השתכנעתי!
השיר די פשוט ועוסק בתהליך שעובר האדם עד הקבלה המלאה של עול מלכות שמיים, *הקשיים האישיים שלו, *ההתקרבות מצד ה' אל האדם בימים אלו, *הקריאה שלו אלינו לפתוח לו דלת, וכן, כמה שזה נכון נצרך ונדרש מאתנו, עדיין, קשה להמליך את הקב"ה על כל חלק מחלקי החיים שלנו, זה קשה!
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ - אלול! המלך בשדה!
לֹא עֵת פְּרִיחָה רַק עֵט רוֹשֶׁמֶת חֲתִימָה - בכל זאת השדה המצטיירת לנו במשל היא פחות אביבית וצבעונית משנדמה, משחק מילים בן שתי אותיות עת – עט, מביא אותנו לכיוון הנכון, של תקופה גורלית, וירידה של ה' אל עולמנו אל השדה כדי לנהל ולתכנן את השנה הקרובה, קצת יותר רציני ממפגש טיולי...
וַאֲנִי מֻפְתָּע מַבִּיט אֶל אַרְמוֹנוֹ – לפעמים האלול מפתיע אותנו מתוך שגרה ומרוץ חיים, וביום אחד אנחנו נופלים לאווירה של ימים נוראים, של קירבה אל ארמון המלך ואוטוטו בראש השנה אנחנו גם ניכנס פנימה לטקס ההמלכה.
תְּמוֹל רָחוֹק הָיִיתִי הַיּוֹם קָרוֹב – משפט שלקוח מלשון הרמב"ם בהל' תשובה, תיאור של הנפש ששבה בתשובה, "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" [פ"ז ה"ו], שימש את אהרן רזאל ואביתר בנאי בשיר "אני אחר" שמבוסס על לשון הרמב"ם גם הוא.
מָה לִי וּלְדוֹדִי מָה לְדוֹדִי וְלִי – השאלה שמנסה להבין איך אנחנו מייצרים קשר כזה, במי תלוי הקשר, על ידי מי הוא נוצר.
אִם לֹא אֲנִי מִי לִי – התשובה עם הנוסח המוכר שמתבטא גם בר"ת של אלו"ל – אני לדודי ורק אחר כך דודי לי, הצעד, לפחות הראשון, צריך להיות "אני", אני אל דודי, אל השי"ת, בשלב הזה של הימים הנוראים הקשר צריך להיבנות על ידי האדם, בעשי"ת אז הקשר מתחזק עם השתנות המצב ל"בהיותו קרוב", אז מתהפך המשפט מ"אני לדודי ודודי לי" ל – "דודי לי ואני לו".
דּוֹדִי דּוֹפֵק - המלך ירד והוא לא עוזב כשהוא רואה שאנחנו לא חיכינו לו... השי"ת לא מתייאש ומחפש אחרינו כביכול, ובא לדפוק אצלנו בדלת.
דְּפִיקוֹת הַלֵּב – הפחד הזה כשמישהו דופק בשעת לילה מאוחרת, הדפיקות בדלת יוצרות דפיקות לב, ההקשר לאימת הדין והימים הנוראים די ברור.
אֲנִי בְּמִטָּתִי עוֹדֶנִּי יָשֵׁן – כן, יש והאדם ישן שינה עמוקה, נס שמישהו בא להעיר אותו, ואוי לוי אם הוא לא יקום...
פִּתְחִי לִי - "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם",
הוּא מְבַקֵּשׁ - זו הבקשה של השי"ת אלינו, בקשה צנועה...
וְגַם אֲנִי כִּי... קָשֶׁה, זֶה קָשֶׁה! – האדם מבקש גם הוא שהשי"ת יעזור לו להיפתח, לסדוק את המעטה הקשה והמלוכלך שעוטף את הנשמה, שעוצר אותה, שמרדים אותה, לא קל לנצל עד תום את התקופה הקדושה הזאת, וכשיש למי לפנות לעזרה אז זה רק יכול לעזור.
שיהיה לתועלת!