. י. פרצמן אני טועה או שזה הסיפור הראשון שלך שאני רואה כאן? כתוב מדהים.