אז קודם כל תודה.האתגר שלנו באווירת חודש הרחמים והסליחות, כתיבת דיאלוג חרטה עצמי, הדגש העיקרי הוא על היות האדם בתוך כאוס החיים לבדו מול מצפונו ובוראו , דיאלוג ללא מענה. כל השאר פתוח לדמיון. סיבת החרטה, המקרה, סגנון הדיבור. הוא יכול לקרות בכותל, בקברי צדיקים או בתור במכולת, הוא יכול להיות בצעקה היסטרית או אילם תחת שמיכה.
השיפוט יהיה על מעוף ומסר, נעילת האתגר בס"ד ביום א' כ"א אלול.
ממש לא.בכל מקרה, הכוונה וודאי למונולוג, נכון?
זוכר מה אמרו בתחילת הסגר.ממש לא.
מונולוג הוא נאום, דיאלוג הוא דו שיח, רק שבאתגר הוא בין אדם לעצמו בו הוא מגלם את המבוקר והמבקר. מין פיצול אישיות בריא.
זה כשרון נרכש. אפשר להתחיל אותו מול מראה.
ו @הדוויג גם זיכה אותנו לראות קטעים של פעם בחיים... @האגריד -בוצי פוליקמן - פשוט מדהים... הכנות הזו נכנסת ללב בלי לחשוב פעמיים.הנה משהו שפורסם כאן בעבר, ומתאים לאתגר כמו כפפה ליד וכמו מוסר לאלול.
התבודדות
אבא, שלום. כבר הרבה זמן לא דיברנו. אתה זוכר את הפעם הקודמת? רק אני ואתה בקצה חורשת הדקלים. יום שישי בצהריים, פינה נסתרת, בכיסא ללא רגליים. מול שדה החיטים שעמדו באותה העת בשיא קומתן. ישבתי ובכיתי על העולם המוכר והרגיל שהלך והתמוטט לי מול העיניים. מקופל אל תוך עצמי, הראש בין הברכיים, המשקפיים...www.prog.co.il
מקווה שזה נכלל תחת ההגדרה הזאתדיאלוג ללא מענה
עוצמתי מאוד הקטע שלך ויושב בול על כללי האתגרתהיתי אם מותר לי לכתוב דיאלוג פנימי שהוא לאו דווקא צודק ומתנהל נכון.
והרי בסופו של דבר כשאיננו אוחזים בעט הסופר, פעמים רבות לא נעשה את זה כמו שצריך, לפעמים נקצין לצד אחד ולפעמים לצד אחר, כי הנפש מורכבת הרבה יותר.
ואז ראיתי את זה
מקווה שזה נכלל תחת ההגדרה הזאת
צעד, ועוד אחד. ששה צעדים מפרידים ממנו אלי.
עיניו יורקות דם, ידו טמונה עמוק עמוק בכיס המעיל, רגליו רועדות קמעא.
מביט ימינה ושמאלה, אין איש באזור. אפילו יעקב המאבטח, נעלם כלא היה.
בתנועה זריזה וחדה הוא מוציא את היד מהכיס.
לא הצלחתי לזהות את החפץ שמונח בה, אבל זה היה ארוך. וחד.
אין לאן לברוח. אני והוא פנים מול פנים.
בעוד כמה שניות, אני כבר לא פה.
חושב על אשתי, על הילדים, על ההורים המבוגרים, שעולמם הולך להיחרב בעוד שעה-שעתיים כשיקבלו את שיחת הטלפון.
שמעתי פעם על המשמעות של הרגעים האחרונים בחיים, הרב אמר פעם בבית הכנסת שטוב לעשות וידוי, או לומר שמע ישראל. כמה חבל שאני לא זוכר את הפסוק הזה בעל פה.
הוא מתקרב. אני מנסה להרוויח קצת זמן, רץ מפינה לפינה, לא שזה יעזור אבל עוד רגע אחד בחיים זה גם משהו.
אפילו להשמיע קול צווחה, אין לי יכולת. הגוף מאובן לגמרי. דממה סמיכה שוררת באוויר, מה שמשחק לטובת המחבל הארור, אבל אין בי כוחות להוציא הגה.
וכאן הלב שלי מתפרק לרסיסים.
'אבא', אמרתי, 'זו הפעם הראשונה שאני פונה אליך, וכנראה גם האחרונה. אבל אתה יכול לעשות שזו לא תהיה הפעם האחרונה. בבקשה, תעשה. הכדור בידיים שלך'.
'אתה בטח זוכר, כשהייתי קטן, אולי בן עשר, הלכתי עם סבא לבית כנסת. זה היה בחג אחד שמתפללים בלי סוף, וסבא לקח אותי לשמוע את התקיעות. לא הבנתי מה זה, אבל הוא אמר לי שאתה אוהב ששומעים את זה. אז עשיתי לך את זה, כי אתה אוהב. אבא יקר, עכשיו אני מבקש ממך, שתעשה את מה שאני רוצה כל כך, לחיות. פשוט לחיות'.
המחשבות מתרוצצות, והסכין מרצדת אל מולי.
אני מנתר בקפיצה חדה לעבר השני, והוא בעקבותיי בזריזות מטורפת. מאגף אותי משמאל. כבר לא נשארו לי הרבה אופציות.
'אבא, אני יודע, לא תמיד עשיתי את מה שאתה אוהב. נכון. אני באמת מתחרט. אבא, אני מתחרט. מתחרט'.
סוף.
יש קונה עולמו, בחרטה אחת.
סוף כל אדם למיתה.מעולה.
אבל מה הסוף?
אתה רואה? עכשיו היא בוכה.
- היא לא.
היא כן!! תפסיק רגע לדפוק את הראש בקרש של המיטה ותקשיב. היא בוכה.
- היא לא.
תפסיק רגע!!! תפסיק!!!
- ממ...
שתבכה.
המורה אמרה שבחודש אלול כל היהודים חוזרים בתשובה!
- לא אכפת לי!!
ילד רע!!!
- אני לא.
אתה כן!! רק עושה בעיות. רק בעיות. גם עכשיו אמא בוכה בגללך במטבח. לא יכלת להתאפק?? ילד רע.
- אני לא ילד רע!!! ואני לא יכול להתאפק!! אתה יודע שאני מנסה ולא מצליח. לא מצליח!!!
לא יכול להתאפק?? תינוק. בגללך הכל. בגללך כולם מפסידים. בגללך תמר לא נסעה לבר מצווה של חיים. בגללך שבוע שעבר הם חזרו מוקדם מהטיול. סבא וסבתא ירושלים וכל הבני דודים נשארו בטבריה, ורק אבא ואמא ותמר וישראל ומוישי ואילה חזרו הביתה. תינוק!! איזה ילד בן 14 צריך שישמרו עליו כשהוא חוזר הביתה מההסעה?? איזה ילד בן 14 ישן בחדר של אבא ואמא??? תינוק!!! עושה בעיות!!!
- אני לא תינוק!!
תראה איך אתה לא מצליח להתאפק. איך צעקת מקודם ושרטת את אמא בלחי ואיך נשפכו כל המים שבדלי על המיטה של אמא עם הכביסה הנקיה.
- אבל זה היה כי ישראל לקח לי את הטושים!!
אז מה?? לכן להגיב ככה? אמא לא מרשה בכלל לצייר על המדפים.
- זה היה מתסכל נורא!! וחוצמזה, אני רציתי להרביץ גם לישראל והתאפקתי. רק כשהתחלתי לצעוק ואמא באה להשתיק אותי כבר לא התאפקתי יותר.
חכם גדול.
- אל תצחק עלי!! אני אראה לך מה זה!
איך תראה לי?
- אני אמשיך לדפוק את הראש בקרש.
לא מאיים עלי. זה אפילו כיף. עושה לי תחושה.
- אני אצעק שוב.
לא!!
- כן. בטח שכן. לא יכול איתך כבר.
אל תצעק! תתאפק!! לפחות תן לאמא לבכות בשקט---
- אני לא יכול!!
אתה כן!!! תתאפקקקקקק-----------
- לא!!!!!! לך מפהההה!!!!!!!!! וואאאהההההההההההההההההההההה------------------
ווואאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אוה! אילו מחמאות...
אל תתייאשניסיתי לכתוב ולא יצא לי משהו מיוחד אז וויתרתי .
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: