דיון נספח לאתגר דו שבועי: מנגינת השירה שבסיפורת

7שבע7 · 20/2/22

מוזמנים לדון ולשאול בעניין האתגר המשלב שירה בסיפורת.
חזרה לאתגר - כאן.

שלחן עורך · 21/2/22

וואו.
אתגר מאתגר במיוחד.
חתיכת עבודה!
לדעתי, בתקופה עמוסה של ערב פורים, לא ימצאו רבים שישקיעו זמן לאתגר כזה, אבל כולי תקוה שיהיה הפתעות.
תודה על הרעיון!

כותב השורות · 21/2/22

נכתב ע"י 7שבע7:
אתגר המשלב שירה בסיפורת.

שאלה לחידודא - האתגר הוא לשלב את השירה לכל אורך הסיפורת כמו הדוגמאות שהובאו בפתיחת האתגר
או שגם שירה המשולבת בין חלקי הסיפורת מתקבלת בברכה?

7שבע7 · 21/2/22

נכתב ע"י שלחן עורך:
לא ימצאו רבים שישקיעו זמן לאתגר כזה, אבל כולי תקוה שיהיה הפתעות.
תודה על הרעיון!

אם אכן כך יהיה,נבקש ממנהלי הפורום להאריך את הזמן...

נכתב ע"י כותב השורות:
שירה המשולבת בין חלקי הסיפורת מתקבלת בברכה?

לא, זה סוג אחר של כתיבה. המטרה באתגר הזה היא דווקא כמו שצוין קודם.

בהצלחה לכולם!

כותב השורות · 21/2/22

נכתב ע"י 7שבע7:
לא, זה סוג אחר של כתיבה. המטרה באתגר הזה היא דווקא כמו שצוין קודם.

הסתבכתי...
עוד בירור קל, אני מבין שהסיפורת לא יכולה להיות כולה ברוח של שירה
אלא רק מפעם לפעם משורה לשורה, שלא תיהפך בעצמה לשירה אלא תיתן רק טעימה ממנה?
ואם כן אני מבין לגמרי את התחזית של שולחן עורך@
בהנאה לכולם מהאתגר המאתגר בהחלט

7שבע7 · 22/2/22

נכתב ע"י כותב השורות:
הסתבכתי...
עוד בירור קל, אני מבין שהסיפורת לא יכולה להיות כולה ברוח של שירה
אלא רק מפעם לפעם משורה לשורה, שלא תיהפך בעצמה לשירה אלא תיתן רק טעימה ממנה?
ואם כן אני מבין לגמרי את התחזית של שולחן עורך@
בהנאה לכולם מהאתגר המאתגר בהחלט

הכוונה היא להשתמש באמצעים האומנותיים של שירה אבל בצורת סיפורת - כמו חזרה על משפט בתחילת כל פסקה, כמו חריזה פנימית (כמה מילים רודפות שמתחרזות זו בזו), כמו שימוש במשחקי לשון בתוך הסיפור...

חששתי שהאתגר הזה מסובך מדי ולא מובן מספיק...
אם עוד אנשים יחשבו כך, ואם תהיה הסכמה של המנהלים - אז אחליף את הנושא לאתגר...

AtArA R · 22/2/22

הוא קשה, בהחלט, אבל אני אהבתי אותו. מקווה ממש למצוא זמן להשתתף.
בבקשה, אל תחליפי.

נ. גל · 1/3/22

אזהרה לכל מי שטרם השתתף: אתגר זה עלול להיות ממכר.

זה סיפור על אהבה מסוג אחר. אהבת חיים, אהבת אמת. זה סיפור על אהבה שלא נקראת.
ברחובות העיר לא תשמעוה, וגם יקצר לכל העט. במסתרים יחפשוה אך באורות בוקר תימצא, עם זריחת יום ומנוסת צל. בעוגבים ינגנו לה, ותעלם. רק בשקט תגניב עצמה לצאת. האור לא יהבהב בה, גם עיניים לא תאדמנה. כבר אמרנו, זו אהבה מסוג אחר.
חושך לא יחשיך ממנה, גם הימים לא יקצרו לה. כל אהבות עולם נגדה לא ישוו, יאירו כפנס רחוב בצהרי תמוז.
והאוהבים בה?
כי ילכו במים - יבש נהר, וכי יגעו בכסף - יותך ויוצרף. אם יקומו באור יום - ישגו בה, ובליל - כנר תאיר להם, כאבוקת חיים.
זה סיפור על אהבה מסוג אחר.
אהבת חיים, אהבת אמת.
זה סיפור על אהבה שלא נגמרת.
על אהבת תלמוד תורת אמת.

יוסף יצחק פ. · 1/3/22

נכתב ע"י נ. גל:
אזהרה לכל מי שטרם השתתף: אתגר זה עלול להיות ממכר.

כמה נכון..

ifatrosh · 2/3/22

אתגר מאתגר בהחלט. נהניתי מכל רגע של כתיבה.
יישר כח ותודה

נ. גל · 3/3/22

@ifatrosh, הקטע הזה הצליח להפתיע אותי כמעט כל פסקה מחדש. מבריק.
רק שאלה קטנה: מה הסיכוי שהפושע יסתובב עם כדור בקנה, ונפילה אקראית תגרום לו לפלוט כדור כלפי מעלה, בירייה כזו שתדרוש חסם עורקים מיידי?

ifatrosh · 6/3/22

הוא היה עם אקדח שלוף, מוכן לירות אם בעל הבית יתקוף. וכשנפל האקדח השתחרר הכדור אל רגלו של הפורץ.
תודה על ההערה. אבדוק את ההיתכנות של סצנה כזאת ואפתור אותה בע"ה.

שלחן עורך · 6/3/22

נכתב ע"י ifatrosh:
הוא היה עם אקדח שלוף, מוכן לירות אם בעל הבית יתקוף. וכשנפל האקדח השתחרר הכדור אל רגלו של הפורץ.
תודה על ההערה. אבדוק את ההיתכנות של סצנה כזאת ואפתור אותה בע"ה.

רק לבדוק עם כדורי גומי, כן? פיקוח נפש!!

ולעצם הסיפור עוצר הנשימה שלך:
כתוב מושלם. מרתק, יפה, מושחז.
רק לכבוד החודש המדובר, חודש אדר, כמה הערות:
בעצם הסיפור מתרחש בתוך דקות ספורות. במשפט אחד: רעש, פורץ, קפיצה, יריה, עזרה ראשונה.
אז איך מסתדר:

חצות עבר מזמן/חושך דליל, עלות השחר מנצנץ...

הוא תפס תנומה טובה בין הפגיעה בפורץ, לבין הצלתו ממוות?...

ועוד משהו:

תנשמת נושמת.

בכנות: איך אתה יודע להבחין בין נשימות התנשמת, לבין הנחירות של הנשמות מהקומה מלמטה?...

והכי מדהים:

נכתב ע"י ifatrosh:
אף צרצר לא מצרצר, ואף תנשמת לא נושמת.

תמיד ידעתי שלבעלי החיים יש חוש להרגיש סכנה, אבל לא ידעתי שהם מפחדים מהר אדם עם נשק בדירה חשוכה בשעה שחצות עברה מזמן...

ifatrosh · 6/3/22

נכתב ע"י שלחן עורך:
רק לבדוק עם כדורי גומי, כן? פיקוח נפש!!

ולעצם הסיפור עוצר הנשימה שלך:
כתוב מושלם. מרתק, יפה, מושחז.
רק לכבוד החודש המדובר, חודש אדר, כמה הערות:
בעצם הסיפור מתרחש בתוך דקות ספורות. במשפט אחד: רעש, פורץ, קפיצה, יריה, עזרה ראשונה.
אז איך מסתדר:

הוא תפס תנומה טובה בין הפגיעה בפורץ, לבין הצלתו ממוות?...

ועוד משהו:

בכנות: איך אתה יודע להבחין בין נשימות התנשמת, לבין הנחירות של הנשמות מהקומה מלמטה?...

והכי מדהים:

תמיד ידעתי שלבעלי החיים יש חוש להרגיש סכנה, אבל לא ידעתי שהם מפחדים מהר אדם עם נשק בדירה חשוכה בשעה שחצות עברה מזמן...

ראשית, תודה רבה רבה על ההערות. יש הסברים אבל באמת צריך שיהיו ברורים בסיפור ושלא אצטרך 'מפרשים'.
יישר כח.
הסיפור ממש לפני עלות השחר, כשהחושך סמיך, ואור מתחיל לעלות בדקות הבאות. הרי חצות עבר מזמן...
תנשמת נושמת, כל בוגר מושב ידע להבחין.
וההערה האחרונה והחשובה, הדממה היתה באזני רוחו של בעל המעשה.

בובה בובה · 6/3/22

נכתב ע"י נ. גל:
אתגר קשה... הצלחתי רק קטע קצר.
מכיל סינקדוכה, האנשה, דימויים, חזרתיות ואולי עוד כמה אלמנטים שלא ידעתי לקרוא בשמם.

סוף החודש

הסהר דקיק כל כך, שהכוכבים ענקיים לעומתו.
אני בכלל לא מבינה איך זה שהם לא מחצו אותו עדיין.
הוא חלוש, קטן, פגיע. כמעט בן יומו. בערך כמו שהייתי פעם, לפני הכל.
הוא פגוע, שרוע על שמיכת החלל בחוסר אונים.
אולי כמו שהייתי רוצה להישכב בעצמי, להשתרע ולא לקום.
הוא קלוש, עצוב, אפור כמו הרקיע. כמו הלב הקטן שנותר לי היום.
אני מסתכלת עליו, מרשה לעצמי ללחוש תחינה.
שזה לא יהיה יומו האחרון.
שהוא ישרוד עוד קצת, עוד טיפה.
רק עוד לילה אחד, בשבילי.
כדי שאדע, מחר, אם אראהו ברקיע, שגם לי יש תקווה.

לכאורה זה שיר קצר
לא טקסט ספורי

נ. גל · 6/3/22

נכתב ע"י בובה בובה:
לכאורה זה שיר קצר
לא טקסט ספורי

בגלל שאין כאן עלילה, אלא רק תיאורים רגשיים למיניהם?

לאלה · 7/3/22

פספסתי בשעתיים.
ידעתי שבאתגר הזה אני חייבת להשתתף. רצתי כמו משוגעת, מזיעה ומתנשפת הגעתי לקו הסיום. ואיחרתי.
היצירה עדיין לא מלוטשת דיה. אבל זה מה יש.

ירושלים של בואש

היא לא ירושלמית. והאוטובוס הבינעירוני היה צפוף ריחות. וקולות. ופיות לועסים ומדברים ונוחרים. היא האמינה שתשרוד את השנתיים סמינר על ריחותיהם. שמה אוזניות, השעינה ראש על חלון, ונרדמה.
ירושלים של דרכים.

בשש בבוקר הייתה קמה ללימודים. כל מרכזית הייתה מלאה חיילים וקיטבגים. ובנות סמינר בכחול תכלת שותות קפה של בוקר ממאפה נאמן. מבכות את הלילה שפינה כך את מקומו לבוקר העולה. היא עמדה שם עם כולן. מתעבת את ריח הקפה העולה מפיהן.
ירושלים של קפה.

בערך בעשר הן היו אוכלות. עומדות בתורות מלא בנות. נוטלות ידיים מתיישבות ואוכלות. לידה תמיד הייתה חוי, מצחיקה ומגניבה עם טונה בלחם. הסיפורים היו ממש מעניינים. אז היא הקשיבה וספרה ביסים.
ירושלים של טונה.

בסיום אותן שנתיים הוא קבע להיפגש אתה. דרך שדכן הם החליטו על רמדה. לילה קודם הוא לא הצליח להירדם ממחשבות עליה. במהלך היום הוא בהה מרוגש בגמרא. צחצח נעליו, סידר עניבתו, ובירר קו לבנייני האומה.
ירושלים של פגישות.

בטרם יצא, פחד מעייפותו. בבגדי שבת שתה כוס קפה במטבח ישיבתו. ושכח לצחצח שיניו. כשנפגשו מבוישים ברמדה ירושלים הסריחה מהפגנות. הם דיברו על הריח, ועל דעות המפגינים, קבעו עוד פגישה ועוד אחת והתארסו.
ירושלים של בואש.

שלחן עורך · 7/3/22

נכתב ע"י לאלה:
פספסתי בשעתיים.
ידעתי שבאתגר הזה אני חייבת להשתתף. רצתי כמו משוגעת, מזיעה ומתנשפת הגעתי לקו הסיום. ואיחרתי.
היצירה עדיין לא מלוטשת דיה. אבל זה מה יש.

ירושלים של בואש

היא לא ירושלמית. והאוטובוס הבינעירוני היה צפוף ריחות. וקולות. ופיות לועסים ומדברים ונוחרים. היא האמינה שתשרוד את השנתיים סמינר על ריחותיהם. שמה אוזניות, השעינה ראש על חלון, ונרדמה.
ירושלים של דרכים.

בשש בבוקר הייתה קמה ללימודים. כל מרכזית הייתה מלאה חיילים וקיטבגים. ובנות סמינר בכחול תכלת שותות קפה של בוקר ממאפה נאמן. מבכות את הלילה שפינה כך את מקומו לבוקר העולה. היא עמדה שם עם כולן. מתעבת את ריח הקפה העולה מפיהן.
ירושלים של קפה.

בערך בעשר הן היו אוכלות. עומדות בתורות מלא בנות. נוטלות ידיים מתיישבות ואוכלות. לידה תמיד הייתה חוי, מצחיקה ומגניבה עם טונה בלחם. הסיפורים היו ממש מעניינים. אז היא הקשיבה וספרה ביסים.
ירושלים של טונה.

בסיום אותן שנתיים הוא קבע להיפגש אתה. דרך שדכן הם החליטו על רמדה. לילה קודם הוא לא הצליח להירדם ממחשבות עליה. במהלך היום הוא בהה מרוגש בגמרא. צחצח נעליו, סידר עניבתו, ובירר קו לבנייני האומה.
ירושלים של פגישות.

בטרם יצא, פחד מעייפותו. בבגדי שבת שתה כוס קפה במטבח ישיבתו. ושכח לצחצח שיניו. כשנפגשו מבוישים ברמדה ירושלים הסריחה מהפגנות. הם דיברו על הריח, ועל דעות המפגינים, קבעו עוד פגישה ועוד אחת והתארסו.
ירושלים של בואש.