הנושאים החמים
הנושאים החמים
בתוך כל ההתכנסות הזו, כמו שאומרים, נפתח ביה"ס הביתי שלנו בתוך שאר עמלי ישראל, ובתוכו שיעור זמרה, מדיף ניחוחות ומעלה נוסטלגיות.
אחח... שיעור זמרה.
איזה כיף להיזכר בשעות האלו, בהן בילינו בחברת הזמרת הסולנית או האומללה התורנית שעליה נפלו השעות.
בשעה בה היינו מוציאות את גרוננו ב"הלל אומר" בקול רודף קול, או מזילות דמעות לצלילי "בעיירה קטנה הרחק".
אני מתגעגעת, ממש.
מודה שחלק מהגעגועים שייכים לעובדה שלא עזר לך שאת אלופה בחשבון או שהשתייכת לקבוצה הבלתי נסבלת שמזכירה למורה בתחילת השיעור ש'היו שיעורי בית, המורה! והמורה אמרה שמי שלא תכין לא תשתתף בהצגה!'
לשיעור זמרה לא היה צריך להביא שום דבר, כך שלא היתה אפשרות לשכוח.
את השיר היה אפשר תמיד לכתוב באחת ממחברות המקצועות המיותרים שנלמדו באותו היום, וזה במידה ששכחת את המחברת.
לי זה לא קרה.
בניגוד לשאר המחברות שהיו מטיילות/מתמוססות/ נאכלות או נגרסות באין רואים, מחברת זמרה מעולם לא פספסה שיעור. הייתי משאירה אותה בילקוט ליתר ביטחון.
אולי היתה זו תקווה סמויה לשיעור זמרה שלא מן המניין, לכו תדעו.
למורות של אז עוד לא היתה הגאונות של המורות ל'שעת סיפור' ולציור של היום, אז הן אפילו לא נתנו שיעורי בית.
כך שבשיעור הזה פשוט כלום לא היה קובע.
אפילו לא אם יש לך קול של נעימת זמירות ישראל או של צפרדע ביצה מצויה.
ברגע שהמורה פתחה ב"מתחת לסלע צומחת לפלא", היינו כולנו משוות נקודת זינוק ומתיקותה של התחושה עוד מעקצצת בגרוני.
הזמן הזה, שכל כך הרבה מעלות היו לו, והראשית שבהן היא שבינו ובין ביה"ס קיים הקשר הקלוש ביותר האפשרי, התאדה לו יחד עם עוד כמה ניצני שפיות שהיו ואינם.
טוב, זהו. מספיק לבכות.
מה שהיה, איננו עוד. המורות כבר מזמן הצטרדו, אלו שמלמדות היום לא יבזו את עצמן מרום מעמדן לשיר קבל עם וכיתה, ואם מישהו ישתכנע ממני, רק יוסיפו את השעה הזו ללימודים הארוכים ממילא.
אבל השירים!!!!!
איפה השירים היפים של פעם???
איפה השירים מלאי האווירה וקסם הילדות??
ואל תגידו לי שאני מתרפקת כי אלו שירי ילדותי.
בואו תראו את העיניים הנוצצות של ילדיי, ואת ההנאה הצרופה שלהם עם כל שיר כזה!
נכון, לא כולם.
נכון, היו גם כאלה שממש לא.
נכון, נכון.
אבל בואו נתקדם מזה.
אני רוצה שירי ילדים טובים.
רוצה למצוא כאלו.
רוצה להבין אותם.
וגם רוצה לכתוב כאלו.
האשכול הזה מיועד להעלאת שירים ישנים טובים, עם קרדיט כמובן, לניתוח האיכות ומקורה, לבחינת המרכיבים של שיר ילדים טוב, והלוואי גם לשירי ילדים מהכותבים כאן.
אחח... שיעור זמרה.
איזה כיף להיזכר בשעות האלו, בהן בילינו בחברת הזמרת הסולנית או האומללה התורנית שעליה נפלו השעות.
בשעה בה היינו מוציאות את גרוננו ב"הלל אומר" בקול רודף קול, או מזילות דמעות לצלילי "בעיירה קטנה הרחק".
אני מתגעגעת, ממש.
מודה שחלק מהגעגועים שייכים לעובדה שלא עזר לך שאת אלופה בחשבון או שהשתייכת לקבוצה הבלתי נסבלת שמזכירה למורה בתחילת השיעור ש'היו שיעורי בית, המורה! והמורה אמרה שמי שלא תכין לא תשתתף בהצגה!'
לשיעור זמרה לא היה צריך להביא שום דבר, כך שלא היתה אפשרות לשכוח.
את השיר היה אפשר תמיד לכתוב באחת ממחברות המקצועות המיותרים שנלמדו באותו היום, וזה במידה ששכחת את המחברת.
לי זה לא קרה.
בניגוד לשאר המחברות שהיו מטיילות/מתמוססות/ נאכלות או נגרסות באין רואים, מחברת זמרה מעולם לא פספסה שיעור. הייתי משאירה אותה בילקוט ליתר ביטחון.
אולי היתה זו תקווה סמויה לשיעור זמרה שלא מן המניין, לכו תדעו.
למורות של אז עוד לא היתה הגאונות של המורות ל'שעת סיפור' ולציור של היום, אז הן אפילו לא נתנו שיעורי בית.
כך שבשיעור הזה פשוט כלום לא היה קובע.
אפילו לא אם יש לך קול של נעימת זמירות ישראל או של צפרדע ביצה מצויה.
ברגע שהמורה פתחה ב"מתחת לסלע צומחת לפלא", היינו כולנו משוות נקודת זינוק ומתיקותה של התחושה עוד מעקצצת בגרוני.
הזמן הזה, שכל כך הרבה מעלות היו לו, והראשית שבהן היא שבינו ובין ביה"ס קיים הקשר הקלוש ביותר האפשרי, התאדה לו יחד עם עוד כמה ניצני שפיות שהיו ואינם.
טוב, זהו. מספיק לבכות.
מה שהיה, איננו עוד. המורות כבר מזמן הצטרדו, אלו שמלמדות היום לא יבזו את עצמן מרום מעמדן לשיר קבל עם וכיתה, ואם מישהו ישתכנע ממני, רק יוסיפו את השעה הזו ללימודים הארוכים ממילא.
אבל השירים!!!!!
איפה השירים היפים של פעם???
איפה השירים מלאי האווירה וקסם הילדות??
ואל תגידו לי שאני מתרפקת כי אלו שירי ילדותי.
בואו תראו את העיניים הנוצצות של ילדיי, ואת ההנאה הצרופה שלהם עם כל שיר כזה!
נכון, לא כולם.
נכון, היו גם כאלה שממש לא.
נכון, נכון.
אבל בואו נתקדם מזה.
אני רוצה שירי ילדים טובים.
רוצה למצוא כאלו.
רוצה להבין אותם.
וגם רוצה לכתוב כאלו.
האשכול הזה מיועד להעלאת שירים ישנים טובים, עם קרדיט כמובן, לניתוח האיכות ומקורה, לבחינת המרכיבים של שיר ילדים טוב, והלוואי גם לשירי ילדים מהכותבים כאן.
