הנושאים החמים
הנושאים החמים
מניחה כאן לאור הערתו של @וי שלוק
"בוא תיכנס"
"ממממה זה?"
"אוהו, זה ערב מיוחד!!"
"זתומ'רת, אני סתם עברתי ברחוב ו—"
"נו, נו כנס".
"לא, כמו שאתה רואה, אני, יש לי, אה", והוא גירד בראשו, מניח לכיפה הקטנה לגלוש לאיזור המצח.
שערו הארוך של האיש התנופף ברוח כחוטי כסף, והוא הביט בו בעיניים עכורות וטובות. מטביעות.
"בוא, זהו ערב של פיטום הקטורת הרוחנית הפנימית של כל אחד ואחד מאיתנו"
האיש הוביל אותו פנימה לחדרון עמוס ענני אובך.
הם נכנסו בפסיעות זכוכיתיות, מתישבים על כריות משפדות.
שקט. עשר דקות של שקט מוחלט, ועשן, דומם כמו שמי הקרמטוריום.
אבקני נשמות ריחפו באוויר.
"סליחה?"
עשרה פרצופים ניבטו אליו כמו מבעד זגוגית משקף רווית אבק.
עיניהם פעורות כמו שני סירים רחבים. פיות רגוזים, קמוצים בקו ישיר למצח.
"מה זה!?!?", השפיות שלו החלה להימס כמו שעווה של נר קטן, עוד רגע ויישאר ממנה סימן קטנטן, לזכרו.
הוא שעט החוצה בטריקת דלת, כאילו נפלו קירות הבית על ראשו, והוא רץ להציל את אלבומי הילדות.
"בוא תיכנס"
"ממממה זה?"
"אוהו, זה ערב מיוחד!!"
"זתומ'רת, אני סתם עברתי ברחוב ו—"
"נו, נו כנס".
"לא, כמו שאתה רואה, אני, יש לי, אה", והוא גירד בראשו, מניח לכיפה הקטנה לגלוש לאיזור המצח.
שערו הארוך של האיש התנופף ברוח כחוטי כסף, והוא הביט בו בעיניים עכורות וטובות. מטביעות.
"בוא, זהו ערב של פיטום הקטורת הרוחנית הפנימית של כל אחד ואחד מאיתנו"
האיש הוביל אותו פנימה לחדרון עמוס ענני אובך.
הם נכנסו בפסיעות זכוכיתיות, מתישבים על כריות משפדות.
שקט. עשר דקות של שקט מוחלט, ועשן, דומם כמו שמי הקרמטוריום.
אבקני נשמות ריחפו באוויר.
"סליחה?"
עשרה פרצופים ניבטו אליו כמו מבעד זגוגית משקף רווית אבק.
עיניהם פעורות כמו שני סירים רחבים. פיות רגוזים, קמוצים בקו ישיר למצח.
"מה זה!?!?", השפיות שלו החלה להימס כמו שעווה של נר קטן, עוד רגע ויישאר ממנה סימן קטנטן, לזכרו.
הוא שעט החוצה בטריקת דלת, כאילו נפלו קירות הבית על ראשו, והוא רץ להציל את אלבומי הילדות.
