ניצן חדש

[אשר לב]

ניצן חדש

זרע כי יזרע
בידי איכר עבותים
בידיים מחוספסות ייטמן באדמה חרושת תרשים
יונח בעפר בינות רגבים לחים
ובלבו יסרב להאמין
הן כבר היה חי שמח פורח על שולחנות מלכים ושרים
מה לו ולכאלו עסקים
מהיכן הגיע להשפלה כזו נוראית
איך נדם מזלו בעצם ימים זורחים
לא יבין במר גורלו
איך הושיבוהו במחשכים בקרבת זוחלים.​

ובחלוף ימים לא ארוכים​

ריקבון יעטוף​

על זרע עיפוש יחלוש

ירגיש איך מהותו עוצמת עיניה לנצחים

ריח המוות קרוב מתמיד
אזלת היד מייאשת
חידלון עולמים
המזון מסתיים
הוא נמק
כולו מצטמק
אפילו כבר אין כח להיאבק
נפול על עמדו
בודד במערכתו
רפיון וחוסר אונים מנת חלקו
"אני כבר לא מה שהיה
פעם הייתי פרי טרי"​

פעם...

היֹה היו ימים​

אך חלפו לבלתי שוב​

מה שהיה כבר לא יחזור להיות

"איני מיואש" - יטען בעוצמה חזקה

"אינני חסר תקווה"
רק מציאותי אני
ויודע להישיר מבט
זה המציאות - אם כי עלובה
אלו הם החיים
לכל דור קץ
לכל חיים מוות​

ולכל צמיחה שלכת


ריקבון...

גסיסה...​

מוות.

ויחלפו עוד ימים​

ובמעמקי קבר יפרפר מת לתחיה​

ובינות לטרשי אדמה יתעורר זרע לצמיחה

לא לעד ייזנח

לא לנצח יישכח
לכל עלייה ירידה
נפילה קדם תקומה​

ירגיש זרע רקוב תזוזה.

ולפתע יבקע הזרע​

ייסדק ויגלה​

כי הנה הנץ ניצן חדש.​

* * *​

ברבות הימים ירכן אילן לרגבי האדמה למרגלותיו ילחש ויגלה: גם לכם תקווה.​

 

[שעת סיפור]

ביצוע יפה.
אבל נראה לי שזה ארוך מידי עבור רעיון מוכר.
ולכן גם מלאה לעבור ביסודיות.
קבלי ביקורתי בהבנה אני כמוך כותבת ומוחקת ולצד המחמאות מחכה לביקורת בונה).

 

[אשר לב]

דבר ראשון, תודה על הביקורת.
כמה מילים, ברשותך:
הכתיבה אינה מגיעה כשאנו רוצים. זה ענין של השראה. מתי שמגיע - מגיע. באיזה נושא שזה רק יהיה - אם אתה בפנים, הכתיבה יפה. אם לא, כמה שתשפץ ותנסה ותביא מילים יפות נמלצות נרדפות - לא ילך לך. אתה לא בזה.
כאן, בכתיבה הנוכחית, הייתי באמצע לכתוב מאמר שלם, ארוך ועמוק, שכולו עוסק לבאר מצבי נפש שונים העוברים על כל אחד מאיתנו. מצבי עליה עם מצבים של ירידה, מצבי רוח משתנים וכו'. באמצע ניתן דימוי לזרע, "כי האדם עץ השדה".
באותו יום לא הצלחתי "להכנס" למאמר, להתקדם, לזוז - הייתי מתוסכל וקראתי אותו מתחילה, ואז בא לי השיר הזה.
אכן, הנושא נדוש. אך כאן יש חידושים רבים. לא באתי לתאר כאן הרגשות בלבד. באתי לומר לאדם המצוי בשעה שמרגיש שנמצא ב"רחוב ללא מוצא", שאין לו לאן לזוז. החיים חונקים אותו, מרגיש בשעת רקבון: דע, תבוא צמיחה. כולנו איתך. עברנו את זה. המצבים שאתה עובר הכרחיים להמשך התקדמות. חייבים לעבור אותם. התעודד - "לכל עלייה ירידה, נפילה קדם תקומה".
לכן הכנסתי את הקורא לתוך הרגשת הרקבון באריכות ולעומק, ואז כשהוא מחובר, מעניקים לו את התקווה.

עוד נקודה: נראה לי שחסר כאן סופרים אמיתיים, שבאמת מבינים כתיבה מה היא. לא כן?!

 

[נוי]

קראתי בעיון.
המשקל מעניין ושונה, אך נעים לקריאה.
עושר הביטוי בתיאור הגרעין המתעפש והנרקב- נהדר.
השיר לא מחורז כלל ואין סדר או סיבה תוכנית לצורה החיצונית.
אני יודעת שבימנו זה אפנתי- שירים ללא סדר, משקל וחרוז
אבל טעמי האישי מחפש אותם בכל זאת בשיר.


נ.ב. בשורה השלישית הכוונה לטרשים, לא?

 

[אפכא מסתברא]

אופק רחב, אל תבקש מסופרים אלא ממשוררים לתת ביקורת על שירה.
בוודאי מתסכל להעלות חומר ולקבל תגובה דלילה. הרעיון יפה וחוסר הסדר החיצוני דווקא מתאים לבלבול הפנימי המבוטא בשיר. יש צורך לשפר הרבה מבחינת הלשון. אין עיתותי בידי כרגע כדי להדגים לך.

 

[אפרתה]

אכן כפי שכתבו- השיר בעל פוטנציאל אך דרוש לו תיקון- קודם כל הוא ארוך ומלאה, ישנן שורות שחוזרות על עצמן ולא מוסיפות על הקודמות להן, וכן יש שימוש במשלבים שונים במהלך השיר- דבר שמוריד את איכות היצירה.

אם מדובר בסוג של כתיבה לא מתוכננת- השיר נחמד מאוד, להגדרת מקצועי לא הייתי משייכת אם כי לא ארצה להחשב בעקבות דברי לאותם שאינם מבינים כתיבה מה היא