דיון נספח לאתגר הדו שבועי: לדמותה של דמות

איש המילה הכתובה · 16/6/24

נכתב ע"י אליהו פ:
@איש המילה הכתובה
אני מאוד מקווה שאפשר לכתוב באתגר, גם סיפור אמיתי של איש אמיתי...
אמנם לא כתבתי את כל הסיפור, ועוד לא הגעתי לסוף.
אבל הסיפור עדיין נכתב, אם תרצו כשיסתיים נכתוב את ההמשך...
אבל זה לא נראה שהסוף הולך להיות בתקופה הקרובה...

אחלה דמות. אם היא לא הייתה אמיתית הייתי חושב שהיא מופרכת מידי, אבל מסתבר שהמציאות מתעלה על כל דמיון.

אוראל סולטן · 19/6/24

בסוף העליתי לאתגר, היה נראה לי מתאים, וגם עד שהיו עונים לי האתגר כבר היה נגמר...

איש המילה הכתובה · 19/6/24

@yael305 היות שהקטע שלך עוסק בדמות (אמנם בקליפת אגוז) וכבונוס הוא מעלה חיוך אז הוא אכן עומד בכללי האתגר.

וריטסרום · 19/6/24

כמה הערות בנוגע לקטע הזה:

קודם כל, זה נסיון ראשוני שלי לכתוב דמות ממבט של מספר יודע כל,
במקרה שלנו המספר מנהל מונולוג ישיר כלפי דמות הגיבור.

מה אתם חושבים על צורת הכתיבה הזאת? עובדת או שמרגישה אקספוזיציה אחת גדולה?
אשמח להערות והארות.

בנוסף,
אם תהיתם מאיפה אוצר המילים העשיר והמשלב הגבוה של ההומלס חסר הכל בהווה, ושחקן הכדורגל בעבר.

הוא בחור אינטלגנט שקרא מלא ספרים במשך המון שנים

yael305 · 19/6/24

נכתב ע"י איש המילה הכתובה:
@yael305 היות שהקטע שלך עוסק בדמות (אמנם בקליפת אגוז) וכבונוס הוא מעלה חיוך אז הוא אכן עומד בכללי האתגר.

תודה.
האמת שזה סיפור אמיתי, אחי חזר אתמול עם ההודעה המרגשת הזאת : )
הוא גם שבר שיא בכמות המספריים שיש לו בכיתה, כשאני מחפשת בנרות בבית..

סיפור8 · 19/6/24

בעז"ה

נכתב ע"י וריטסרום:
מה אתם חושבים על צורת הכתיבה הזאת?

אני אהבתי,
קודם כל זה סגנון יוצא דופן.
אבל יש משהו מעניין בכך שהוא מדבר אליי ישירות, אבל מנגיש לי חוויה מאד שונה ממני.

צופה מהצד · 20/6/24

נכתב ע"י מתעניינת:):
אני לא בוכה
זה אושר נכנס לי לעין
זה קול של שברים מתחברים
אני לא בוכה
זה רוח של יש מאין
זה גשם של קיץ אקסטרים

אני לא בוכה
זה מסוקים של בשורה בשמים
זה גאולה בגוונים של לבן
אני לא בוכה
זה אור ושחקים וכנפיים
זה בית מוכן לשובם

אני לא בוכה
זה אינספור כוכבים ברקיע
וערב חג ותורה ומתן
אני לא בוכה
זה דומע בי בלי להתריע
רגעים של ובאו כולם.

נכתב ע"י ❤️אילולה❤️:
יותם.

הוא ישב שם על רצפה ברונזה לשעבר. מולו קירות שחור לבן גריפטי דם
אנשים מרחוק היו מפטירים לעברו קבצן,
אך מי שהתקרב היה רואה בו מלכות בעיניו מלך לשעבר.
קבצן. אך לא של כסף.
והוא מתישב לרגע נרגע מהריצה המטורפת שהוא נקלע אליה שוב.
אחוז מערבלות, וכאב ראש בלב.
קרא אותו אל תוך דף קרע עוד דף דפדפת קימט החזיק החזיר. ושוב.
והתחיל לשפוך מילים מילים. נשימות כאב
ושתיקות.
על פניו הבעה בוהה.
כמו האדישות שהרגה אותו בפעם האחרונה,
עד האחרונה הבאה,
על גופו חולצה דקיקה עבה, רק דקה יותר מכמות השריטות
שמככבות לכל אורך ידו,
לכל אורך גופו הפעם האחרונה היה מסוכנת מתמיד.
אבל בעולם הכמעט שום דבר כבר לא מסוכן,
הכל רק כמעט. הכל רק.
הלילה היה נטול כוכבים. כאילו שהירח עומד למול החושך שלו.
אדם נכבה משמש.
פעם הוא היה נלחם על שפיות על לחיות היום הוא נלחם רק
על האומץ למות כבר, למות אתמול.
נלחם על עוד טיפת כאב,
שתביא לו עוד צד זכות הזדככות במיי הנפש הללו
הצדקה למוות היומיומי בו הוא חיי. עוד מניפולציות
להשיג ממנו עוד פחות יום חיים, עוד יום פחות הוא
מרגיע את יסורי הנפש שלו בזה שהוא רע והוא מודע.
השטן לוחש בלילה להדיוטים שמוכנים להקשיב לו,
שהוא בכלל לא רע, הוא רק רצה להרגיש.
ככה הוא שטן ביום לוחם בלילה.
ומת ביום.

והוא ממשיך להתישב על האדמה הלחה מעודף דמעות.
על קוצים שמכריחים אותו לקום ורוץ
לגמור לסבל הזה את הקץ כבר,
והחליט לכתוב את סיפור חייו במילים שקיבל מתנה
מתנה שהוא אף פעם לא אהב.
על ידי עט דף וכאב הוא הדיו הוא כותב
מילים מילים בלי הקשר,
בלי דימויים תיאורים ותיאוריות. כי מסיכת חיים כזו
שום תמלול לא יגע מספיק שום לא תמלול לא יבטא
מספיק
והוא מתחיל לכתוב את צוואתו האחרונה
אבל רק יצא לו ערבוביה של מילים
סיפור אחד של חיים.
של מוות.

יותם ילד קטן עיניים יפות חום דבש
לא יותם לא יתום וגם לא מיידי אומלל.
רק למסכנים מותר והוא לא מסכן ולא מסוכן בכלל
יש לו בית יפה גדול שני הורים אחים אחיות משפחה מהאגדות
אבל יותם רק ילד קטן
שרק רוצה להיות רגיל, בבית חינכו אותו להיות שמח ואופטימי
ובאמת שהוא רצה לצחוק חיים לדחוק כבר כאב. אבל מילים לא נתנו
דחפו לו דף ועט.
בכיתה צחקו עליו. ואת עצמו אף פעם לא היה לו
יותם ילד ירח .
בלילות שהוא לא היה נרדם, הוא היה יוצא למרפסת
נושם אוויר חי ומסתכל על ירח,
הי אתה ירח, גם אתה ככה לבד. בחושך. גם אתה חי רק בלילה
אולי נהיה חברים?
ומממבט של ילד בן תשע הכל נראה אחרת,
כל פעם שהירח היה מתכבה יותם היה בוכה
יותם לא אוהב שמש. שמש מסנוורת ובכלל ביום חייב ללכת לביצפר
שם חברים צוחקים עליו.
יותם ילדגבר חזק יותם אף פעם לא בוכה.
אף פעם לא.

אין אמון באף אחד, אפילו הירח מסתנוור הולך לטובת השמש.

יותם שלוש שנים אחרי ועוד שש שנים אחרי,
שהוא גילה שיש בו מילים. והוא יכול לתמצת חיים. ויש לו מתנה משמיים.
אבל יותם לא אוהב כאלה מתנות שמביאות לו כואב,
יותם בכלל לא אוהב, אולי רק שמיים.
הוא רק רצה לחיות כמו כולם עולם של טיפשים להיות כזה גם.
לצאת חברים בלויים לא לשבת כל היום ולכתוב מילים וחיים ולנתח שקרים.
לתבל במלח חיים.
אבל יותם לא בוכה יותם לא בוכה בכלל.
רק כותב נשימות קטועות על דף
יותם בן שמונה עשרה "היום יום הולדת שמח"
אין לו חברים שיחגגו איתו את החיים
ועל המוות ספק אם יבכו.

יותם הולך מדלג על מהמורות וקשיים רק להביא לו את אותה מתנה
את המוות עטוף באריזת יפה.
עכשו יותם בוכה לראשונה
דקה לפני שהוא רואה את התהום שמתחתיו
למעליו.
והיום ליד קירות גרפיטי דם. ותהום פעורה
מאתים מטר תחת רצפה ברונזה שוכבת לה
גופה מדממת
ועיני נופים מחייכים
כאילו לא נקברה פה נפש.