ניקוד ארמית

[מאיר14]

בנוגע ללשון הארמית, עד כמה שידוע לי אין בזה כללים מוצקים, זה יותר ענין של מסורת מקובלת, מאשר כללים.
כך שאפשר למצוא בה מילים שיש בהם אות דגושה (מבג"ד כפ"ת) המנוקדת בשוא, והשוא נח. או דגש אחר תנועה מלאה, ועוד כיוצ"ב.

 

[געוואלדיג]

ודאי שקיימים בה כללים, שיטה וסדר. אלא שהכתיב שאנו מורגלים בו, הוא עם אימות קריאה, ולכן הוא מלא בואוי"ן ויודי"ן שלא מן הדין. ומ"ש שיש דגוש נח, נא הראה דוגמא.

 

[מאיר14]

למשל בתרגום אונקלוס המדוייק ע"פ כת"י, אין בו שיטה וסדר מוחלט.
ולענין דגש בשוא נח - לדוגמא תיבות 'סנהדרין' 'פלהדרין', הדל"ת דגושה במשניות כת"י ישנים, והשוא בקריאה הוא נח ע"פ המקובל, ומשום כך הוא מושמט שם.
זה מה שעולה לי בזכרוני לעת עתה, כבר הרבה זמן שלא התעסקתי בזה.

 

[געוואלדיג]

גם אני לא מתעסק בנקוד ודקדוק ארמי, אולם ממה שראיתי ושמעתי מאת הבקיאים בתחום זה, יש למו כללים ושיטה סדורה, ובכל הקשור לתנועות גדולות וקטנות, דגש קל וחזק, הכללים דומים או אף זהים לנקוד העברי. השינויים ביניהם מתבטאים ביחוד בתחביר, בסימני הבנין, וכמובן בגזרות ובמשקלים, וכן באותיות הקישור - ד' במקום ש' (ד-מינכר במקום ש' וכדו').

 

[בשעה טובה]

בנוגע למכונים התורניים, מתוך ידיעה אני אומר שהם מקבלים שהעורכים מקבלים טקסט מנוקד כולו בעיקר לפי מלמד. והעורכים תוך כדי שהם מפרשים את הטקסט, עוברים על הניקוד ובודקים אם הוא מדוייק. כמובן שאם היו נותנים לעורכים לנקד הכל המצב היה קטסטרופלי.
ולכן אפשר למצוא הבדל בין הניקוד במקומות מסויימים כי זה מאותו עורך.